[1]  ואדי נימרין, היורד מאזור אס-סאלט אל הירדן ("כי מֵי נִמְרִים משַמות יהיו", ישעיהו טו 5, בנבואת חורבן על מואב; אזכור יחיד של המקום בתנ"ך).

[2]  מדובר בטיול המחלקות הגבוהות של ג"ה בחופשת פסח, 1913, אחרון טיולי המחזור הראשון, שהצטלב עם טיול המחלקות הנמוכות יותר בחברון, שם נפגשו מ"ש וצפורה (כמצוין בהקדמה ובהע' 73 שם). על טיול "היסטורי" ועז-חוויה זה, שנמשך 12 יום ושיאו היה בהעפלה להרי גלעד באזור סַלְט, כתב מ"ש לחברו ובן כיתתו זרובבל חביב זמן-מה אח"כ:

                                                                                                            הגימנסיה, יום ד' כ"ג ניסן [30.4.1913]

חביבי! אך זה דיבר איתי ה' [ד"ר יוסף] לוריא [מורה להיסטוריה: ראש מרכז המורים] והציע לפני לכתוב חיבור אודות טיולנו האחרון, בעיקר על הגלעד. אם החיבור יצליח, מבטיח הוא לשולחו להדפסה ל"העולם" בגיליון השבועות, שיהיה מוקדש כולו לא"י. החיבור צריך להשתרע בכמותו בערך על 10 עמודים של מחברת. את הצעתו קיבלתי, אולם אמרתי לו שבכלל אין יד ה"ציורים" ותיאורי הטבע טובה עלי ביותר ואני חושב לפנות בהצעה זו לאחדים מחברי, המומחים לכך יותר ממני. הוא הסכים לזה ואמר, שיבחר בין החיבורים את היותר מוצלח. והנה אמרתי לפנות אליך ואל משה כרמי. אני חושב, ששניכם תקחו על עצמכם עבודה זו בחפץ לב. אין פה כל תחרות. אני חושב, שבעצמך היית כותב חיבור על הטיול לגלעד, כמו שרגיל היית לעשות זאת בנוגע ליתר הטיולים. ענה אפוא תכף תשובה חיובית בנוגע להצעה. לכתיבת החיבור קצב ה' לוריא שבוע ימים. אני נותן לך עשרה. היה שלום,

משה

החיבור צריך להיות כנ"ל רק על הטיול לגלעד: מיריחו לסַלְט ובחזרה, ז"א תיאור שתי הדרכים והסביבה. אתה יכול לכתוב בתור תלמיד גימנסיה, כלומר לתאר גם את אופן הנסיעה וחיי המטיילים, או יכול אתה לצייר את הגלעד כשהוא לעצמו.

ז' חביב נענה להצעה, אך נראה שחיבורו "הגלעד" לא נדפס ב"העולם", שכן ראה אור בשנתון "מולדת", ה, אייר 1913, ומשם הועתק בחוברת "זרובבל חביב, ציונה, לקט רשימות, מאמרים ואיגרות" [עורכת תרצה חביב-גרין], עיריית ראשל"צ, 1989. להלן קטעים לענייננו:

ההרים אשר ממולנו, הרי הגלעד, כל כך עירומים ועצומים. הזהו הגלעד? וככל אשר נוסיף לטפס ולהתרומם בהרים, ירחב מבטנו ויכבוש מרחקים: ים המלח נוצץ לו בין חופיו הגבוהים, הרי יהודה מתעגלים, מתכדרים ומגלים את מגדלי ירושלים הרחוקים. [---] וההרים הולכים וגבוהים ואנו עולים מעלה מעלה. הנה נמשכת מאחורינו בקעת הירדן, הנה הרי שכם הכחולים ובקעת שכם הירוקה והר גריזים שעל ידה. הנה הר הושע [הר גבוה מעל סלט; בראשו, לפי מסורת ערבית, קבר הנביא הושע]. שעיר הוא ומגדל עשב ואנו מדלגים לראש ההר. מפה נגולה הארץ לפנינו. [---] עינינו נעוצות במרחב ולבנו פועם בחוזקה. [---] עוד לא יצאנו את העיר [אס-סלט] ומראות פלאים, אשר לא ציפינו להם, שבו את עינינו. האין זה חלום? קול המון מים חיים מפכים עלה בפתאום באוזנינו. מי מעיינות רבים המבהיקים בכל פינה. חורשות של עצי פרי שונים, ירוקים ורעננים, וריחות חזקים זולפים ומעבירים אותנו לעולם של חזון וקסמים. רק אתמול היה

