יום ה', 21/3/1957
העיתונות אינה מלבבת - אבל שוב, הידיעות השליליות מובלטות ב"הארץ" וב"ג'רוסלם פוסט" ומטושטשות ב"דבר". ארה"ב תומכת למעשה בשלטון מצרי אזרחי בעזה. המרשילד מסרב לדרוש ממצרים ויתור על לוֹחמוּת. ב"ג הכריז במכתבו למשקי הספָר שהתכנסו להתייעצות על מצב הביטחון כי יש לחשוש למלחמה חדשה עם הערבים תוך שנה או שנתיים (הדגשה זו הייתה דרושה לו כדי לנמק את הנסיגה בצורך להבטיח אספקת נשק, בייחוד מטוסי סילון). הנוסחה של הכרזת ב"ג על סכנת מלחמה חדשה בעוד שנה-שנתיים היא לפי "ג'רוסלם פוסט" - אשר הרים אותה לכותרת. אך בגוף המכתב, שניתן במלואו ב"דבר", נאמר משהו אחר: "... ודאי שצפויה לנו התקפה זו בעוד שנה או שנתיים אם נעמוד בריב עם כל העולם ונחזיק בשטח שהרודן המצרי והעולם הערבי סבורים כי זהו שטח מצרי". זאת אומרת אילולא נסוגונו - והמכתב כולו בא להצדיק את הנסיגה - כי אז הייתה צפויה לנו מלחמה בעוד שנה שנתיים, אך עתה שנסוגונו אין הדבר כן. לפי רדיו רמאללה נהרגו בערבה, בתחום ירדן, ארבעה חיילים ישראלים שחדרו לשם. לפי תלונת ירדן לאו"ם, היו אלה לא חיילים אלא טיילים! שוב מעשה זוועה מיותר בתכלית - שובבות נפשעת של "הליכה לפטרה"?
הופעתי הראשונה במשרד ע"ע הבוקר הייתה נטולה כל חגיגיות. כיצד תשחר לחגיגיות בדירה זו, אשר לא תואר לה ולא הדר, כולה עזובה וכיעור, חלונותיה פתוחים לרחוב אלנבי במלוא סאונו, והמזכירה-הטלפוניסטית היחידה שבתוכה, עם כל יושרה ומסירותה, הריהי סמל חי לאמיתו של הפסוק "שקר החן והבל היופי"? יש תוכנית להסתייע במיזוג ע"ע עם "עיינות" כדי להעביר את משרדי ע"ע לדירת "עיינות" בשדרות רוטשילד. המרצתי את ענבי להחיש את ההעברה.
ישבתי עם ענבי על בעיות ארגון המוסד וחידוש רוחו ואחר כך עם [חיים] קופילביץ, שהיה מנהל "עיינות" ועכשיו הוא מיועד לשמש "מנהל אדמיניסטרטיבי" של ע"ע המחודש. הצעתי לו לזנוח את התואר המסורבל וחסר השחר ולהיקרא "מרכז מינהלי". נרתע מהחידוש אך הבטיח לחשוב.
גם ענבי גם קופילביץ ששו על המודעה שהבאתי כמוצאי שלל רב ומייד העבירוה ל"דבר" ול"הארץ".
התייצב המועמד למזכיר המערכת, ירוחם לוריא שמו. עבד ב"דביר" ואנשי "עיינות" ממליצים עליו. גם [מרדכי] ברנשטיין מ"דביר" אמר עליו אך טובות. אך נתתי עיני בבחור, שאלתיו: "אתה ספרדי?" אמר: "אמי ספרדייה". אך מהשיחה נוכחתי כי חינוכו ספרדי לפי מסורת מסוימת: "אליאנס", Freres [בי"ס של המיסיון ביפו], מיכללה אמריקנית בביירות. "השכלה עברית מניין?" "בעצמי למדתי". מתשובות לשאלות אחרות הוברר כי היה משתמט מושבע במלחמת-העולם השנייה. בפיו סיפור על חולשת אופיו וכניעתו להורים ומות אמו [סולטנה שלוש] והשתדלות [אחיינה חבר עיריית ת"א] משה שלוש להכניסו [לחי"ל] מראש כקצין ועוד תירוצים. פרק זה בשיחה חתם כמעט את גזר דינו. טען כי השתתף במלחמת השחרור ובזה כיפר. אבל כמיבחן לאופי שימשה מלחמת העולם ולא מלחמת השחרור הזדמנות התנדבותית! עם זה נראָה כבן תרבות, נוח מזג, נבון-דבר ועל כל פנים ברור כי יש לו ניסיון ממושך במלאכה מיוחדת זו אשר שמה הוצאת ספרים.
