פנחס לבון כיונה, משה שרת כנץ
תום שגב
שיעור היסטוריה – מוסף הארץ, 31/8/2007
הצעות הזוועה של שר הביטחון פנחס לבון לפעולות בעזה ובגבול הסורי, שפורסמו כאן בשבוע שעבר, על יסוד דפים גנוזים מיומנו של ראש הממשלה משה שרת - עוררו גל של תגובות (ראו גם במדור "תגובות"). רבים מהמגיבים ביקשו להגן על דימויו של לבון כאחד מגיבורי השמאל היוני. בתוך כך הזכירו ביוגרפיה שחיברה איל כפכפי ("לבון אנטי-משיח", הוצאת עם עובד). גנזך המדינה פירסם בינתיים ספר על משה שרת ומתברר שהאיש שנודע בשנות החמישים בזכות מדיניותו היונית החל את דרכו הציבורית כאיש שהימין הישראלי יכול כיום לאמץ לחיקו.
אצל שרת קרה כנראה ההיפך מזה. סיפור חייו של בן דור המייפלאואר הישראלי עוד לא נכתב כראוי ולכן יש ערך רב לספר עב-כרס שהוציא השבוע גנזך המדינה בעריכת לואיז פישר. הספר נכלל בסדרה שעורכת ימימה רוזנטל.
זה כרך רב עניין. בראשיתו דברים שכתב שרת בשנת 1914 אל בוגרי הגימנסיה העברית ביפו. הוא קבע שהערבים הם "אויבינו בנפש", השווה אותם לעמלק ותיאר את היריבות איתם כעין גזירת גורל שאין לשנותה ועל כן אין גם טעם להבטיח להם ידידות ושלום.
לצד התובנות על היחסים המיוסרים בין שרת לבין דמות האב האימתנית של בן גוריון, יש בספר מידע המסייע להבנת היחסים גם בין שרת ללבון. פה ושם תמך לבון בעמדות שרת, אך בדרך כלל ייצגו עמדות מנוגדות. הגנזך מצטט, למשל, נאום שלבון השמיע בקיבוץ אפיקים ובו קבע שארצות הברית היא אויב לישראל.
שרת ייחס ללבון את האחריות לפעולת המודיעין במצרים, זה "עסק הביש", אף כי לא טען שלבון היה האיש שנתן את ההוראה לביצוע הפעולה. בתהפוכות הפרשה הוא מצא את עצמו בערוב ימיו כמו מצדד בלבון מול דוד בן גוריון. על פי גנזך המדינה שרת חשש שלבון יתאבד אם יימצא אשם במתן ההוראה לביצוע הפעולה במצרים. מקובל לצטט שתי מלים שבהן אפיין שרת את משטרו הרודני של בן גוריון: "פחד וחשבון". גנזך המדינה מעיר לעיתונות על טעותה: לאמיתו של דבר אמר שרת "פחד וחשבונות".
