יום ג', 14/5/1957
שליחות לאוסטרליה – בריסביין-מלבורן
היה לילה אנושי וקמנו ב-9. לפי התוכנית היינו צריכים לצאת ב-8.30 לטיול - אך הניסיון לשבור את מיטת הסדום עלה בתוהו.
בעיתונות הודעת דובר משה"ח בירושלים על המעבר בתעלת סואץ. לפיה מנוי וגמור עם ממשלת ישראל - עתה שנסתיים הדיון במועב"ט, אגב בלא כלום - לשלוח אונייה נושאת דגל ישראלי לתעלה וכל הפרעה בכוח מצד מצרים למעברה תיחשב ל-war of act [מעשה מלחמה] חד וחלק! ומה אם יפריעו המצרים בכוח - הן ברור כי יפריעו! נצא למלחמה על מצרים? בינתיים בעיתונות כאן מאמרים, התומכים נילהבות בישראל על החלטתה הנועזת והצודקת הזאת והמְחַתִים גחלים על ראשו של נאצר.
הישגתי סוף סוף טלפונית את מזכירו הפרטי של ראש ממשלת ויקטוריה. נוצר "סבך" לרגל ארוחת הצהריים שעורך לי רה"מ. ציר ישראל לא הוזמן לארוחה, אף על פי שהוא עומד לנסוע איתי למלבורן. נורוק נעלב ונפגע ותולה את הקולר בג'ייקובסון המלבורני המתנכל לו תמיד. מאמצי נורוק עצמו להשיג לעצמו הזמנה עלו בתוהו. החלטתי להתערב ישירות ועל דעת עצמי. קיבלתי בינתיים הזמנה רשמית מודפסת לאותה סעודה שבאחת מזוויותיה R.S.V.P. [פנייה לאישור היענות] למזכיר הפרטי והדבר נתן לי פתחון פה לפנות אליו. ניסיתי לטלפן מסידניי ולא הישגתיו. הבוקר תפסתי את הבחור, אישרתי בתודה את ההזמנה ואמרתי כי מכיוון שציר ישראל מלווני למלבורן, אוקיר מאוד אם ימצא רה"מ אפשרות להעניק גם לו הזמנה. המזכיר הפרטי ענה כי מטפל בעניין מישהו אחר, סֵר כזה וכזה. אמרתי כי אשמח מאוד לדבר עם סר כזה וכזה. בא סר כזה וכזה לטלפון וחזרתי באוזניו על בקשתי. ענה כי זוהי ארוחה פרטית בהחלט. אמרתי אף על פי כן, הן מן הדין שאוּצג לפני רה"מ על ידי ציר ישראל. אמר כי לארוחה מוזמנים רק חברי פרלמנט ואף לא אחד מהסגל הדיפלומטי. אמרתי ציר ישראל שאני במקרה זה. שוב הביע התנגדות. ראיתי כי העניין מסובך ויש כאן התעקשות. סיימתי בהבעת ביטחון כי רה"מ ודאי לא ירצה להביאני במצוקה על ידי אי-הזמנת הציר הנוסע איתי למלבורן, אבל חלילה גם לי לגרום לו קושי כלשהו ואין לי אלא להניח את העניין בידיו, שכן אחרי הכל הוא המזמין והוא הקובע.
ב-10.30 ביקור אצל ראש העיר. אוסטרלי מדורות אך מפתיע באנגליותו - כל ההופעה, המיבטא ולשון הדיבור, הגינונים וכו' בריטיים בתכלית. אין בו שמץ מה"קוֹקניות" האוסטרלית - die במקום day וכיוצא באלה. הוא ליברל, נכח אתמול בארוחת רה"מ, פיזר מחמאות לנאומי והביע קורת רוחו מהמצוקה שגרמתי לרה"מ בהרימי על נס את פועלו של אוואט, שהוא עכשיו איש חרמו. שאלתיו למשטר היחסים בהנהלת העירייה ותשובתו הייתה הפוכה לזו שקיבלתי מעמיתו באדלאייד: המשטר מפלגתי עד חורמה, ראשי הוועדות מתמנים אך ורק מבין המפלגה השלטת. בעניינים המעשיים ביותר ננקטות עמדות ונערכות הצבעות לפי הקו המפלגתי הקבוע במסמרות מראש, אין כל סיכוי למאמצי שיכנוע ולכן לא כדאי לשכנע.
ממשרד ראש העיר לקבלת-הפנים שערכו באחד מאולמי בית מלוני הקהילה היהודית והמועצה הציונית למנהיגי הפועלים של קווינסלנד, לשם פגישה עימדי. התאספו כארבעים איש. שוב טיפוס מובהק של אנשי המעמד העובד. הרוח לוחמנית נגד החתרנים והפלגנים - מלחמה בעמלק זה ללא ריתוי ופשרה. לאחר שיחות של היכרות עם זה ועם זה כשהכל מקיימים מיצוות שתייה, שהעם האוסטרלי בכללו אדוק בה ביותר ואין אנשי תנועת העבודה רואים את עצמם פטורים ממנה, הוזמנתי על ידי ניוהאוס ורוזנבלום לשאת דברי. שאלתי: "בעמידה?" אמרו "הן!" אמרתי: "לאו!" והתרסתי על הברבריות הזאת וההתעללות שהם נוהגים באדם הרוג מעייפות - לא זו בלבד שמעבידים אותו בפרך אלא כאילו במזיד מתישים את כוחו עד תום. טען רוזנבלום: "אבל אין כיסאות, לא דאגנו להם". אמרתי: "תדאגו עכשיו". הושיבוני והכניסו כתריסר כיסאות והיה הקהל מיושב ומעומד בערבוביה.
