54 שנים לנאום כיסא הגלגלים
מס' מאמר
72
הערות
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5462136,00.html

נאום כיסא הגלגלים והמפץ הפוליטי

ירון דרוקמן ואלכסנדרה לוקש

Ynet, 15/2/2019

 

הוועידה הדרמטית עם ארבעה ראשי ממשלה, הנשיקה של גולדה למשה שרת חולה הסרטן בכיסא - והפרישה הגדולה. כך נראו הקרבות הפוליטיים, השבוע לפני 54 שנים. הבן יעקב שרת נזכר בשיחה עם ynet: "היום לא בטוח שבמפלגת העבודה יודעים מי זה משה שרת".

 

משה שרת לא היה אחד מראשי הממשלה הבולטים של מדינת ישראל, אבל נאומו בוועידת מפא"י ב-17 בפברואר 1965 - שאליה הגיע מרותק לכיסא גלגלים - היה בין הגורמים לפיצול הגדול בפוליטיקה הישראלית ב-20 שנותיה הראשונות. כמה חודשים לאחר הוועידה פרש ממפא"י דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון ואחד ממקימי מפלגת השלטון דאז, והקים את רפ"י (רשימת פועלי ישראל). למפלגה שאותה ייסד הוא לא חזר.

הוועידה הדרמטית, שהובילה למפץ הפוליטי, התקיימה בהיכל התרבות בתל אביב. כתב "ידיעות אחרונות" ישעיהו בן-פורת כינה זאת "ליל הנקם הגדול במי שהנהיג במשך 40 שנה את רובה של תנועה הפועלים הישראלים".

 

בן גוריון, מייסד המדינה ומכוננו של צה"ל - תואר על ידי חבריו הקרובים לשעבר כאיש שאינו מבדיל בין אמת לשקר, כרודף ונרדף שיגעון וכמי שמקרב את קצה של המדינה - וזאת כיוון שדרש להקים ועדת חקירה משפטית לחקר "עסק הביש" (פרשת לבון), כעשר שנים קודם לכן, בזמן ששרת היה ראש הממשלה.

 

כ-3,000 איש הצטופפו באולם, רבים מהם ישבו או עמדו במעברים. בשעה 16:00 הוכנס לאולם שרת על כיסא גלגלים וזכה לרעם של תשואות. 20 דקות לאחר מכן הגיע ראש הממשלה דאז, לוי אשכול. ב-16:45 נכנס לאולם בן גוריון ומרגע זה הפכה הוועידה ל"שדה קרב".

 

בן גוריון, כך על פי התיאור אז ב"ידיעות אחרונות", נשא נאום חלש. שוב ושוב הוא שקע בתאריכים ובציטוטי מסמכים ודוחות הנוגעים ב"פרשה" ובספיחיה הציבוריים והמפלגתיים. בתחילה טען בן גוריון כי הוא מבין את החרדה הגדולה לאחדות התנועה ושלמותה, אך חזר ואמר כי טובת המדינה קודמת, לדעתו, לטובת המפלגה. וכי המפלגה איננה מטרה בפני עצמה וכי טובת המדינה תובעת כי יעשה אמת וצדק.

 

בן גוריון תקף את אשכול על שהתפטר מראשות הממשלה בגלל עניין שנמצא בדיון במוסד מפלגתי (הדרישה להקים ועדת חקירה) ולא במישור ממלכתי, ותוך כך שלל בכלל את שיטת האיומים והנפנוף במשבר ממשלתי לשם השגרת מטרות מפלגתיות או ארגוניות כמו הקמת המערך. הוא שלל את עמדת אשכול, שלפיה כבר שמונה ועדות עסקו בחקירת הפרשה. "לא יהיה סוף פסוק, אלא בחקירה משפטית של שלושה או חמישה שופטים... אפילו אם אהיה בודד ומבודד, אלחם על האמת והצדק", הצהיר אז בן גוריון.

 

נאום מרגש של שרת ונשיקה מגולדה

המתח באולם הגיע לשיאו. יו"ר הישיבה מסר את רשות הדיבור לשרת. שרת, ישוב בכיסא גלגלים שעורר התרגשות עצומה בהיכל התרבות, מעצם בואו, נשא נאום שהוגדר מזהיר בניסוחו. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי "זה היה אולי אחד הנאומים המזהירים ביותר שנשמעו בישראל מיום קיומה".

 

שרת הודה על האהדה שהובעה לו, הצהיר מיד כי אינו יודע אם זה ביטוי של האהדה למצבו – או לעמדה שהוא עתיד להגן עליה. הוא אמר כי על מפא"י עובר משבר שלא היה כמוהו בעבר. לדבריו, מקור המשבר בתמורה הגדולה, שהסתמנה בדמותו של איש שעלה לגובה מסחרר, שהפך מרשות של יחיד לנחלת הכלל ולסמל של קדושה בחיי הכלל. "הטרגדיה שבה שקועה מפא"י היא תוצאת הסתירה בין הפסגה שאליה הגיע האיש – בן גוריון – והמצב שאליו התדרדר כעת.