המדבר סביב לנו, והיום - כגן-עדן הארץ לפנינו. מכל סלע נובעים מעיינות ברכה ועצים רבים שתולים על המים נושאים פריָם. כל אבן תפכה מים וכל שיח פורח מרנן, ומים מעל למים ואשדות מעל לאשדות, טחנות טחנות ותעלות לכל צד. ועצי השקד, הזית והאגוז מצלים על המים, וגנות ירק וערוגות רבות צבעים מכסות את הבקעה. [---] ההרים נעשים יותר ויותר גדולים וגבוהים, הבקעות עמוקות עמוקות, וסלעים כהים ואיומים בולטים מצלעות ההרים. קרעי עולם קדמון שנקפאו לנצח. ואמת המים רחבה ותהי לנחל קטן, נחל מי נמרים. [---]

על הטיול מצויות עדויות נוספות:

*  "הדרך הייתה קשה, כי כל הזמן עלינו ועלינו על הרי הגלעד. ביום זה עלינו 1200 מטר. [---] בעת הרכיבה [על גבי חמורים] הגענו לראש הר גבוה כל כך, שראינו מעליו את חצי א"י: ראינו את כל בקעת הירדן עם הירדן העובר לאורכו, ראינו את כל ים המלח עם הרי יהודה והרי מואב משני צדדיו וראינו גם את חופו הדרומי, ראינו את ירושלים על הרי יהודה מרחוק, ראינו את יריחו לרגלי הרי יהודה, ראינו את מסדה על שפת ים המלח וכן הלאה. המחזה היה נהדר. ואנחנו רוכבים על ראש הר גבוה. פתאום ראינו מרחוק עדר עיזים יורד מצלעות ההר, 'כעדר העיזים שגלשו מן הגלעד!' התחלנו כולנו לצעוק זה אל זה. זה היה כל-כך נעים לכולנו - הנה, התאמת פסוק פנטסטי מן התנ"ך: הנה עדר עיזים, הנה הגלעד, וכמה יפה הם גולשים מן ההר. [---] וכולנו הסתדרנו במעגל ורקדנו מסביב למדורה: 'אל יבנה הגלעד, חרב תבנה הגלעד!' השיר פרץ מפיות כולנו בבת אחת. ואחרי רגעים אחדים: 'פה בארץ חמדת אבות, תתאמתנה כל התקוות!' וכל אחד מאיתנו חושב עכשיו לא 'פה' בא"י, כי אם 'פה' בארץ הגלעד. וצעקות שונות נשמעו מכל העברים: 'יחי הגלעד העברי בעתיד!"' (ברוך בן-יהודה [אז תלמיד השביעית], סיפורה, עמ' 127-130).

*  "די לזכור את דמעות האושר וההתפעלות שנראו בעיני כשנכנסנו לעמק היקר והמבורך - ואדי שַעיבּ - את דפיקות הלב בשעה שעברנו ע"י הנחל הזורם, המשקשק באבנים. מסופקני אם הייתי פעם יותר מאושר, יותר שמח. נדמה לי באותו רגע שרוצה אני לעשות איזה דבר גדול, ענקי. חפצתי בו ברגע לרוץ לכך קצווי תבל מהר מהר לקרוא לכל אחי היהודים, להראות להם את אשר אני רואה ולבכות יחד מרוב גיל. וחושבני שאם פעם גם אקפא ולא אחפוץ להימסר כלי לעבודת עמי, די יהיה לי בזיכרון המקום והרגע הזה בשביל שאתעודד שוב, בשביל שאחפוץ כמו באותו רגע לעשות איזה דבר גדול, ענקי. נדמה לי שאחרי ראותי פעם את המקום הזה נולדה בי התשוקה לרוכשו בשבילנו ולהגן עליו ולו גם נצטרך לשלם תמורתו את חיינו" (ד' הוז, קטעים מיומן, 20.4.1913, אמ"ש; גרא, עמ' 42).

*  "את מכתבך קיבלנו [---] מה צר לי כי לא יכולתי גם אני להציץ אל הגלעד ולו גם לרגע קט. בשבילי בתור פרט, חוץ מההתעוררות הכללית, הגלעד הוא אחת הפינות שאחת מנקודות נשמתי חבויה בהן. נָשמתי מתוך מכתבך את רוחות הגלעד - ורווח לי. ותודה" (ד"ה מדמשק למ"ש במעאן, 15.8.1917, אמ"ש, גרא, עמ' 194).

*  "הגדול שבשורה מספר [לחבורת תלמידי ג"ה] על הטיול האחרון בסביבות סלט. 'מוסר את רשמיו' ומתאר את הסביבה, ההרים הגבוהים והבקעות אשר ביניהם ואת הטבע הנהדר, 'המביאך עד כדי שיכרון', או בלשון פשוטה: 'המזעזע את הלב עד כדי התעלפות...' הוא מספר על ההתלהבות שתקפה את החברים על אחד מהרי סלט עד כדי 'ריקוד פראי', ועל השבועה שנשבעו אז להתיישב שם ולבנות מושב על יסודות של שיתוף, שיתוף גמור בחיים... ומתוך דממת הלילה נשמעים שברי הסכמות לדבריו" (יצחק אולשן [אז תלמיד השישית, כיתתה של צפורה], סיפורה, עמ' 224).

