יום ב', 15/4/1957
ערב פסח. נסיעתנו לסדר לחמדיה הישרתה מתח ועצבנות על כל מחצית היום הראשונה.
בירדן "מהפכה מלמעלה". המלך דרך עוז ובעט בממשלה שהוגשה לו, פיזר את הבית, הפסיק את תוקף החוקה ושוב מסר הרכבת הממשלה לאחד מנאמניו. ראש המטה עלי נוואר ורה"מ לשעבר נאבולסי נימלטו לסוריה. מיהו העומד מאחורי המלך ומאמץ ידיו למעשים כה נועזים - האומנם ארה"ב?
בינתיים חזרה מצרים והכריזה בריש גלי על לוחמותה נגד ישראל ועל סמכותה במצב זה למנוע שיט ישראלי בסואץ.
ב"הארץ" מאמר שני של ליבנה נגדי - ויכוח על מגביות ומענקים, כולו רצוף התעלמויות מעובדות וסילופי היגיון.
המשכתי בחיבור מכתבי תשובה - נצטברה ערימה של 30 מכתב.
ישבתי עם א' ברוידא על בעיות "מולד" ו"עם עובד".
בצאתנו את הבית לנסוע הצצתי לתיבת הדואר וראיתי כי יש מכתב. חזרתי ונטלתי מפתח וירדתי ופתחתי - והנה המכתב המיוחל מבתי יעל. פתחתיו ומצאתיו נירחב והצפנתיו לעת מצוא. כל הדרך היה בכיסי כמונח על לבי, כולי ציפייה ותהייה.
נסענו עם דודיק ומירה על פני חולון לת"א, שם אספנו את עדה והמשכנו צפונה. קרוב לחמש הגענו לחמדיה ומייד יצאנו עם כל הקהל המקומי, בכללו אורחים למכביר, לראות בטקס הגשת העומר, עליו ניצח חיים. היום שרב כבד בכל הארץ ולכן לא הורגש במיוחד חומו של עמק בית שאן, כל שכן בחמדיה הנהנית מתנוחה גבוהה ממותר העמק. המקום שנבחר למקום טקס העומר היה יפה כתמונה והנוף מסביב הרהיב עין. בדרך כלל אין להכיר סביבה זו שהייתה מצולהבת להפליץ ועתה כולה ירוקה ומחייכת - כשם שאין להכיר את חמדיה עצמה, המשוטחת במידשאות, משופעת באילנות ומשובלת במידרכות. הטקס בכללו עלה יפה עם כל היותו לוקה ב"קַמָאוּת" מבחינת רמת האמנות שבמחול ומידת השתתפות הציבור בשירה. את תיקונם של אלה אי-אפשר היה לתבוע מחיים, אך הצד שהיה תלוי בו - רציפות ההופעות והדיוק בזמן - היה כליל השלמות.
הקיבוץ המה מאורחים - רובם הורים ושאר קרובי משפחה. הרושם היה כי כל החברים נישלו עצמם מחדריהם ופינום לבאים אליהם. אף אנו זכינו לחדר מיוחד ונהגנו ברחבות.
בהפסקה בין טקס העומר לבין הסדר קראתי את מכתבה של ללה ומצאתיו שסוע בין האהבה אלי והטינה שבלב כלפי צפורה - מכתב אומלל בעיקרו המחדד בעיות יותר משהוא בא להמתיקן.
הסדר היה חגיגי, עממי, תרבותי וחברותי מאוד - בקיצורו של דבר מוצלח ביותר. טקס זה של סדר בקיבוץ הולך ומתגבש למשהו רב תוכן וחשיבות, שיש בו ביטוי לעליית נשמה של המשתתפים בו וסיפוק לחתירתם אל צורות הווי חדשות בשביל מועדיהם. הייתה מקהלה של מבוגרים ושל ילדים בניצוחה המסורתי והיעיל של חנה
בריק. הייתה הגדה, בעיקרה מסורתית עם שילובים של פרקי ספר שמות, קטעי פיוט מימי הביניים ודברי שירה של מאוחרים - אשר חברים בפינות שונות של חדר האוכל המלא קראו פה בזה אחר זה. והייתה שירה מלוכדת ואדירה של הציבור כולו. מנגינותיו של יהודה משלו בכיפה ומרנין היה לראות כיצד נשתגרו בפי כל והפכו לנכסי הווי ולדפוסי מסורת. "מעשה ברבי אליעזר" שלו הפתיע מחדש במקוריות לחנו שינק השראה ממקורות קדומים.
כובדתי בתפקיד אב-הסדר. עוד בהיותי כאן לפני שנים אחדות הינהגתי את הקידוש. אף הפעם קידשתי חגיגית בנוסחו הניפלא של אבי וגם נפלה בחלקי קריאת פיסקות מסוימות והכרזה על הכוסות. הושיבוני בראש השולחן התיכון כשלאורכו, מימיני ומשמאלי, שלוחות המשפחה - עדה ודודיק ומירה ואמה סוניה ובנה של זו, "בּיני" [בנימין דותן] חבר הקיבוץ ואשתו "טוֹפְּסִי" [טובה], ודליה ואשר [ידלין] וצפורה וחיים וחברתו של חיים דבורה [הֶבֶּר] - רעות אשר גורלה טרם נחתך.
משתמה ההגדה ונסתיימה הארוחה פתח הציבור בשירה חופשית שנמשכה עד לאחר חצות ורק אז החלו הריקודים.
