יום ד', 19/6/1957
תאילנד - בנגקוק
קמנו באיחור-מה. עד שהסתדרנו, החמצנו את מועד הגשת ארוחת הבוקר באולם האוכל. הסיבונו על המרפסת המרווחת אל אחד השולחנות החוסים בצל שימשייה ענקית, מול בריכת מים צלולים, בה השתכשכו ולתוכה קפצו במאונך, ראשם מטה, בני המין האנושי ממין זכר, שנהנו בדרך זו מן החיים. ניגש מלצר צעיר, פניו השחומים נחמדים וחיוכו רחב. אמרתי: "apple pine" [אננס] ואמר: "sir ,yes". שאלתי: "יש לך הפרי או המיץ?" ענה באותו חיוך: "sir yes". נוכחתי כי על כל פנים במחצית השנה האחרונה לא חל שום שינוי יסודי בסיאם זו. באה בַּרְבִּי מירופולסקי ולקחה את צפורה לסיור בעיר. נותרתי לבדי. ביררתי במשרד "אייר פראנס" שבמלון את תוכנית מסענו מפה הביתה, הרצתי מברקים - אחד לרנגון, לצירות, כי ננחת שם בדרכנו ואחד למשה"ח, להודיע לדוריאל זמן עוברנו בטהרן.
בעיתונות ידיעה על תקרית חדשה בגבול רצועת עזה. אנשי כבי"ל פגעו בקבוצת מסתננים בחצותם את הגבול לישראל ופתחו עליהם אש: הרגו שניים ותפסו אחד. מיפגן ראשון של יעילות-מה!
פגשתי עיתונאי יהודי-אמריקני שטען כי יש מחר במלון הזה ארוחת צהריים לכבודי - הגדרה עם-הארצית טיפוסית בפי אמריקני לארוחה סדירה של "רוטרי". שכחתי כבר את הסיוט הזה המאיים עלי והנה בא זה להזכירני: ובכן הארוחה לא התבטלה, ושוב עלי ליַיזֵע נאום?
ישבתי בחדר למעלה וכתבתי יומן. צפורה חזרה מהטיול, בו ראתה את בודה עומד ויושב ושוכב ונוכחה לדעת עד מה ניבערים האמריקנים הנחמדים מדעת דבר וחצי דבר על ריקענו ומהותם של ההיכלות והפסלים והסמלים שבהם משופעת בירה זו. אכלנו לבדנו בחדר האוכל.
אחה"צ בא יעקבסון. אין דואר מהארץ! יום זה הוא יומו, אך דבר לא נתקבל, ויעקבסון פסק כי דבר לא יתקבל גם מחר. הגיעה מעטפה מאוסטרליה - מכתב מזאב [דובר] גזירי עיתונים, בהם מאמר בעיתון היהודי-אנגלי של סידניי המכיל הערכת-סיכום לביקורי, מאוד נלהבת. הביא גם מעיל לבן משלו למען אופיע בארוחת הערב שלו כיאות. סיפר כי ארוחה זו, המיותרת לדידי בתכלית, התכווצה מאוד. הנסיך - הפרופסור ורעייתו יבואו רק למשקאות ולארוחה לא יישארו - הם מוזמנים למקום אחר. מנהיג האופוזיציה טילפן עוד אתמול להתנצל כי קפץ עליו איזה עניין דחוף. סגן המנכ"ל של משה"ח לא יבוא כי קרה אסון גדול - המנכ"ל מת מיתה חטופה בעצם היום הזה, אותו יחיד במשה"ח ובממשלת סיאם בכלל אשר זכיתי לראותו בביקורי הקודם, אדם חכם ומוכשר.
יעקבסון לקח את צפורה לסיור נוסף בעיר - לפחות הוא יודע את בנגקוק היטב. שוב כתבתי יומן וכן חיברתי שני מכתבי תודה ושבח לה"ק - אחד למושל ואחד ללורנס כדורי.
בעיתוני הערב ידיעה מרעישה על שלוש צוללות שמכרה בריה"מ למצרים, וכבר נמסרו לידה, ונתפרסמה על כך הודעה רשמית בקהיר, והעיתונות המצרית מכריזה כי צוללות אלו מכוונות למנוע שיט ישראלי לאילת, וממשלת ישראל נתכנסה לישיבה שלא מן המניין, ודווקא בערב, וישבה עד לאחר חצות.
