יום א', 12/5/1957
שליחות לאוסטרליה - אדלאייד-סידניי
שכבנו אחרי 3.30 ואף על פי כן מיאנתי להירדם. אילמלא צפורה במיטה הסמוכה, ישֵנה שנת ישרים, כי אז קמתי וישבתי לכתוב. אבל נוכחותה ומנוחתה בלמוני מלקפוץ מתוך המיטה. בערך ב-4.30 נרדמתי ומייד חלמתי משהו ומייד הקיצותי ושוב שכבתי ער, עד שהתנמנמתי, ובמצב זה של נים ולא נים הגיעה השעה הגורלית והמעורר האכזר צילצל בדיוק ב-5.30. המראנו מאדלאייד לסידניי ב-7.30. בנמל האוויר ליווני היינסים, טראובים, וייט וברמן.
במטוס לסידניי נזדמן לנו דנסטון והייתה לי איתו שיחה ממושכת בענייני מפלגת העבודה האוסטרלית. פרץ בה משבר פנימי רציני שהביא לידי פילוג גלוי וחמור בשורותיה. מיום בואי לאוסטרליה אני קורא בעיתונות יום יום על המתחולל בחזית זו. העיתונות כולה אנטי-"לייבור" - אין לתנועת העבודה בארץ הגדולה והרחבה הזאת, הראשונה בעולם שבה הגיעו הפועלים לשלטון, אף עיתון יומי אחד - והרושם הוא כי הכל שמחים לאידה של מפלגת העבודה וששים למישבתה. במדינת קווינסלנד, שבירתה בְּריסְבֵּיין, בה נבקר מחר, ניבעה הפרץ הגלוי. רה"מ של אותה מדינה הפר משמעת מפלגתו וסירב לעייל חוק שהיה כלול בתוכנית המפלגה - הארכת החופשה השנתית ללא תשלום. המפלגה החליטה להוציאו. רוב חבריו בקבינט החליטו לעמוד לימינו. המוצא – בחירות, בהן יופיעו הפועלים מפולגים לשני מחנות, וברור כי יפסידו את המערכה ויוצאו מהשלטון שיעבור לידי הליברלים בתמיכת מפלגת הכפר, (Party Country, מעין "התאחדות האיכרים" שלנו). אין זה אלא אחד מגילויי הפילוג. קמה מפלגה יריבה למפלגת העבודה הדוגלת בשם "מפלגת העבודה הדמוקרטית", והריב נטוש לכל אורך החזית. לפני ימים אחדים הירצה לפני זאב על שורשי הפילוג ומהותו. מקורו בחתירתם של יסודות קתוליים, מודרכים על ידי הוותיקן, לתפוס עמדות מפתח במפלגת העבודה ולהשתלט עליה. זמן רב נמשכה חתירה זו בפנים עד שהוציא אוואט את הריב חוצה בהכריזו על התהוות סיעה במפלגה אשר אין לסבול את קיומה ויש לעוקרה משורש ולו על ידי הוצאת חברים רבים והפסד עמדות.
מדנסטון שמעתי דברים יותר ברורים והסבר יותר מקיף - קצת יותר מדי מפורט ומשופע בשמות ובתאריכים משיכולתי לקלוט במושב אחד. זה שנים על שנים מתחוללת תמורה בהרכבו של מעמד הפועלים המאורגן עם העתקת מרכז הכובד מהפרוטסטנטים ה"בלתי-אדוקים" (conformists-non) לאירים-הקתולים. משהחלו הללו להתגבש כרוב ציבור הפועלים בכמה מרכזים הוכשר הקרקע לנירגנות קתולית ממארת בהיקף ארצי, אשר יעדה הראשון הוא "כיבוש השלטון" במפלגת העבודה ובאיגודים המקצועיים. חתירה זו קיבלה תנופה נוספת עם הגאות שחלה בהגירה האיטלקית לאוסטרליה. סיסמה נוחה לחתירה זו שימשה המלחמה בקומוניזם, אגב האשמת ההנהגה הוותיקה של מפלגת העבודה שאינה לוחמנית כלפיו (האשמה שיש בה קורטוב של אמת, בייחוד לגבי עמדת אוואט) וכן קיטרוג על מנהיגי האיגוד המקצועי שאינם מוציאים את הקומוניסטים מתוכו. סיסמה זו באה לשמש אחיזת עיניים - לחפות על המטרות האמיתיות של המערכה, שהן הַשְלָטַת הקתוליות האדוקה, כלי השרת בידי הוותיקן, על מרכזי הפעולה וההכרעה במפלגת העבודה, כמַקְפֵּץ להסתערות על הציבוריות כולה. תוך דגילה במלחמה ללא פשרה נגד הסכנה הקומוניסטית, נזקק המטה הקתולי בתוך ציבור הפועלים, הפועל בהדרכת הכנסייה, לטכסיסים קומוניסטיים מובהקים: גיבוש תאים קתוליים בסניפי המפלגה ובאגודות המקצועיות, הצבה מתוכננת של מועמדים "נאמנים" לעמדות מפתח ומשיכת חוטים להבטחת בחירתם, חתירה להכשלת מועמדים בלתי רצויים, עיול החלטות מתאימות בענייני מדיניות על ידי צירופי כוחות מחושבים, הפעלת-יתר של יסודות קתוליים במסגרות ארגוניות גם כשהם מיעוט בתוכן וניצול אדישותו של הרוב האנטי-קתולי, קביעת תקנות הפוסלות את חברותם בוועדים ובמועצות של חברים שאינם מופיעים למספר ישיבות מסוים וחיוב בחירת אחרים במקומם, תוך ריכוז מאמצים להחלפת הניפסלים בסוכני המטה הקתולי וכיוצא בכל אלה, עד ליצירות ארגונים בשמות המסברים את האוזן שאינם באים אלא לשמש חיפוי לפעלתנות החתרנית.
