יום ו',  28/6/1957

 

 

העירני צלצול הטלפון: [משה] מייזלס מ"מעריב". בגיליון האחרון של "בטרם" [10.6.1957] נתפרסמה רשימה של ביקורת חריפה ביותר על מדיניות ב"ג בחתימת מ' בן-קדם! מערכת "בטרם" מציינת כי הכותב ממלא תפקיד חשוב במדיניות הישראלית. הבוקר יצא "קול העם" (עורכו עכשיו הוא משה סנה!) בגילוי מרעיש כי מ' בן-קדם זהו שמו הספרותי של מ' שרת. מה יש לי לומר? היה לי לומר,

ראשית, כי בפעם הראשונה נודע לי ברגע זה מפיו על קיומה של רשימה כזו ב"בטרם";

שנית, כי בשכבר הימים אומנם השתמשתי בשם זה בעיקר כשכתבתי על ענייני הערבים והמזרח התיכון;

שלישית, כי מזמן שפרשתי מ"דבר" ב-1931 לא פירסמתי בשום מקום מאמר כלשהו בחתימה זו.

שאל אם מותר לו לפרסם היום הכחשתי ב"מעריב" ועניתי אדרבה.

היום עמדתי לסעוד בצהריים עם השר הראשי של סינגפור, אך הוא ביטל ביקורו בארץ עקב גל השביתות המאיים על אותה מושבה.

בע"ע ישבתי עם יהודה ארז על תוכנית ספר ארלוזורוב המקוצר. תהיה זו עבודה טרדנית לבדוק אם המיבחר נעשה כהלכה. אגב השיחה סיפר יהודה כי בצאתו אתמול מגבעת חיים לנסוע לת"א ביקשו אחד החברים הצעירים להביא עמו גיליון של "בטרם", כיוון ששמע כי יש שם "מאמר של משה שרת". הדבר היה לפני שפירסם "קול העם" מה שפירסם.

ישבתי עם ענבי על תקציב ע"ע ושמעתי ממנו סיפרה מזעזעת על גורל הגירעון הקודם.

מחר ל' סיון, יום השנה של אליהו, ועדה החליטה לגשת לבית הקברות היום. צפורה באה מת"א לעסקיה, בעיקר בענייני הדירה, מבלי דעת על תוכנית זו, אך עלה בידי לתפוס אותה אצל גד. נסענו עם עדה דליה ודודיק. לבית הקברות באו גם שאול ושרה. שאול בא בלווייתו של יוסף אבידר המבקר עכשיו בארץ. שוב ראיתי כי ליד קברו של אליהו יש מקום וחשבתי כי כדאי "לשריין" אותו בעוד מועד, אך נוכחתי כי קביעת עוד שני מקומות נוספים בשכנות לשני הקברים הקיימים תיצור באותה פינה דוחק רב.

מבית הקברות למפלגה. שיחה עם מ' ניסיהו על בעיית אותו מדריך לב"ב שעזב את דגניה ב'. שפך אור אחר על המעשה וחיזקתי ידיו להגיע בעניין זה לעמק השווה עם ה"איחוד".

חדשה במפלגה! אנו מוציאים עיתון צרפתי יומי. חיים יערי ביקש הערותי. אגב כך סיפר כי גם "ידיעות אחרונות" נטפל לאותה רשימה ב"בטרם" וכתב כי המחבר הוא שר לשעבר. השגתי את "בטרם" וקראתי את הרשימה. היא באמת כולה מפעפעת ארס כלפי ב"ג. לא ייתכן איש מבחין כלשהו בסגנון, שיעלה בדעתו כי אני המחבר. יש שם מילת החמד "עכשווי" וכן יש בה אותו שימוש עמ-הארצי במילה מִקְשָה, שנכשל בו [אליעזר] ליבנה באחת מתשובותיו. החלטתי לא להקל ראש בדבר ולא להסתפק בהכחשת "מעריב" שהופיעה בינתיים והכתבתי מכתב למערכות "דבר" ו"הארץ".

