יום ב',  18/3/1957

בשש בדיוק צילצל המעורר הארור. צפורה הקיצה ונרדמה שוב. קמתי בשקט ופרשתי לחדר הרחצה. כעבור מחצית השעה ניעורה צפורה. קמו גם קובי ורנה. יורם בא לחדרנו וביקש רשות שכיבה במיטתנו שנתפנתה. תחילה התרפק באהבה על סבתא ואף לי אצל נשיקה חטופה. אכלנו בחיפזון רב וב-7.15 יצאנו לנמל האוויר כשעמנו גרשון וזאב, קובי ויורם. רנה ואורית נשארו בבית. נפרדתי מכולם, לרבות צפורה, וב-8.30 המריא המטום של ביאיא"י. כעבור שעתיים נחתנו בציריך ב-11.30 לפני השעון המקומי. פגשוני הקונסול [יהודה] נשיא והמנצח על "המילווה" מייטליס. הוסעתי העירה והובאתי למיסעדה כשרה שבה היו מאוספים כבר כשני תריסרים גוברין יהודאין, רובם אנשי שם ובעלי יכולת, בכללם עתודי הבנקאות היהודית, מהם שבאו מברן ומבאזל, ובראש כולם הציר שלנו [ישעיהו] אביעד, האחרון שמיניתי, והריהו מדושן נחת מכהונתו, פניו צוהלות ופיו נוטף נופת צופים. כתום הסעודה דיבר היושב ראש, חבר מפלגתנו המקובל על הכלל, והתעקש לפתוח עברית נוסח אץ קוצץ, ואחריו האריך אביעד והבריק ברובי תורותיו, ולבסוף נשאתי מידברותי בגרמנית מעונה ומאומצת אשר עייפותי נתנה בה אותותיה הממאירות. איכשהו סיימתי ושאפתי רוח וכעבור שעה קלה חזרתי, הפעם עם אביעד, לנמל האוויר. בינתיים הוטל על אחד מאנשי שאול לקנות למעני שעון יד שציוותה עלי צפורה כמתנה לחיים - לאחר שהשעון הטוב אשר הביאו לו שאול ושרה בשובם משוויצריה מצא מנוחתו על קרקע אחת מבריכות הדגים בחמדיה - וכן שעון-מעורר-מתקפל אשר הבטחתי להביא לחנה זמר. השעונים נקנו והובאו ונשאו חן ומחירם שולם בכסף מלא.

מציריך לארץ טסתי ב"סוויסאיר", בס"ה כשמונה שעות טיסה. המחלקה הראשונה, לתוכה הוכנסתי, הייתה מרווחת ומשעממת ואילו מחלקת התיירים הייתה מלאה אדם וחיים. אירח לי לחברה הבנקאי הבאזלי דרייפוס. רוב הדרך עד אתונה קראתי עיתונים.

ב"טיימס" הלונדוני הכרזת גולדה ברדתה מהמטוס בניו-יורק הבאה להטיל את כל האחריות על או"ם. ברוך השם כי יש שעיר לעזאזל! בכַּתבה מירושלים מסופר כי אין הממשלה תולה תקוות יתירות בתוצאות נסיעתה של גולדה והכתב מגלה כי לא ב"ג יזם את הנסיעה אלא גולדה עצמה עמדה על כך. בישיבת הממשלה, הוא מוסיף ומספר, לא גילו השרים התלהבות ליוזמה זו. ושוב צץ עניין הצבת כבי"ל מעבר לגבול אצלנו - הפעם כסיסמה מצרית, שבאה כאתגר לנו להוכיח כי בהתריענו על הסכנה לביטחוננו אנו פועלים בתום לב.

באתונה פגשוני אברהם ורֶנה דרום, אשר לא ראיתים מלפני נסיעתם לצ'ילי, ועימם, לגמרי במפתיע, משה יובל. אתונה הפכה לתחנה ראשית בשביל פליטי מצרים וכן מקום מעבר לחלק של העלייה הפולנית. הפקידות היוונית נוהגת לגמרי כשורה. היהודים המצרים מתנהגים להפליא, שקטים וממושמעים ואסירי תודה על כל העזרה, ואילו הפולנים אנשי ריב בינם לבין עצמם וגם מרבים להתלונן על סדרי נסיעתם.

