יום ג', 25/1/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 25/1/1955

 

 

יום ג',  25/1/1955

 

בבוקר הישרתי למשרד החוץ. המוּעדה הראשונה - עם הסינטור הבלגי מוֹץ, טיפוס פלמי מובהק, דובר צרפתית מגושמת. ידיד ותיק של ישראל, בא לברר אפשרויות של השקעת הון. לדבריו חלה תמורה במדיניותה המסחרית של בלגיה עם שחרורה מכבלי ברית התשלומים האירופית ועם העברת תיק המסחר לידי הסוציאליסט לארוק. עתה יש נכונות להעניק אשראי אֶרֶך-זמן לארצות חוץ. דיבר הרבה והיה מעניין - על המצב הפנימי בארצו, על יחסים במערב אירופה, על עתידה של קונגו.

עם כסה על עניינים שונים. סחט ממני הבטחה למסור דוח מקיף בוועדה המדינית. חזר לנושא הכאוב של לבון והביע תקוותו הדחולה כי העניינים יוקפאו וידידו הוותיק לא ייערף.

הייתה לי עוגמת נפש רבה בהראות מיכאל אליצור לי את המלאכה שעשה גילרוי משיחתנו אתמול. לכתחילה נאמר לי כי רצונו לכתוב עלי מאמר ואין בקשתו אלא להבהיר לעצמו בשיחה אתי כמה נקודות סתומות - והנה מתברר כי עשה מזה ראיון כדת וכדין ומסר כל מה שאמרתי בשמי המפורש. רגזתי וקצפתי, אך כיוון ש"הסיפור" כבר הוברק חרקתי שן והתיישבתי לערוך את הכתוב והשקעתי בזה זמן ומאמץ רב. לא זו בלבד שכל אופי המאמר הסתלף, אלא הדברים נמסרו באופן גולמי ביותר, ללא כל חדירה בהבנה ודקות בביטוי.

במשרד רה"מ שיחה קצרה עם רוז הלפרין על התעמרות האוצר ב"הדסה" - סירובו להקציב לה תמיכה לפי מספר המיטות כלכל בית חולים בארץ, מתוך תואנה כי "הדסה" היא מוסד נוכרי ולא ישראלי. הכסף חסר והעלבון צורב.

הציר התורכי בא לפי הזמנתי. עשיתי איתו חשבון צדק על הסכם תורכיה-עיראק וטפחתי על פניו את שתי התועבות הכלולות בנוסח ההודעה, שקראתיה באוזניו מתוך עיתון תורכי: תחולת הברית על תוקפנות מתוך האזור וההסתמכות על החלטות או"ם. אמיל [נגר], שנכח בשיחה, התלהב מאוד מהצגת העניין.

יעל ורד נכנסה לספר לי מתוך פלצות כי בצבא מופצת גירסה כי מבצע ליל שבת נדחה משום שהוברר כי הדבר נודע לנציגויות חוץ. המסקנה ברורה: משרד החוץ הסגיר את הצבא! קראתי לטדי ושאלתי: "מה נעשה לצבא ולא יעברו טובי קציניו לסיעה ב' כקורבנות של הסתה?" הסכמנו כי יש צורך בשיחות, אך בלי שרים. הצרה היא כי כה מעטים הם אנשי משה"ח המסוגלים לעשות רושם על קצינים. בכל זאת סימַנו אנשים.

דב יוסף בא לקבול מרה על יחס האוצר למשרד הפיתוח. בחלוקת תקציב הפיתוח נתקפח משרדו אנושות, בעיקר בכל הנוגע לניצול המחצבים ולפיתוח אילת. הוא תולה את הקולר ביחסו השלילי של פנחס ספיר ומתנחם כי אין ידו של אשכול במעל. הוא הבטיח בהרצאתו בכנסת קצב מסוים בהקמת מפעלי המחצבים ועתה יֵצֵא בדאי. אמרתי כי היסוסי האוצר והסתייגויותיו טעונים בירור בחוג של חברים הקרובים לעניין והבטחתי לסדר ישיבה.