בצאתי מבית המפלגה פגשתי לראשונה מאז חזרתי לארץ את יונה כסה אהוב נפשי. מייד קפצנו על עניין מ' בן-קדם. כסה מוכן להניח כי ליבנה הוא שכתב את הרשימה וקרא שמי המושאל עליה. חושד בליבנה כי הוא ["חבר מזכירות מפא"י"] שחיבר את המכתב לשוקן [ב"הארץ" מ-7.6.57].

אחה"צ נסענו על פני חולון לירושלים. בערב אכלנו יחד עם ארתור וז'נט אצל מרים ואדי טאוב ב"דוד המלך". שמעתי סיפור מפליץ על הכישלון שנחלה שרה גרטרוד מילין בביקורה זה בארץ. אישה סוררת זו יש לה מזלות מיוחדים. פעם באה כאילו לפי הזמנתו האישית של וייצמן ובבואה לא יצא איש לקראתה, וייצמן היה בחו"ל, ב"ג לא הקדיש לה תשומת לב ראויה, קומיי נהג בה זלזול והיא חזרה לדרום אפריקה בחרי אף נורא, כולה אש וגופרית על ישראל, נשיאה ושריה ויועציה. בביקורה השני דאגתי אני לטיפול בה והכל אתא שפיר. עכשיו באה כאילו לאחר התכתבות ממושכת עם ב"ג בדבר ספר שתכתוב על ישראל. ב"ג הבטיח לה כאילו כל העזרה שבעולם. היא הציגה תנאי כי ר"מ ישראל ינהג בה כשם שנהג [ר"מ ד"א 1919-24, 1939-48, גנרל יאן] סמאטס כאשר כתבה את ספרה עליו - העמיד לרשותה את כל ארכיונו הפרטי ועמד הכן להקדיש לה אישית את כל הזמן הדרוש לסיפורים ולהסברות וקיבל על עצמו מראש לענות על כל שאלותיה. לדבריה קיבלה תשובה חיובית מב"ג. על סמך זה נכנסה במו"מ עם הוצאות אנגליות ובהיותה עכשיו באנגליה חתמה על חוזה עם "קולינס" והיתנתה כי המהדורה הראשונה תהיה 50,000 טפסים, לא פחות. והנה כשבאה אמר לה ב"ג כי את הספר יכתוב הוא עצמו לכשיגיע לגיל 118 - שנתיים לפני 120 - ומייד עבר לדבר על אפלטון. נקל לשער את זעמה של הזקנה האשמאית. הצרה היא כי עכשיו היא רוצה בכל תוקף לראות אותי ומי יודע מה המזימות שבלבה.

מ"דוד המלך" למסיבה בבית נג'ר - למעלה משישים, מחציתם אנשי משה"ח, אחרים מהממשלה (התניתי: פרט לשרים), סתם מכרים, עיתונאים אחדים. סיפרתי על אוסטרליה וניו-זילנד. היה זה ניסיון ראשון לצרף קטעי רשמים לסיפור מעשה מקושר. אמרו כי היה מעניין. מבחינת המתח האינטלקטואלי ועומק הניתוח הייתה הרצאה זו משחק ילדים לעומת הרצאתי על אסיה.

שמחתי כי יכולתי למסור לזאב שרף מזה ולגדעון רפאל מזה הדים חיוביים ביותר ואפילו נלהבים מהופעותיהם בחוג העיון ב"בית ברל" - הראשון בכינוס החוג בשאלת מדיניות המיסים והשני בכינוס לבירור בעיית "תורת אייזנהאור". גדעון אמר כי חבורת משרד החוץ חיה במשטר של "עצירות שיכלית" - אין שיחות בירור, אין אפשרות של התבטאות רחבה על כיבשונו של עולמנו המדיני, אין תהייה משותפת על בעיות - ולכן שמח להזדמנות של השתתפות בחוג לעיון. שיבח מאוד את רמתו ואת איכות הוויכוח שהתנהל בו.