משהמריא המטוס מאתונה ושוב נתמלאה המחלקה התיירית עד אפס מקום, והפעם כל באיה מחוז פניהם לארץ, נכנסתי לתוכה והתחלתי עובר מאיש לאיש וממשפחה למשפחה. כמעט הכל הכירוני ופגשוני בכבוד ויקר. היו כאן ישראלים חוזרים, ונשים נשואות בחו"ל הנוסעות לבקר הוריהן שבארץ, ועולים מפולין ואישה אחת עם שלושה פעוטות שנמלטה ממצרים. בעלה אחז דרכו לפריס ואילו היא נוסעת אל אמה בת"א. לא האמינה למישמע אוזניה כשאמרתי לה מי אני. אך משנוכחה כי אמת בפי הראתה לי תינוק, שנולד רק לפני 12 יום בקהיר. ובאותה נשימה שאלה: " "qu'attendez vous pour bombarder le Caire?[מדוע אתם ממתינים ואינכם מפציצים את קהיר]. אמרתי לה: "הן נותרו שם יהודים!" הוסיפה ושאלה בהתפלצות: "האומנם אתם עומדים לפנות את עזה?" חשבתי: ב"ג חולל את המנוסה הזאת ממצרים ואילו בגין יקצור את קולותיה בבחירות הבאות.

האפתעה הגמורה במטוס הייתה הופעתם של רשברוק ויליאמס - העורך לענייני המזרח של ה"טיימס" לשעבר - ורעייתו. חוזרים מהודו לביקור בארץ. ספרו של ר"ו על ישראל יצא באפריל. עתה יכתוב ספר על מכון וייצמן. שוחח על נהרו - בעניין ישראל היה cagey [זהיר, מסוגר]. בפאקיסטן, בשיחות פרטיות עם אישים דגולים, מצא הבנה רבה למצבה של ישראל ואף אהדה - הניזונות מהאיבה לנאצר.

כל היום ועד חצות לילה פיטמונו אנשי "סוויסאייר" במעדני מלכים והעתירו עלינו משקאות וסיגריות (אשר שמתי בכלַי) ומזכרות.

ברדתי ראשון מהמטוס בלוד, באחת אחר חצות, מצאתי לריננת לבי לרגלי הכבש את חיים במלוא זוקף קומתו ורוחב חיוכו. סיפרתי לו מייד את אשר ביקשה אמו להוסיף למברק ויפרוץ אף הוא בצחוק אדיר - הד לצחוקו של אחיו הבכור בלונדון. הסביר לי, כי אומנם באו ללוד יוספטל וברקת והוגו, אך התכוונו לפגוש גם את [מנהיג המפ' הסוצ' הגרמנית] אריך אולנהאור ורעייתו, אשר הגיעו דקות מספר לפני כן והריהם מסובים עכשיו איתם. הצטרפתי לאותה חבורה ופגישתי עם אולנהאור הייתה, כמצופה, לבבית ביותר. בשיחה שהתפתחה פנה אלי בלשון "du" [אתה (ולא "אתם")] ולא הייתה לי ברירה אלא להַדֵד.

קרוב לשתיים נסעתי עם גיורא וחיים לת"א. סיפרתי לגיורא מה שביררתי בפריס בדבר "העיסקה" [של הרכש הישראלי בצרפת] – כי השיחות עליה התחילו בראשית אפריל, זאת אומרת כחודשיים וחצי לפני התפטרותי, ואילו הפגישה המכרעת נתקיימה ב-23 ביוני, זאת אומרת רק חמישה ימים לאחריה. ה-case [טיעון] של ב"ג נתפורר, איפוא, לחלוטין והוכח כרעות רוח. לא נשארו ממנו אלא עלילה והתעללות.

כשהגענו לדירה ב[רחוב] נצח ישראל עשינו תה וסיפרתי לחיים על אחיו וגיסתו וילדיהם וכל המוצאות אותי ואת אמו. בייחוד היה דרוך לשמוע על הבירור שהיה ביני לבין קובי בדבר אותו מאמר שנשלח ל"הארץ" וסבור הייתי כי הוא תומך בעמדת אביו. שכבנו בשלוש, לאחר יום שארך אצלי 21 שעה, שלפניו לילה של שלוש שעות בלבד.