בוועה"פ של ההסתדרות עם לבון וברקת על כמה בעיות עקרוניות הכרוכות במיזוג "עיינות" עם ע"ע וכן על בעיית המו"מ עם "הקיבוץ המאוחד" על מיזוג הוצאתו עם "עיינות" על אותם היסודות. עקרונית כבר הוחלט על המו"מ והקבה"מ הסכים להיכנס לתוכו. כשלעצמי אני מפקפק מאוד בכדאיות המיזוג הזה.
לאחר הצהריים באו לבקרני הִלה ואילן. נראו כשני ילדים המשחקים בילד שלישי - פרי ביטנה הבולט למדי של הלה.
קפצתי ל"דבר" לעבור על הגהת הפרק השבועי של "יומן אסיה" ושוב רגזתי בראותי כי הפרק קוצץ וחלקו העיקרי נדחה לשבוע הבא. אומנם ככל שהפרקים קטנים יותר כן יגדל הסכום הסופי של שכר-סופרים בעד סידרה זו, אבל מי שם לב לקטנות כאלו? אפשר רק חמרנֵי הדור הצעיר. עודני מחזיק בתומתי ודואג קודם כל להערכת הקורא, לבל ימאס בפרקים האלה עקב דלילותם.
שוב בוועה"פ שיחה עם אנשי הרוח של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" - [מאיר] מנדל, [אריה] אופיר, [שלום] וורם, [שמואל] גדון - על תביעותיהם ומשאלותיהם כלפי ע"ע. כשם שנדהמתי בשיחתי עם שאול כשנודע לי כי ע"ע ו"עיינות" וגם "דבר", כל אחד לחוד, סירבו להוציא את הספר של "אלמוני" מרוסיה, אשר עיקרו נדפס בהמשכים ב"דבר", ולא הייתה ברירה אלא לכבד במצווה נדירה זו הוצאה פרטית, כך התפלצתי בשיחה זו כשסיפרו לי כי סיפור גדול שכתב [אורי אורלב (אורלובסקי)] צעיר מגניגר, אחד מילדי טהרן, על זיכרונות ילדותו בגטו ["חיילי עופרת"] אף הוא נפסל על ידי ע"ע ונחטף על ידי "ספריית פועלים".
באולם הוועה"פ למעלה ישיבת מרכז המפלגה: המשך הוויכוח על הפעולה הארגונית. הקשבתי כשעה. גיורא שאל אם אני מוכן להשתתף וסירבתי. שמעתי נאום חשוב, רם-איכות במחשבה ובביטוי ויעיל מאוד בסידור הדברים מפי אהרון ידלין, האיש אשר כלבבי, והלכתי.
בערב קראתי מאמר של העיתונאי הפרוע שריה שפירא ב"ג'רוסלם פוסט". התרתחתי למקרא משפט האומר כי אילו בעקבות מסע סיני הונח למצרים ולישראל מכל התערבות זרה, היו שתי אלו נכנסות למו"מ ישיר ומגיעות להסדר של שלום יציב, אשר היה מחזיק מעמד מאה שנה. עתה שנתחבל הדבר לא קנתה לה ישראל - כאן הד לדברי ב"ג - אלא שלום רעוע לשנה או לשנתיים. טילפנתי לטד לוריא ושאלתי אם יפרסם מכתב שלי למערכת שיהיה חתום בשם מושאל. ענה בחיוב ואמרתי כי אשלח לו מכתב בשובי לירושלים.
מועקת מצב העניינים בע"ע והאחריות המורכבת ביותר שנטלתי על עצמי לא הירפתה ממני אף לרגע.
כתבתי יומן עד אחרי חצות.
