איך הפך עבד יווני לדייל עברי
מס' מאמר
49


איך הפך עבד יווני לדייל עברי

המילה שעברה ממילון למילון מבלי למצוא שימוש, עלתה בשנות ה–50 על הטיסה הנכונה

אילון גלעד

מהשפה פנימה

26/07/2013

 

אמנם לא רצוי להגיד את זה לדייל הבא שתפגשו בטיסה, אבל מקורה של המילה “דייל” במילה היוונית העתיקה “דולוס”, שהוראתה היתה “עבד”. משם עברה מסלול מפותל עד שהגיעה למרומי השמים.

דולוס” מצאה את דרכה אל הארמית. היא מופיעה בתלמוד הבבלי, בקטע המתאר רבנים בסעודת הפסח, שבה מוגש להם האוכל על ידי “דיילא” ‏(פסחים פ”ו, ב’‏). הסיפור היה יכול להיגמר שם, לולא שלף אליעזר בן־יהודה מילה עתיקה זאת וחידש על פיה את המילה העברית “דַּיָּל”, שאותה הוא מגדיר במילונו “שמש המביא המשקאות והמאכלים במסעדות ובתי הקהוה”, ובימינו: מלצר.

בן־יהודה חידש את המילה “דייל”, כי לפי תפיסתו למילה “מלצר” היתה משמעות מעט אחרת: “פקיד ממונה על הכלכלה ‏(של בית‏) וכד’”. המילה מופיעה בספר דניאל: “וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּתְבָּגָם וְיֵין מִשְתֵּיהֶם וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים” ‏(א’, ט”ז‏). מקור המילה ככל הנראה במילה האכדית מַצָּרֻ - שהוראתה שומר. למרות ניסיונו של בן־יהודה, המילה “מלצר” היא שנעשתה שגורה בעברית, ואילו “דייל” נותרה ללא שימוש, למעט העתקתה ממילונו של בן־יהודה למילון של יהודה גור, שהגדירה “מביא המשקאות והמאכלים במסעדה או בבית קפה”. נראה היה שמילה זאת תישכח לנצח.

חלפו הימים. ב–1948, ארבעה חודשים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, התעורר צורך דחוף בהקמת חברת תעופה לאומית. מי שהיה עתיד להיות נשיאה הראשון של המדינה, ד”ר חיים וייצמן, שהה באותה עת בשווייץ והתאושש מניתוח בעינו. כדי שיתחיל את כהונתו בדחיפות, הוחלט לשלוח מטוס ולהביאו ארצה. אלא שהשלטונות השוויצריים סירבו להפר את נייטרליותם המפורסמת ולאפשר למטוס צבאי לנחות בשטחם, ובישראל לא היתה תעופה אזרחית. על מנת לפתור את הבעיה הורה שר התחבורה, דוד רמז, על הקמת חברת תעופה לאומית. מטוס תובלה צה”לי מסוג “סקיימסטר” נצבע בצבעים אזרחיים ועוטר בכיתוב “אל־על” ובסמלי איילה שלוחה ומגן־דוד.

בניגוד לטיסות צבאיות, תקנות התעופה האזרחית מחייבות כי בצוות הטיסה יהיו דיילים. כאלה לא היו בארץ בעת ההיא, ולכן גויסו למשימה הרברט קוולר, מלצר ממלון “ארמון” בתל אביב, ומרים גולד, חיילת נאה שבאותה עת שירתה כפקידה בחיל האוויר. לח מצבע שאך זה נמשח, המריא המטוס לז’נווה עם נוסע ראשון, שר החוץ משה שרת. בבוקר המחרת שב המטוס לארץ עם וייצמן ואשתו, בזמן לחגוג את ראש השנה בישראל. כך נולדה “אל־על”. קוולר וגולד היו הדיילים העברים הראשונים, אבל הם ואלה שבאו בעקבותיהם לא כונו “דיילים” אלא “סטוארד‏(ס‏)” או “סדרני־טיסה”. המילה “דייל” נאלצה להמתין חמש שנים נוספות.

נקודת המפנה הגיעה כשהסופר יצחק שנהר דלה אותה, כנראה מהמילון של גור, והשתמש בה בסיפור קצר מתחילת שנות ה–50, בשם “בדרך לנאטאל”. “המראנו בארבע לפנות בוקר ונימנמתי על מושבי שעה יתרה, ולא נתעוררתי אלא בבוא הדיילת להגיש לי פת שחרית”.

זאת היתה כנראה הפעם הראשונה שמילה זאת זכתה לשימוש כלשהו בעברית, והיא עשויה היתה להיות הפעם האחרונה לולא קורא אחד - משה שרת, הנוסע הראשון ב”אל־על” - נתקל בה במקרה וכלשונו, “עשה מהלכים” להשגירה. שרת פנה אל שנהר ושאל אותו מנין הגיעה המילה. כשעמד על טיבה ומוצאה הציע אותה לחברו, השר רמז, שמסר אותה להנהלת “אל־על”, וזו אימצה אותה ב–53’. מ”אל־על” פשטה המילה בעברית, והיא משמשת אותנו עד ימינו אנו.

העתקת קישור