בארוחת הערב אצל יעקבסון היינו רק שמונה: בעלי הבית ואנו, השגריר הצרפתי בגפו והציר הספרדי כגפו, וזוג אמריקני-יהודי - הוא יועץ כלכלי לממשלת תאי והיא מורה. הנסיך-הפרופסור ורעייתו בוא באו, פגשוני בלבביות של מכרים ותיקים, ששו להכיר את צפורה, שתו משקיהם והסתלקו. בלכתו אמר הנסיך: "אנו מצפים לשמוע מחר דברי חוכמתך!" - ובכן באמת מתקיימת אותה ארוחה ארורה, ואילו יעקבסון אינו פוצה פיו ואינו אומר לי עליה דבר.
השגריר הצרפתי, זה שאירחני לארוחת צהריים בביקורי הקודם, הרהיב דיבור תוך דיכאון רב על שנאת ארה"ב ההולכת ומתפשטת ומשחיתה כל חלקה טובה בארץ זו ובאזור בכלל. כאן בתאילנד שורר אי שקט רב. השלטון כפוף כליל לארה"ב ומקבל על עצמו גזירת החרמת סין. עם זה בולטים לעין כל סימנים המעידים כי בארה"ב עצמה מנסרים חקרי לב בשאלה זו. הציבור הנבון תוהה מה יהא עלינו אם יום אחד תשנה ארה"ב את מדיניותה כלפי סין? הנייטרליזם במעלה. נשמעות דרישות להפסיק קבלת תמיכה מארה"ב. תמיכה זו רובה צבאית. אומנם פחד סין בעינו אך הטענה היא כי הזדהותה הצבאית של תאילנד עם ארה"ב היא המחמירה את סכנת סין. אשר לתמיכה המיועדת לפיתוח - אין היא כזו שהארץ לא תוכל להסתדר בלעדיה. מכל מקום, קרן השלטון במורד ושחיתותו אינה מסייעת. התבזות השלטון בעיני העם מעודדת את המלך להעז פנים כלפיו וכיום מתגלע ריב גלוי בין המלך ובין רה"מ. היו בחירות, המחצית הנבחרת של הבית ברור הרכבה ובתוכה תסיסה, מפלגות צצות כפטריות ואנשים עוברים ממפלגה למפלגה, אבל המחצית הממונה אינה קיימת עדיין, כי המלך פוסל את מומלצי ראש הממשלה - מועד כינוס הבית מאחורי הכותל ועדיין לא נעשו המינויים.
הציר הספרדי, שאף אותו הכרתי בפעם הקודמת, לא גילה בי הפעם עניין מיוחד. באותו ביקור נתקלתי בו בארוחה שהוזמנתי אליה בביתו של עורך דין סיאמי. שאלתי עליו את יעקבסון ואמר כי הוא בחור טוב, אינו מועיל ואינו מזיק, נוח להזמנה כשדרוש לשולחן גבר בודד. עכשיו הוכיח יעקבסון עצמו את נכונות ההגדרה שנתן. לשם מה היה דרוש לו - או לי - טיפוס זה, נבצר ממני להבין.
היהודי האמריקני גולד התעניין מאוד בתהליכי הקליטה בארץ. הוא והצרפתי הקשיבו רב קשב להסברותי. אגב שיחה זו נודע לי מפי גולד כי ממציא הניב pot melting [כור היתוך] הוא ישראל זנגוויל - ברומן אחד שלו מחיי המהגרים היהודים לארה"ב. מכל מלמדי הישכלתי! גם גולד הביע ציפייה לקראת נאומי מחר. צפורה ניגשה אל יעקבסון ושאלה אם אומנם מתקיימת הופעתי ב"רוטרי", הן זו בשבילי ספחת. ענה כי ודאי שהיא מוכרחה להתקיים - לדחות את הארוחה אי-אפשר בשום אופן. בשובנו למלון השתוללתי על עובדה מוגמרת זו שהועמדתי בפניה ועל העריצות שאני למידרס לה, כביכול. רעייתי בתבונתה העמוקה ובאורך רוחה הבלתי מוגבל השתדלה להשביח רוגזי וטענה כי יעקבסון התכוון אך לטובה, ועל כל פנים יש לקבל את הדין, והאומנם ייבצר ממני לשאת נאום מוצלח באוזני הגויים האלה, ובאין אני מפריז על המידה בעשותי מעניין כה פעוט כנאום אחד נוסף עסק שלם ושורש של עצבנות והתרגשות.