[3]  הטיילים, תלמידי מחזורים א' וב' של ג"ה, קובצו לחבורות של נערות ונערים לחוד, ששיתפו כל אחת אוהל קבוע במשך הטיול. חבורתו של מ"ש, שכללה מבני שתי הכיתות, נתקראה "עין גדי". במהלך הטיול טיפחה החבורה "הווי" שנתמשך גם בימים הבאים, כמתחוור מקטעי מכתב של הלל הכהן (בוגר מחזור ב' של ג"ה, בנו של מב"ה) מיפו ב-9.2.1914 אל מ"ש בקושטא, בימי לימודיו שם:

לפני ימים אחדים קיבלנו את מכתבך. מבין אני מצוין כמה מתגעגע אתה בנכר בחיים התל-אביביים שלנו, כשהיינו מתאספים לנו בזווית של רחוב או ע"י פנס ומתחילות שיחות בענייני היום בסגנון מסולסל של "עין גדי". ובאמת חיכיתי שיתקבל ממך מכתב כזה, שתבקש בו קצת חדשות ואפילו ניבול פה. [---] עברו כבר הימים הטובים של השנה העברה. מהזמן שאתם נסעתם הלכה השמחה מת"א. [---] כולם נהיו רציניים, אפילו בני חבורתנו. שמיון אפילו נעלב ממכתבך. הוא לא קיווה, "שמשה שרתוק יכתוב מכתב שכזה". ואני נשארתי בעצמי ואין לי לפני מי לאמר אפילו מילה אחת מהלקסיקון העשיר שלי. ולאט לאט הולכות המילים הנחמדות שלי ונשכחות מפי. ולעיתים רחוקות עולה בידי להוציא איזו מילה נחמדה א-לה "זֶרֶג" או אפילו להוציא נוד חריף. ונזכר אני בימים הטובים של "עין גדי" כשה"זרג" וה"חרבון" לא היו יורדים מלשוני. [---] הנני מחכה לזמן שנתראה וניזכר קצת ע"ד החיים ב"עין גדי" [---] (אמ"ש). [על התגוססויות אלה רשם ד"ה ביומנו: "שוחחנו במשך כל הטיול שיחות כאלה, שעפ"ר הרבה להשתתף בהן דווקא משה שרתוק, שיחות שאינן ערבות לאוזני וחושבני שלא תערבנה גם לאוזני כל איש עדין במקצת" (23.4.1913, אמ"ש; גרא, עמ' 42)].

[4]  קטע ממכתב שלא נמצא, שכתב מ"ש - ככל הנראה ביום זה - על דרכו מירושלים לעבר-הירדן, הביא עבר הדני בספרו עם במלחמתו {שרברק, 1984, עמ' 56) בפרק "ההתנדבות לצבא התורכי". סביר מאוד, שמכתב מ"ש כולו עמד לנגד עיני המחבר (שלא הקפיד לציין את מוּענו, תאריכו ומקום הימצאו; אפשר שזה המכתב האבוד מסלט, המאוזכר במכתב 81, הע' 1). וזה לשונו:

הרי יהודה הם לנו "מזרח השמש" והמערב גדור על-ידם. לא"י יש גבול - הים, אבל ממזרח אין לה גבול - הקדם הוא אין סוף. [---] בבואנו אל הגבעה הזאת לתקוע עליה את האוהלים הייתה שעת שקיעה, ונט את המחנה על-פי העמק, אשר על קרקעיתו זורם נחל נמרים. מחר נלון בא-סלט, מחרתיים בעמאן ומשם תתחיל הנסיעה ברכבת [דרומה]. לפי שעה טרם קרה דבר. הנסיעה היא לע"ע טיול, אך דווקא משום זה אני סובל מבדידות. במקומות נפלאים, ואולי נפלאים מאלה שראיתי בדרכי, לא חשתי ייסורים כאלה. מלבד הבדידות כשלעצמה יש בי מעין רגש של ציפור-יער אשר הושיבוה בכלוב.

(עבר הדני מציין שם בטעות גמורה, או מתוך בלבול זמנים, כי "כאשר מעשה הריגול [של ניל"י] נודע, עמד מ"ש לחקירה והיה צפוי להישלח למקום רחוק יותר, לחזית קווקז, אך הוא נשאר עם המפקדה שלו ונשלח אל חזית המדבר מצד שני - ממזרח". אך מ"ש יצא עם יחידתו לעבר-הירדן בסוף יולי 1917, ואילו פרשת ניל"י "התפוצצה" באוקטובר 1917. אשר ל"חקירה", ר' מכתב 108).

[5]  אולי המכתב מ-18.7.1917, המאוזכר במכתב 79.