משישבתי נתיישבה דעתי והרציתי שעה תמימה על תנועת הפועלים בארץ. ההרצאה כולה - י"ח במניין - הוקלטה על סרט ואמרו לי כי תשודר בתחנתה המיוחדת של מפלגת העבודה המדינתית באותו יום אחה"צ. הוצגו אחר כך שאלות ועניתי עליהן במפורט ואף התשובות הוקלטו.
נותרו דקות ספורות לאריזה חטופה ומיהרנו לצאת לנמל האוויר על מנת לטוס למלבורן. לאכול לא הספקנו. בדרך נסע איתי יהודי משכיל ונבון, שמו לא נחרת, הוא ממונה על ההסברה והפירסום מטעם הקהילה וההסת' הציונית. אמר כי אין ערוך למלאכת ההסברה שעשיתי בפגישתי עם ראשי תנועת העבודה. כמגע הזה עוד לא היה כאן – פגישה ישירה של אזרח ישראלי עם קהל אזרחים אוסטרלים על רקע של שיתוף תנועתי והצגת ענייני החיים בישראל, תהליכי עבר ובעיות עתיד כמות שהם, בנוסח החודר ללב ומתקבל על הדעת. חרשתי היום בקרקע בתולה וזרעתי זרע שיצמיח יבול ברכה - עשיתי על ידי כך עבודת הכשרה יסודית להמשך יעיל של פעולת ההסברה לעתיד. מה חשוב כי מאמץ זה לא יישאר יחיד, אלא כי יבואו שליחים אך ורק למטרה זו של הסברה חופשית ומוסמכת.
לאחר טיסת חמש שעות היגענו לסידניי. שהינו בנמל האוויר כחצי שעה. כאן הצטרף אלינו מכס והמשכנו יחד למלבורן. הביא איתו דואר מהארץ וכל הדרך קראנו גזירי עיתונים. במלבורן פגשונו יעקבסון ולייבלר, הביאונו לאותו מלון "שֶברון" ומייד הסיעונו לאולם גדול לאסיפה ראשונה בשורת אסיפות "המגבית" שסודרו כאן.
הקהילה היהודית של מלבורן יש בה כמה איגודי-מוצא, לנדסמנשפטים בלע"ז, כמה קהילות אזוריות שבפרברי העיר וגם למפלגות הציוניות יש בה יותר אחיזה וממשות חברתית מבכל עיר אחרת בארץ זו. כל המיסגרות הללו, יותר משהן מפַלגות את הציבור הריהן משמשות אמצעי של ליכוד וכלי של פעילות ציבורית ואין ספק כי במצב הנתון יוצא הפסדן בשכרן כמה מונים. מנהג המקום הוא לכנס כל איגוד כזה - מוֹצָאי או אזורי או מפלגתי או מועדוני - לאסיפת "מגבית" מיוחדת כדי לערוך התקפה על חבריו במלוכד למען יצטרכו לתרום כל אחד נוכח כל חבריו המכירים אותו היטב ונמצא נתון תחת מרב הלחץ המוסרי של הציבור אשר אליו הוא שייך. מספר האסיפות האלו מגיע כרגיל לתריסר ומחצה אך תוך "תחוסה" עלי וגם משום כבודי לא הוכרחתי להסתגל לנוהג זה, אלא הוטל עלי להופיע ב"סך הכל" בשש אסיפות, נוסף על עצרת יום העצמאות, ובכל אחת מאלו צורפו כמה איגודים לחטיבה אחת. הראשונה באסיפות אלו, זו של הערב, כונסה תחת דגלו של "איגוד יוצאי ביאליסטוק", אשר בחלקו נפלה זכות בכורה בקרב כל אֶחיו בחייה הציבוריים של מלבורן היהודית, ואליו צורפו כמה אגודות יותר קטנות.
מצאנו אולם מלא, הכל מסובים אל שולחנות ארוכים וערוכים בצפיפות רבה ובדריכות בולטת. לעומת ציפייתו המחושמלת של הקהל הייתה מנת חלקי עייפות וכבדות של דיבור. לקיתי באריכות-לשון, בחוסר רהיטות, ביותרת של דברי הסבר. לתימהוני היה הציבור נלהב, אך לאכזבתי לא עלתה התנדבותו בקנה אחד עם התלהבותו. נאספו באותו מעמד 34,000 לירות, שהן אומנם 20% יותר מאשתקד, אבל ציפיתי לתוצאה הרבה יותר גבוהה. שוב ירד מצב רוחי פלאים - לאחר נאומי ה-19.