המשבר בקווינסלנד מוצג כלפי חוץ כפרי עמידתו העקרונית של רה"מ לנהל את מדיניות הממשלה לפי מצפונו, תוך הערכת מיטב ענייניה של המדינה בכללותה ולא על פי תכתיב של מפלגתו, הבא מבחוץ. למעשה אין משבר זה אלא תוצאה של אותה החתירה הקתולית. גם הקמת "מפלגת העבודה הדמוקרטית" הבאה, לכאורה, להדגיש את ההתנגדות לקומוניזם אשר מפלגת העבודה "הרשמית" אינה נאמנה עליה, כביכול - אינה אלא תחבולה המכוונת לקדם אותה מערכה. לדעת דנסטון, וזוהי כנראה הדעה השלטת בצמרת מפלגת העבודה ברחבי הארץ וההולכת וכובשת את הכרתם של המוני חברים, לא היה למפלגה מנוס מהוקעתם הגלויה של טכסיסי החתרנות ומפתיחת מערכה גלויה נגדם עם הסקת כל המסקנות הארגוניות המתחייבות במצב זה. המפלגה מוכרחה להשליט בתוכה משמעת מוחלטת, שאם לא כן היא אבודה. השלטת המשמעת אינה אפשרית בנסיבות שנוצרו בלי פילוג מסוכן, אבל אין למפלגה כל ברירה. פילוג זה הוא עכשיו הרע במיעוטו. ברור כי פירוש הדבר כישלון חרוץ למפלגה בבחירות הבאות ונסיגת הסיכוי להגיע מחדש לשלטון בקומונוולת לתקופת עשר שנים. מחיר זה יש לשלמו וסוף ההתאוששות והליכוד לבוא. ישנם במפלגה קתולים רבים שנשארו נאמנים למפלגה - אנשים שהם קודם כל פועלים וסוציאליסטים ורק אחר כך קתולים. כן קיימים יסודות חשובים בקרב הכמורה הקתולית אשר כל התנועה החדשה הזאת היא להם למורת רוח - הם רואים בה, בטווח ארוך, לא ברכה לכנסייה אלא קללה, שכן כל החתרנות הזאת מוכרחה להבאיש את הקתוליות בעיני רבים ולהרחיק לבבות תחת לקרבם.
הגענו למלון בסידניי קרוב ל-11 והצלחתי לישון שעה תמימה. לארוחת צהריים בבית פרייליך עם אֶוֶואט ואשתו. סידור זה, כמו כל סידור קטן וגדול כאן, יש לו תולדה משלו. עוד מהארץ ביקשתי את נורוק להודיע לאוואט כי ברצוני לראותו. נורוק פנה, נענה כמובן בחיוב, אך לא הצליח להשיג קביעת מועד ומקום. אופיו של אוואט כבן סורר בא לידי ביטוי גם בזה. לאחר שבאתי פנה מכס מחדש ולחץ על תשובה. סוף סוף הגיעה הזמנה לי ולצפורה לארוחת הצהריים עם אוואטים בביתם. לכאורה הכל שפיר. אבל לאחר ששלח לנו אוואט את ההזמנה, נמלך בדעתו - או בדעת אשתו - וטילפן לפרייליך וביקש כי יזמין אותו ואת אשתו ואותנו ואת נורוק לארוחה בביתו של פרייליך! מובן כי פרייליך נענה מייד, אם כי הבין היטב כי הוא מנוצל כאן כבעל בית מכניס-אורחים שלא בדיוק לכבודו. כל כך גדול אי-הרצון להיכרך בהוצאה ובטורח של סידור ארוחת צהריים וכה חזקה הנטייה להסתייע בזיקתם של יהודים כדי להטיל עליהם כל נטל אפשרי! מילא.