 

שרת אמר אז כי בן גוריון "כופה סיוט על העם ונפשו של העם קצה ב'פרשה'. העם איננו רוצה בה. בן גוריון לא הצליח לשכנע את העם מחשיבות ה'פרשה'. במצב כזה קיימות רק שתי דרכים – או שמנהיג חוזר אל המסלול הממלכתי המרכזי או שהוא מוותר על כתר המנהיגות".

 

הוא הדגיש כי היה לו חלק ביצירת ההילה של בן גוריון וכי "הילך את תהילתו בעולם", אך איננו מצטער על מה שעשה למען ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. שרת פסל את ההבחנה בין טובת המפלגה וטובת המדינה, שכן שאיפת המפלגה רק לטובת הציבור כולו, לדבריו. בן גוריון, כך על פי שרת, הורס בהתנהגותו את יוקרת המדינה בעיני העם והעולם. שרת הוסיף כי הכניסה להיכל האמת היא דבר מסוכן כי גם אחרים דוגלים באמת ושמא אין שתי האמיתות תואמות זו את זה.

 

שרת הזכיר לבן גוריון שהייתה תקופה שבה טען כי עתידנו תלוי לא במה שיאמרו הגויים, אלא במה שיעשו היהודים - ואילו עכשיו הוא טוען כי עתידנו תלוי במידה לא מעטה במה שיאמרו הגויים.

 

במהלך הנאום הוא שלל כל אפשרות של חקירה נוספת וכן את סמכותו המוסרית של בן גוריון להטיל את העניין על המפלגה. ברגע זה, כך נכתב בדיווח על הנאום, הגיעו קריאות הביניים לעוצמה כזאת שהיו"ר מרדכי נמיר נאלץ להפסיק את שרת ולבקש מהקהל להיות בשקט. שרת סיים את הנאום באומרו: "התנועה חייבת לשאוב השראה מן המנהיג, המנהיג איננו יכול להכניע את התנועה ולשתק את מחשבותיה". לאחר הנאום נשקה גולדה מאיר לשרת על ראשו.

 

ההתקפה של גולדה, השתיקה של בן גוריון

מאיר עצמה עלתה לנאום בשעת לילה מאוחרת. היא תקפה את בן גוריון: "מעולם לא היה לנו דגל של איש, אלא דגל של רעיון. במקום שיש מקורבים ולא מקורבים – אין חברות". אחרת כך אמרה: "דבריך על הכיסא הקודם לכל, אינם תואמים את האמת, ואינם מתאימים לחברים היושבים על הכיסאות ואת אלה המבקשים לשבת עליהם".

 

ההתקפה על בן גוריון החריפה בהמשך נאומה. מאיר אמרה בהתרגשות: "אתה גם מאשים, גם שם עצמך כשופט, בן גוריון. אתה טוען כי ב-1955 לא ידעת דבר על הפרשה? כלום שכחת שבאנו אליך, שלושה חברים, אל בית החולים תל השומר וסיפרנו לך הכל? וכלום שכחת שאני אמרתי לך אז 'תפתח את תיק הפרשה' ואתה אמרת לי 'אני לא אגע בזה'".

 

מאיר לא הסתפקה בדברים האלה והמשיכה במתקפה: "כאשר התפטרת לפני שנה וחצי, למה לא אמרת לנו שאתה עתיד לדרוש חקירה הפרשה? אשכול ושאר החברים היו מקבלים או לא מקבלים את הממשלה מידך בידיעת מה שאתה עלול לחולל. מדוע לא אמרת. אני חושבת שלו ידענו מה צפוי לנו, לא היינו הולכים לממשלה אחרי התפטרותך".

 

בן גוריון ישב כל העת ליד שולחן הנשיאות. פניו מרות קשות, כעוסות וכולו מופנה פנימה. לרגעים דומה הי ה כי איננו מקשיב עוד לנאמר מעל הבמה.

 

אשכול: "תנו לי אשראי לארבע שנים"

למחרת תקף בן גוריון את שרת ואבא אבן ואמר כי הם היו בעד להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית, בעוד הוא תמך בהעברת הממשלה לירושלים וקביעתה כעיר הבירה. בן גוריון גם תקף את גולדה מאיר: "שמעתי אתמול נאום אחר, שנסתיים בהטפה לחברות. אני מצטער להגיד, שנאום זה היה ספוג כולו רעל ואני מפקפק אם נאומים כאלה מוסיפים לחברות. טוב שמי שמטיף לחברות יתחיל בעצמו וידבר באופן חברי".

