"כל עוד לא ייתלה יהודי שרצח ערבי, המעשים לא יחדלו"
מס' מאמר
64


בן-גוריון ב-1951: "כל עוד לא ייתלה יהודי שרצח ערבי, המעשים לא יחדלו"

גידי וייץ

הארץ 1/4/2016

בישיבת הממשלה שלוש שנים לאחר קום המדינה התברר כי לעונש המוות (ליהודים דווקא) קמו לא מעט תומכים. הסיבה: הרתעת חיילים מרצח ערבים - מכת מדינה, לפי הפרוטוקול.


"אינני שר המשפטים, אינני שר המשטרה ואיני יודע את כל מעשי הפשע הנעשים בארץ, אבל כשר ביטחון אני יודע על חלק ממעשי הפשע ועליי לומר כי המצב הוא מחריד בשני שטחים: 1. מעשי רצח 2. מעשי אונס". כך פתח ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, ואז הטיל פצצה: "אומרים לי אנשי המטה (הכללי), וגם דעתי היא כזו, שכל זמן שלא ייתלה חייל יהודי בגלל זה שהוא רוצח ערבים, מעשי הרצח לא יחדלו".


הדברים הללו נאמרו בשנת 1951, בישיבת ממשלה שעסקה בנושא נפיץ: עונש המוות. מלחמת העצמאות הותירה מתח רב בין יהודים לערבים, כמו גם בעיית המסתננים: פליטים שרצו לחזור לבתים ולכפרים שעזבו במהלך המלחמה, או שחזרו לעבד את הקרקעות שהיו שייכות להם. על הרקע הזה רבו מעשי הרצח של ערבים בידי יהודים. את זה רצו התומכים בעונש המוות למנוע.


מעניין לקרוא את הדברים 66 שנה אחר כך, בעיקר בעקבות הישיבה שקיימה השבוע ממשלת נתניהו בעניינו של החייל שירה בראשו של מחבל ששכב על הקרקע,  דקות ארוכות אחרי שנוטרל.


"בכלל, מי שבידו נשק משתמש בו", המשיך בן-גוריון בישיבה ההיא, "ובייחוד כשיש אצלנו עכשיו גם עולים וגם מבני הארץ, החושבים שיהודים הם אנשים אבל ערבים אינם בגדר אנשים, והכל מותר כלפיהם ויש החושבים שזוהי מצווה להרוג ערבים, ושכל מה שהשלטונות טוענים נגד רצח ערבים אינו רציני וזוהי רק העמדת פנים שאסור להרוג ערבים, אולם למעשה יש ברכה בזה כי יהיו פחות ערבים בארץ. כל זמן שכך יחשבו, לא יחדלו מעשי הרצח.


"בוודאי גם אני חושב שאם יש פחות ערבים בארץ, זהו טוב יותר בשבילנו ובשביל הארץ. אבל הייתכן ללכת בדרך הזו? אני חושב שביטול עונש המוות זהו ריבוי שפיכות דמים... נעשים דברים איומים בארץ הזו... ביטול עונש המוות פירושו התרת הרצועה בארץ הזו, ובייחוד בשטח של יחסים בין יהודים וערבים. עוד מעט לא נוכל לשאת את פנינו לעולם. יהודים פוגשים ערבי ורוצחים אותו".


ב-28/6/1951 התכנסה הממשלה ודנה בהצעת חוק שהגיש שר המשפטים, פנחס רוזן, לביטול עונש המוות - ירושה מהמנדט הבריטי. בן-גוריון דיבר אז על היסוסיו, אם לבטל את העונש האכזרי: "אילו הייתי בסקנדינביה הייתי מצביע בלב קל", הוא אמר לשרים. "אצביע בלב קשה, מתוך פקפוקים, כמעט מתוך ביטחון שיחזירו וינהיגו את עונש המוות. זה יביא לידי ריבוי מקרי הרצח".


בממשלה התלהט אז ויכוח: שר החוץ משה שרת הביע עמדה הומנית שצידדה בביטול עונש המוות. "החברה האנושית צריכה לשאוף לדרגה מוסרית כזאת, שאסור ליטול חיי אדם". הממשלה אישרה את הצעת החוק שביטל את עונש המוות, להוציא מקרים של בגידה בשעת חירום.


החוק עבר לוועדת החוקה של הכנסת לדיונים, ובחלוף שנה הודיע שר המשפטים רוזן לממשלה על פלונטר: יש שבעה אנשים שנגזר עליהם עונש מוות וביצוע גזר הדין מתעכב עד שהכנסת תחליט. "מה הם מפסידים בינתיים", תהה הד"ר דב יוסף, שהיה שר הקיצוב והאספקה והחקלאות. "איש עוד לא היה במצב כזה", העיר שר התחבורה דוד רמז.


