לפני 55 שנה:

17 הרוגים בהתרסקות מטוס לתוך עצרת זיכרון

עפרי אילני

הארץ, 29/7/2009

 

"עצרת הזיכרון לצנחן פרץ גולדשטיין, שהתקיימה אתמול [29/7/1954] במשק מעגן שבעמק הירדן, נסתיימה באסון מחריד כאשר אחד משני המטוסים מסוג מטוסי אימונים "פייפר", שחגו בעת הטקס מעל למקום, איבד את שיווי משקלו שעה שטס בגובה נמוך מדי. המטוס נפל ישר אל תוך הקהל, התלקח בלהבות וגרם לאבדות מרובות בנפש", כך מדווח עיתון "הארץ".

 

סופר "הארץ" בגליל י. אביאל מוסיף ומדווח כי "ראש הממשלה מר משה שרת שישב עם רעייתו ובני פמלייתו במרחק של 3 מטרים בלבד ממקום נפילת המטוס, ניצל בנס".

 

שרת, יחד עם שרים, חברי כנסת, בכירי מפא"י ומאות מתושבי הקיבוצים באזור התכנסו בקיבוץ מעגן לציין הקמת אנדרטה לגולדשטיין, מצנחני היישוב שצנח מעבר לקווי האויב ביוגוסלוויה ונספה במחנה הריכוז אורניינבורג בגרמניה. אלא שאירוע הזיכרון הפך לאחד האסונות הקשים ביותר בתולדות המדינה.

 

בשעה 18:45 נפתחה העצרת עם בואו של ראש הממשלה שרת. משמר הכבוד דיגל את נשקו ודגל המרינה הונף. שרת לחץ את ידה של אמה של חנה סנש, שנכחה באירוע, ואחר כך נשא דברים יוסף גולדשטיין, אביו של פרץ גולדשטיין. הוא הסיר את הלוט מעל המצבה, נאם וחזר לקהל.

 

בשלב זה החל נציג הצבא להקריא את איגרת נשיא המדינה. בהתאם לתכנית, שני מטוסי "פייפר" חגו מעל הקהל כדי לשזר עותקים של איגרת הנשיא.

 

כתב העיתון "דבר" פנחס יורמי תיאר כיצד "מאות עיניים ליוו את שני המטוסים בחוגם מעל לראשיהם, הנה מטיל הטייס את האיגרת, עטופה במעטה של בד. הבד נתפס בגוף המטוס ולא צנח מטה". המטוס פתח בסיבוב חדש, ואז הופיע שנית בגובה עשרה מטרים בלבד. הטייס הוציא את פלג גופו העליון מתא הטייס וניסה בקדחתנות לשחרר את האיגרת מגוף המטוס, ולבסוף הצליח.

 

אך בשלב זה, המטוס כבר היה בדרך להתרסקות. "אך עברו שניות ובטרם הספיק איש מהנוכחים לתפוס מה מתרחש, נראה כבר המטוס בין הדגלים והעמוד של המצבה כשהוא מתנודד מצר אל צד והולך ומתקרב אל הקרקע.

 

אותו זמן נשמעה דפיקה חזקה שבאה כנראה מהתנגשות כנף המטוס באחד העמודים והמטוס נטה קצת ימינה, עבר כמה מטרים מעל לראשיהם של ראש הממשלה והיושבים לידו, נפל ישר אל תוך הקהל והתלקח",

 

"תוך כרי נפילתו פגע המטוס פגיעה ישירה בקצין צה"ל, מפקד יחידת הצנחנים, שניצב דום, רוצץ את ראשו וסחב אותו לאורך כמה מטרים. הקצין נהרג במקום".

 

בכירי המדינה, ביניהם יגאל אלון, טדי קולק ומרדכי נמיר, ניצלו, אך 17 מהמשתתפים נהרגו, ביניהם ארבעה צנחנים שחזרו בשלום ממשימתם באירופה הכבושה: אריה אורני, דב הררי, יהודה אחישר ושלום פינצי. נהרגו גם חברים מהקיבוצים מעגן, אפיקים, גבעת ברנר, יגור ובית אורן.

 

כתב "דבר" דיווח כי "כהרף עין פינה הקהל את המקום ורץ למצוא מחסה מאחורי בנייני המשק המרוחקים. כאשר פונה המגרש נתגלתה תמונה מחרידה של גופות מרוטשות " ושלוליות דם בכל מקום". הוא ציין גם כי "אלמלא האסון המחריד, היתה העצרת נכנסת לרשימת המפגנים המפוארים ביותר".

 

בערבו של יום שליו, על חופה של הכנרת, קופדו חייהם של ניצולים מאלף ואחת מלכודות", נכתב ב"דבר". "ארבעה מצנחני ההצלה, שזכו לשוב לביתם משליחות מפוארת והרת סכנות באירופה של היטלר, ניספו דווקא בבואם לחלוק כבור לחברם וקיפחו חייהם באסון הכבד ביותר והמיותר כל כך, שידעה ישראל מעודה בימי שלום."