 

בהמשך עלה אשכול לדוכן הנואמים, בזמן שבן גוריון התיישב ליד אשתו פולה בקהל. בטון מתון אמר אשכול כי הוא לא ידבר על "הפרשה". בסיום נאומו ביקש אשכול מבאי הוועידה ומבן גוריון אשראי ואמון לארבע שנים, "לא יותר". מן האולם נשמעה קריאה עליזה "אל תהיה כל כך צנוע".

 

בסופו של דבר בעד עמדת אשכול להוריד את "הפרשה" מסדר היום הצביעו 1,226 איש ובעמדת בן גוריון תמכו 848. גם בעד עמדת הקמת המערך ניצח אשכול.

 

בנו של שרת: בן גוריון נוצח

בריאיון לאולפן ynet השבוע נזכר יעקב שרת, בנו של משה שרת, באירוע המכונן (צפו בריאיון בסרטון שבראשית הכתבה). "אבי כבר היה אז חולה סרטן ולכן הוא היה על כיסא גלגלים. הוא כבר היה תשע שנים מחוץ לממשלה ולא היה ממש מעורב בעניינים, אבל במערכה השנייה של ה'עסק ביש' של פרשת לבון הוא כן היה מעורב והוא התנגד לדרישה של בן גוריון להקים ועדה משפטית לחקר הדבר, שיקבע סופית מה בדיוק היה שם בכל הפרשה הזאת", הוא אמר. "בעניין הזה אבי תמך באשכול, בגולדה מאיר, פנחס ספיר, זלמן ארן, מנהיגי מפא"י באותם הימים. בן גוריון התנגד לחבורה הזאת בשצף קצף והוא היה אובססיבי לכל הפרשה הזו והוא דרש ועידה משפטית".

 

שרת הבן, המכהן כמנהל "העמותה למורשת משה שרת", הוסיף: "אותו נאום כיסא הגלגלים המפורסם היה נאום שבו הוא טען שלא ייתכן שאיש אחד כמו בן גוריון, שיהיה מנהיג כמה שיהיה חשוב, יכפה את דעתו על רוב של הציבור. רוב הציבור רוצה לשים קץ לכל העיסוקים האלה בפרשה. אין לזה שום שחר. צריך לסיים את הדבר הזה. בן גוריון לא הסכים ועל זה היה ויכוח. אפשר לומר שבפרשה הזאת בן גוריון נוצח, הייתה הצבעה וברוב דעות מוחלט התקבלה החלטה נגדו וכעבור זמן לא רב הוא פרש ממפא"י והקים מפלגה קטנה, מפלגת רפ"י. הוא ציפה לקבל 20 מנדטים בבחירות, הוא קיבל רק עשרה ואז החלה למעשה הירידה של בן גוריון מהבמה הפוליטית".

  

יעקב שרת מסתכל בעצב על המפלגה כיום, כשבראשה עומד אבי גבאי - מי שנולד שנתיים בדיוק אחרי אותה ועידה. "זאת לא מפלגת העבודה, זו מפלגה אחרת לגמרי. היא עברה כמה גלגולים ואין לי שום יחס למפלגה הזאת. אני לא רואה שום דימיון בינה לבין המפלגה שהקימה את המדינה, בנתה את המדינה בשנים הראשונות שלה. אנשים אחרים, תפיסות אחרות, אני גם לא בטוח שהם יודעים מי זה משה שרת".

חמישה חודשים אחרי הוועידה: שרת נפטר

בקיץ אותה שנה ניסה בן גוריון להתמודד מול אשכול על ראשות המפלגה, אך הפסיד. הוא פרש מהמפלגה והקים את רפ"י. ב-7 ביולי 1965, הלך שרת לעולמו והוא בן 70. בן גוריון הגיע לחלוק כבוד אחרון למי שהיה שר החוץ בשנים הראשונות של המדינה וראש הממשלה השני.

 

בבחירות לכנסת השישית, שהתקיימו בנובמבר אותה שנה, זכתה רשימת המערך לאחדות פועלי א"י בראשות אשכול ל-45 מנדטים. רשימת רפ"י של בן גוריון - שבה היו חברים בין היתר משה דיין, יצחק נבון ושמעון פרס - זכתה ב-10 מנדטים בלבד ונותרה באופוזיציה. כמה ימים לפני מלחמת ששת הימים ביוני 1967 צורף דיין לממשלת אשכול כשר ביטחון.

 

אשכול, שביקש אשראי ואמון לארבע שנים, נפטר ב-26 בפברואר 1969 (כמה ימים לאחר שחלפו ארבע שנים מאותה ועידה), ומי שהחליפה אותו בתפקיד ראש הממשלה הייתה גולדה מאיר. בן גוריון עוד התמודד לכנסת בבחירות שנערכו בסוף אותה שנה בראש הרשימה הממלכתית, שזכתה לארבעה מנדטים בלבד. ב-27 במאי 1970 הוא פרש מהכנסת. ב-1 בדצמבר 1973 הלך בן גוריון לעולמו.

 

העתקת קישור