הפגישה עם אוואט ורעיתו הייתה אפתעה נעימה. רגיל אני בשגיונותיו ובתעתועיו של קשה-עורף מתוסבך זה, שתאוות הכבוד והזחתנות מעבירות אותו על דעתו ועושות אותו לטורח ולמארה על כל המִתוועדים איתו. הכניס לראשו כי העם היהודי כולו חייב לו - בעיקר לו ואפשר אפילו לו בלבד! - תודת-נצח על הקמת מדינת ישראל וכי עד היום לא גמל לו העם היהודי ולא גמלה לו מדינת ישראל את כל הכבוד והתהילה המגיעים לו. הייתי מוכן לנפתולים ממאירים והתאזרתי מראש בסבלנות ללא גבול. אך הוא פגשני במאור פנים בלתי שכיח והיה נוח ונדיב ביותר, על כל פנים לאין שיעור יותר אנושי מבכל פגישותינו הקודמות. ברור כי לא החמצתי את השעה לבשר לו כי בכל הופעה שלי בארץ זו אני מרים על נס את פועלו ההיסטורי בעיילו בוועדה המיוחדת של עצרת או"ם ב-1947 את ההחלטה על החלוקה. הזכרתי לו את חרדתנו לתחבולה שנקט - להקים בעת ובעונה אחת שתי ועדות מישנה, אחת לדיון בהצעת הרוב של "אונסקופ" ואחת לבירור הצעת המיעוט. ראינו בהליך זה סכנה
של הענקת מעמד שווה להצעת הרוב בעד מדינה יהודית והצעת המיעוט נגדה, שבתוצאותיה עתיד העניין כולו להידחק למבוי סתום, ללא אפשרות של הכרעה. למעשה צמחה לנו מנוהל זה ישועה גדולה ועל כך יאתה לו תהילה. הערבים החרימו גם את דוח המיעוט ואילו אנו שיתפנו פעולה עם ועדת המישנה שדנה בדוח הרוב, ולא עוד, אלא יצאנו פטורים באותה ועדה מנוכחותם וחבלנותם של הערבים. בזה נסללה הדרך לקבלת דוח הרוב על ידי הוועדה כולה ובסופו של התהליך על ידי העצרת. הכלל - הידד לאוואט, לתקיפותו כיושב ראש ולכושרו לראות את הנולד כמדינאי רב-תחבולות! אף הוא לא חסך שבחים לי - סיפר לצפורה ולאחרים כיצד התרשם אז ממני ומנה בי שלוש תכונות: , courage,tenacity ,Industry [דבקות, אומץ, שקידה]. שנינו היפלגנו בזיכרונות על תנודות המטוטלת והתהפוכות שעברו על העניין בשלבי הדיון בו. הדגיש נקודה חשובה: כנגד כל החתירות שהיו מצד צרפת, כמה לטינים ואחרים, בכלל זה גם ארה"ב, למזמז את העניין על ידי דחיית ההכרעה בו - הייתה בפיו טענה אחת ניצחת: דחיית ההכרעה פירושה הכרזה על אוזלת ידו של או"ם, כמוה כפשיטת רגל של הארגון הבינלאומי, והוא כיושב ראש לא יקבל עליו אחריות לכישלון זה, וידו שלו לא תהיה במעל!
לאחר הארוחה התייחדתי איתו לשיחה על המצב במפלגתו. אמר למעשה מה ששמעתי מפי דנסטון: אילולא הקרע הגלוי הייתה התנועה נהרסת. דיבר בשצף קצף על תככי הקתולים וטען כי הם נתמכים כספית על ידי ראשי הכנסייה בארה"ב. שאלתי אם באה המפלגה בדברים עם ראשי CIO-AFL. ענה בשלילה ובתמיהה. היה לי רושם כי דבר האיחוד אינו ידוע לו כלל. יעצתי לו להתקשר עם [וולטר] רותר. התרשמתי כי אין לו מושג מאישיותו של זה. בכלל נוכחתי כי אינו מבין איזה גורם מהווה בארה"ב כוחם המאוחד של הפועלים ואלו סיכויים להסתייעות פותח הדבר בשביל פועלי אוסטרליה. קרתנות אוסטרלית אופיינית זו בעניינים בינלאומיים נתגלתה מצדו כאשר העברתי את השיחה לפסי אסיה. סיפורי על "פחד סין" השורר במרחבי דרום ודרום-מזרח היבשת היו חדשים בשבילו והקשיב להם בעניין אך בספקנות.