"כל אדם יודע שהוא נידון למוות", סיכם בן-גוריון בנימה פטליסטית וקרוב לוודאי שהפתיע את הנוכחים כאשר נסוג נסיגה מוחלטת מתמיכתו בביטול עונש המוות. הסיבה העיקרית לכך היתה, לדברי ראש הממשלה הראשון - מלבד הפשע המשתולל בארץ - היא מעשי הרג של חיילים יהודים בערבים.


גם שר החוץ שרת עשה סיבוב פרסה מרשים, מאותה סיבה בדיוק: "לפני שעלה הסעיף הזה על סדר היום היתה לי חליפת פתקאות עם שר המשפטים, בה אמרתי לו: בצער רב השתכנעתי, שאין להעלות על הדעת ביטול עונש המוות", פתח שרת ונימק: "ישנן ארצות שאפשר לסמוך על תבונתן וניסיונן והן אנושיות לאין שיעור הרבה יותר מאתנו - הייתי שם שנים ואני חי פה - והן מקיימות עונש מוות. מה מעידים מעשי הפשע שקרו וקורים שבוע שבוע ובייחוד בצבא? רבים הם המקרים.


"יש מקרים המגיעים לידיעת הציבור ויש מקרים שאינם מגיעים... הם אינם מעידים על יצר רצח הטבוע באנשינו. אילו אמרת שאם יש אדם שהוא רוצח באופיו בגלל מעשי בצע, בגלל ענייני נשים וכו', והוא מוכן לרצוח נפש אדם בכל מקרה, הרי העובדה שיש עונש מוות לא תרתיע אותו... אבל אותו בחור יהודי, שהורג שני ערבים שהוא פוגש בדרך, איני מוכן לומר עליו מבלי לבדוק מראש שהוא רוצח מטבעו ואין הוא ירא עונש מוות.

"

"הוא בחור, החי באותם המושבים שראש הממשלה תיאר אותם, שכל ערבי הוא כלב וכלב שוטה שמצווה להרוג אותו... לגבי בחורים כאלה מצווה כלפיהם, כדי לא להביאם לידי מכשול, כדי להצילם מזה שיהיו הורגי אדם, מצווה לקיים עונש מוות בארץ. כל זמן שזה איננו, הרציחות האלה תימשכנה ואנחנו ניתן את הדין עליהן. זה ייצור השחתה מוסרית בארץ.


"נוכחתי מהניסיון שבארץ זו יש הכרח בעונש מוות... עשינו שגיאה שחדלנו לתלות... אילו היו מתפרסמים כל מעשי הפשע שאירעו בארץ, פלצות היתה אוחזת את הציבור והיו מתחילים מעשי לינץ'. הייתי יורה בבחור יהודי שרוצה להרוג בחור ערבי עובר אורח, לו זו היתה הדרך להציל. במקרה ההוא ליד שער הגיא, יהודי הציל נער ערבי על ידי זה שהוא זרק אותו לבקתה. שם נהרגו במקום שניים ואחד נפצע ומת כעבור שעתיים. היתה שם סכנה לשני בחורים יהודים מהודו, שחומי עור, להיהרג על ידי יהודים, התחילו לצעוק 'ישראל'".


השר דב יוסף תמך גם הוא: "הייתי באופן עקרוני כל ימי נגד תלייה בעונש, אבל לצערי לגבי הארץ הזאת ובמצבה כיום, אני בדיוק בדעתם של ראש הממשלה ושל מר שרת", הוא אמר לשרים.


"מה שמזעזע אותי ביותר זה שרוצחים בצוותא", הצטרף השר משה שפירא לתמיכה בהשארת עונש המוות על כנו. "באחד המקרים... שמונה חיילים היו נוכחים בשעת הרצח. בוודאי לא כולם רצחו, אבל כולם היו נוכחים בשעת המעשה ולא היה אחד מתוך הקבוצה הזו שיעצור בעד המעשה". "היו מקרים נוראים יותר", התערב בן-גוריון.


שרת העבודה, גולדה מאירסון, שהתנגדה דווקא לעונש המוות, הודתה אף היא באותה הישיבה כי "לא עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות, בייחוד בנקודה זו של מעשי פשע נגד ערבים". ודוד רמז, שגם הוא התנגד לעונש המוות: "רועדות לי ידיי ורגליי שאני בא לדבר בעניין הזה... אני צריך להגיד שרציחת ערבים היא בעיניי כרציחת יהודים בתוספת תועבה. מחוץ לפשע גם תועבה ושפלות, כי הם נהנים ברשותנו ברגע זה".


בסוף הדיון הוחלט להטיל על שר המשפטים להחיש את הדיון על עונש המוות, שבוטל סופית רק בשנת 1954.

 

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2901429

העתקת קישור