יום ב', 1/4/1957
ב-7.30 צילצל הטלפון. אפרים ברוידא הזדרז להעירני. לבהלה מה זו עושה? הוא קרא ב"אובזרבר" הלונדוני מודעה וביקורת על ספר יפני ["אש בעמקים" מאת שוֹהֵי אוּקא] שאך זה יצא בתרגום אנגלי על-ידי [הוצאת] "סקר אנד שרבורג" - רומן מלחמה, אשר המבקר פוסק עליו כי עתיד הספר להיחשב כרומן מרכזי של מלחמת-העולם השנייה, בדומה למקום שתפס "במערב אין כל חדש" של רימארק בספרות מלחמת-העולם הראשונה. כשם שאז הגדיל לעשות מחבר גרמני, כך עכשיו הושג השיא על ידי יפני. ובכן אפרים סבור כי יש לעוט על שלל זה ולהבטיח לע"ע זכות תרגום בטרם יחטפנה אחר [הספר יצא בע"ע ב-1959].
בפעם הראשונה מאז נסעה צפורה הכינותי לי ארוחת בוקר בעצמי. חיים טילפן מחמדיה לאמר כי לא יבוא השבוע. למעשה לא ציפיתי לו אך כנראה הנחתו הייתה כי עליו להיות איתי בימי שהותי בירושלים ומצפונו לא היה שקט.
כלתה אלי הרעה הערב. לפני שבועות רבים ערך עלי התקפה אלכסנדר עליאש כנשיא "בני ברית" והחל מציק לי כי אופיע בוועידתם השנתית - זאת אומרת אשא נאום רחב מידות שישמש לוועידתם "מסמר". תחילה סירבתי אך הוא לא הירפה וסוף שהתערבה צפורה, וגם טדי שנזדמן אותה שעה הצטרף להשפיע עלי כי אסכים: "מדוע אתה גוזר על עצמך שתיקה, 'הציבור' רוצה לשמוע אותך" וכו'. עתה שהסכמתי והגיע יומי נקלעתי לתוך מצוקת נפש. שוב ושוב, הן לא אוכל להימנע מגעת בכל מיכלול הבעיות והסבכים שמתיחותו אינה מתפוגגת אף ליום אחד; ואם כן - היאך אעשה זאת? שוב, את התקליט [של אמירת אמן] לא אנגן, ואם אתחיל לסטות - עד היכן אגיע? קראתי אלי את אלכסנדר עליאש לחפוף ראשו. נכנס נושם בכבדות מהעלייה לקומה השלישית ופרץ בטרוניה על הממשלה שלא השכילה לשכנני בדירה יותר נאה. כשאמרתי מה עניין הממשלה לכאן ומדוע היא חייבת לדאוג לי, העמיד פנים תמהות. תיניתי לפניו לבטי וספקותי אך תוך כדי שיחה נינוחה דעתי - גמרתי עמו כי לא אאריך ולא אעמיק, לא אגולל יריעות אלא אעיר מספר הערות ואיך שהוא אצא בשלום.
בעיתונות הדים נילהבים מאנגליה על הראיון שערך ביביס"י לגולדה. נראה כי הצליחה מאוד ובכלל הרושם הוא כי היא מצליחה בהופעותיה הפומביות והדבר בלי ספק גורם לה קורת רוח מרובה ומחזק את ביטחונה העצמי נוכח השותפות המפרכת עם ב"ג. בפתיחת הוועידה העולמית של נשים יהודיות - הוזמנתי ולא הלכתי - הכריזה גולדה כי אילו הייתה נקראת להצביע עכשיו על מסע סיני, הייתה עושה זאת באותו הביטחון בצידקת המעשה שהיה לה בסוף אוקטובר. בדרך כלל, בהכרזות מפוצצות ומלחמתיות מצדנו אין מחסור - ב"ג מדבר כל הזמן באוזני עיתונאים ומעל במות בלשון של איומים: "אם כן - מוטב, אך אם לא - אזי" וכו'. בינתיים ענייני תעלת סואץ נתונים בסבך ללא מוצא וברור כי נאצר אינו מתפעל לעת עתה מלחץ המערב וברור עוד יותר כי אין עולה על דעתו לוותר על ההסגר נגד ישראל. במפרץ אילת המצב אחר אך השאלה היא אם חופש השיט שלנו יתקיים רק כל עוד כבי"ל שם או יאריך ימים גם לאחר סילוקו.