מנוי וגמור עמו לבוא לארץ ביולי, יחד עם אשתו, בדרכם חזרה מאנגליה. לשם הוא יוצא כעבור ימים אחדים על מנת להשתתף בוועידת מפלגות "לייבור" של חבר העמים הבריטי. שאל אם אהיה בארץ ביולי וכשעניתי בחיוב אמר: "ביקורי תלוי בנוכחותך". הבינותי כי דרושה לו עדותי כלפי הציבור שלנו מה הגדולות שפעל למעננו בשעה מכרעת.
אשתו עשתה רושם חיובי. ערה ומתעניינת. ציירת והוגה באמנות.
חזרנו למלון והצלחתי לישון כשעה וחצי.
המרחקים בסידניי עצומים. אנו נעים כל הזמן במכונית הצירות. הנהג שמו נחמיה, בחור הולנדי, בא הנה לפני שנים אחדות, רווק ואין לו שום קרובים, נהג מצוין ובחור נבון וזריז, עובד את הצירות ומשרת אותנו בנאמנות יוצאת מהכלל, מדוע נתגלגל הנה ולא בא לארץ - אין להבין.
לארוחת ערב אצל זאב ועליזה דובר, עם שתי בנותיהם - הבכירה מחזיקה מעמד בעברית והקטנה התבוללה כבר לגמרי באנגלית.
משם לתיאטרון - לאסיפת "מגבית", השנייה בסידניי, על מנת לשאת את הנאום ה-15. אולם גדול עם יציע רחב מידות. לא כל המקומות תפוסים. הכניסה לפי כרטיסים "שנמכרו" כולם עד אחד. רבו הקופצים שהושבו פניהם ואילו לא כל מקבלי הכרטיסים השתמשו בהם. הקהל עשה רושם מחייב - שיכבה משכלת בדרך כלל ומורגשת דריכות וציפייה. היושב ראש שוב הורייס ניומן, קולו כְּאוֹב מארץ, פניו קפואים ומהלכים שיעמום, נאומו שוב נטול כל רוח חיים, אם גם כולו יושר לב ומיטב הכוונות. אחרי שסיים דברי פתיחתו נגזר על כל הקהל הרב, למעלה מאלף איש, להתייסר במאמץ-שווא של האזנה לדבריו המסוגפים של מכס פרייליך. אחריו נתכבד בנאום יקירנו מכס נורוק שסגנון דיבורו מאוד חגיגי ונרגש, עם כל היותו עצור ומחושב.
בקומי לדבר חשתי בִּתְגָר עצום וחגרתי כל כוחי, בהכרה ומתת להכרה, לעמוד במיבחן. ועמדתי. דיברתי שעה ועשרים דקה - קצת יותר מדי, אבל נסלח לי. הריתוק היה למעלה מכל שיעור וההצלחה הנאומית הייתה מובהקת. לא הגעתי לאותו להט נפשי שפרץ מתוכי אמש - אחרות היו הנסיבות: נאום מעל במה לתוך אולם של תיאטרון עם יציע גבוה המטפס מעלה מעלה - אך הנאום לא היה רק עמוס תוכן, אלא גם נוקב ומוחץ ועם זה זָרים ומלוטש כהלכה. השבחים עלו על כל המשוער וההתרגשות הייתה עצומה. רק טענו וחזרו וטענו כלפי עצמם מדוע לא הקליטו את הדברים ומדוע לא רשמו אותם קצרנית. אותה גב' איינפלד צרת העין הייתה כנפעמת עד עמקי הנפש ומילים נעתקו מפיה. הרגשתי כי על כל פנים סילקתי את החשבון שלי עם סידניי.
מייד לאחר שסיימתי פתחו בהתרמה. וכאן באתי על סיפוקי האישי במידת מה: מכס פרייליך הוסיף 500 על ה-1,000 שכבר תרם. עוד מישהו הוסיף 500 על 500. אך בסך הכל לא באה התרגשות התגובה המילולית לידי ביטוי בהתנדבות הממשית. אותה הכבדות ואותה השיגרה. בקושי עברו על 6,000 לירות בסה"כ.
הלכתי לאסיפה זו כולי עורג לשקוע בשֵינה וחזרתי כשאני נרדם תוך כדי דיבור. כשהתיישבתי במלון לרשום את שלד אירועי היום נרדמתי פעמיים והעט צייר כל מיני קווים משונים. שוב עלינו להשכים טוס מחר ולכן לא עזר שום דבר והיינו מוכרחים להתארז בעוד לילה. שכבנו באחת.
