הלשכה העצובה
מס' מאמר
41

הלשכה העצובה

יגאל סרנה

ידיעות אחרונות, 10/12/12

מתון ומבריק, מר ונשכח. ראש הממשלה השני, משה שרת, סיכם היטב את הנעשה סביבו באמת: ״לא לי לנהל מדינה זו, אשר ניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתרמית״

אין עוד ראש ממשלה שביטא טוב כמשה שרת את אומללותה של המשרה הרמה על שלל לחציה, כזביה וחולשתה. הוא היה שליט קצר ימים, מתון ומבריק, מר ונשכח, שתרגם לעברית בקדנציה שלו את המילה ״פרסטריישן״, תסכול, וכאשר פרש אחרי 23 חודשים בלבד כתב במרי ליבו שני משפטים שכל ראש ממשלה מאז יחתום על הראשון: ״לא לי לנהל מדינה זו, אשר ניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתדמית. לשני אלה איני מסוגל״.

כיום נותרו רק 3 ילדיו, קובי, חיים ויעל, ומן הלשכה הרמה רק המנהלת והמזכירה הנאמנה: יעל ורד, בת 90, צלולה וחדה כתער. בבית האבות הקטן שבו איתרתי אותה היא מקשיבה לרדיו בכל השפות שלמדה, מחוברת-היטב לעולם. מזכירו וראש לשכתו, זאב שק ושמאי כהנא, נפטרו. אך נגה כהנא זוכרת היטב את העצב של פוליטיקאי מבריק, שלשונו צחה כשפת משורר, שניסה דרך אחרת מהלוחמנית והוטל החוצה. נטול אותה התבטלות בפני גנרלים, נשא שרת בעצם ימי כהונתו כרה״מ נאום תקיף והכריז את שנותר תקף עד היום: ״בפני המדינה הזאת יש ברירה: אם רצונה להיות מדינה של חוק או של שוד... של שיקול מפוכח וראיית הנולד או של השתוללות יצרים פרועה״.

בנו קובי ואישתו מנהלים בדירה קטנה מכון מורשת וארכיון ובו גם יומנו של משה שרת, מסמך חשוף ומתלונן יותר מכל יומן פוליטי שראיתי. ׳הוא הכיר ערבים, האמין בחיוניות הסכמי שלום, נאבק בכל כוחו נגד המנגנון האוטומטי הרצחני של פעולות תגמול ודיבר ערבית עם יצחק נבון ויעל ורד, כשפת סוד, כך ״ששרינו וחברינו לא יבינו״.

מבודד ורמוס חש שרת בצילו הכבד של ב.ג. שפרש, אך השגיח וידע כל שמתרחש בסביבתו. ״עלוב גורל. אומלל עד דכא״, תאר עצמו מול תככי האב המייסד. ״מוטל עלי לשאת בראשות הממשלה ללא סמכות מוסרית של ממש וללא כל יכולת של תיכנון והתווית קוים לעתיד... האמנם מגיע לי כל זה?״. בשישי ליוני 1954, רשם ביומנו חלום בו נגזר עליו ועל רעייתו ציפורה דין מוות ביריה בשל בגידה, אך סופו הפוליטי לא בא בכדור. ב־5619, זמן מה אחרי ששב לתפקיד ראש הממשלה, סילק ב.ג. את שרת גם מ העתקת קישור