היום תגיע סוף סוף הכנסת לראשית הדיון על תקציבי משרד רה"מ ומשה"ח. ינאמו גם ב"ג גם גולדה. זו תהיה הופעתה הראשונה של גולדה לאחר שחזרה. אינני הולך לכנסת. נסתאב בעיני כל עניין מדיניות חוץ ואיני רוצה במגע כלשהו איתו. גם הסיכוי של פגישה עם גולדה אינו מלבב אותי - לא שמעתי ממנה מילה אחת על מה שנפל בחלקי בהודו, אף לא מילה אחת לאחר התועבה של גבעת חיים. אומנם אי-הופעתי בכנסת ימים כה רבים, ובייחוד במעמדים מובהקים של בירור מדיני, מוכרחה לעורר תשומת לב ורינונים, אבל מותר לי להסתמך על התקדים של שדה-בוקר.
מההסתדרות הציונית באוסטרליה נתקבל מברק המביע חשש פן יתאחר המטוס שלי בבואו לסידניי ואז לא אספיק להגיע ביומי הראשון לאסיפה גדולה במלבורן. הם מציעים בתכלית הפשטות כי אקדים בואי בשבוע! עניתי כי אין זה אפשרי כלל וכל שאוכל להציע הוא כי אוותר על שהייה בסינגפור, אבל אז אגיע לסידניי בשבת.
בא ד"ר שפיצר, לשעבר "הוצאת שוקן", אחר כך "תרשיש" ו"מוסד ביאליק", עכשיו הוצאת הסוכנות, גדול המומחים להוצאת ספרים בארץ, אדם מחונן בטעם יוצר, כליל תרבות והשכלה כללית ועברית ואיש חמודות שאין רבים כמותו. הזמנתיו להתייעצות כללית על ע"ע ושמעתי מפיו הרבה דברי חוכמה ועצה. נתן לי כמה הערכות חשובות על עורכים ומתרגמים. בין השאר סמך שתי ידיו על ירוחם לוריא.
ארוחת צהריים אצל מיטה [פלנטר]. אחה"צ נכנסה זלדה לשאול לחדשות. נסעתי לת"א והתחלתי בעריכת פרק היומן השבועי. גם התיישבתי לסחוט מראשי קווים ברורים לנאומי אצל "בני ברית" הערב. ועידתם של אלה נערכה ב"בית ציוני אמריקה" והלכתי לשם ברגל. בפעם הראשונה נקלעתי למסיבתם של טיפוסים אלה בארץ - לכאורה יהודים הגונים ואנשי מעשה אך משונה שהם שואבים סיפוק מההכרה כי הם מוסריים מאחרים וכן יש להם נחת רוח מהנוהג השורר בקרבם לכנות כל חבר בשם "אח" ובכלל לדבר נימלצות על ערכי מוסר ומסורת של אחווה וכו'. עליאש עצמו נשא נאום פתיחה לבבי אך שטחי למדי. הרים מאוד על נס את נוכחותי וקילסני הרבה. דיברתי פחות מחצי שעה. בעצם היבעתי רק שני רעיונות - אחד כלפי חוץ, אחד כלפי פנים. לגבי ההתרחשויות בחזית חוץ אמרתי כי העולם למד לקח לא לזלזל בבעיות ביטחונה של ישראל ואילו ישראל למדה לקח להבין ביתר בהירות מעמדה הבינלאומי וההגבלות הנובעות ממנו לגבי חופש פעולתה. הרי שכבר כאן היה משהו כלפי פנים. במיוחד כלפי פנים ניסיתי לעורר את "בני ברית" כי יכירו בשליחותם המיוחדת כלפי יהדות ארה"ב על ידי החוליה המרתקת אותם למיסדר ב"ב האמריקני וישמשו צינור של השראה תרבותית מהארץ כלפי ציבור חשוב זה הצמא לדבר ה'. הנאום היה מעונה ולחוץ ולא אהבתיו.
כשבאתי הביתה צילצל [חיים] שראבי מ"דבר" - ראה זה חדש! - וביקש עזרתי בניסוח תמצית דברי. הבחור תפס כי אמרתי דברים הראויים להישמע.
בלילה גמרתי להתקין את הפרק השבועי של היומן [מימי המסע באסיה לפרסום ב"דבר"]. תוך השבועיים האחרונים חלה תמורה יסודית באופיו. עיקרם של הפרקים הקודמים היה תיאור של נוף ושל הווי - היה זה סיפור מסעות טיפוסי, עם נופך כלשהו של מדיניות. אך מדלהי ואילך - בייחוד משהגעתי לוועידת בומבי - העתקתי את מרכז הכובד למדיניות והפרק שסיימתי הכנתו הערב מגולל את יריעת הוועידה ומגלה טפחים ממה שהתרחש מאחורי קלעיה. עריכת חומר זה מחייבת הקפדה רבה ובחירת הקטעים כרוכה באחריות רצינית.