האחרון לפני הצהריים - רוג'ר בלדוין, שליח "אגודת זכויות האדם" בארה"ב, שביקר בקהיר על-פי בקשת "הוועד היהודי אמריקני". איש נלבב אך אינו מעמיק חדוֹר. הביא ידיעות מרגיעות על גורל עשרת היהודים - מנהל ההסברה אמר לו כי פסקי הדין יהיו מתונים והזמינו להמתין בקהיר עד שיוצאו, למען ייווכח; ואילו נאצר עצמו הצהיר כי לא יחמירו בדין. אחרי כל אלה ראה בלדוין להשמיע הסתייגות: שמא ירצו המצרים להוכיח כי אינם מפלים את הללו לטובה מ"האחים המוסלמים", כי אז יש סכנת תליות! הסכנה הזאת נתגלתה כנראה לבלדוין רק בקהיר וקצרה בינתו מלתפוס כי אם היא קיימת - אזי כל הארגעות ששמע הן שווא ושקר, וכי יש להן משמעות כלשהי רק אם הן באות לסתור אותו חשש.

נאצר פתח איתו בשיחה על ישראל. אין חלקו, אמר, עם אלה המבקשים להטביע את ישראל בים התיכון. הוא מאמין בקיום-משותף עם ישראל ויודע כי סוף המשא ומתן לבוא.

בהפסקת הצהריים לא חדלתי לסגף עצמי על שיחתי עם גילרוי, ולא נתקררה דעתי עד שהחלטתי לבטל את העניין כולו וטלפנתי למיכאל כי יבקש בשמי מגילרוי לראות את הראיון כלא היה ולהבריק לעיתונו כי אל להם להדפיס דבר.

אחר הצהריים במשרד רה"מ שיחה עם זיאמה דיבון על ארגון הכוננות לבחירות ביישוב הערבי מטעם המפלגה, לקראת ההתייעצות שנועדה להערב. זיאמה העלה שוב את בעיית תעלולי משרד הפנים – קרי: "הציונים הכלליים", בכפר הגלילי ראמה ובמקומות אחרים.

שיחה עם איסר הראל. היה אתמול בשדה בוקר. דיבר משפטים עם ב"ג על לבון ועל הרמטכ"ל ועל המצב הפנימי בצבא. הודיע לו כי בכל ההסתה המתנהלת בצבא נגד הממשלה מסתמכים המסיתים עליו ומנצלים את שמו. עליו החובה לשים קץ למצב פרוע וממאיר זה. דרש כי ייתן הסכמתו להחלפת לבון לאלתר ולמינוי שאול [אביגור] במקומו. טען כי המשימה הנדרשת עכשיו בכל הדחיפות היא ביעור הרוח הרעה שדבקה בצבא וההורסת את מוסרו. באישיותו של שאול ערובה לטוהר האווירה שתשתרר. לדעתו הגיעו הדברים לידי כך שמיבצעים המסכנים חיי חיילים מוצעים ונחרצים לא מתוך שיקולים ענייניים אלא כטכסיס ואמצעי תעמולה נגד מישהו. יש כאן ספסרות בדיני נפשות ויש לעקור נגע זה משורש. לבון לא יעשה זאת.

שיחה זו של איסר עם ב"ג הייתה מכוונת לשמש אקדמה והכנה לשיחת ב"ג עם הרמטכ"ל. בשובו משדה בוקר שוחח איסר עצמו עם דיין. בירר איתו את עניין הטיפול בוועדות ש"ן. נוכח כי כאשר הסכים דיין למסור את העניין למשרד החוץ - עשה זאת מתוך רוגז עלי בשל אי-אמוני בו. "מדוע הצבתי עליו משגיח-קומיסר- בדמות תקוע?" "מדוע אין הוא מקובל עלי ככל עובד אחראי במשה"ח?" אמרתי לאיסר - "מפני שהללו אינם מסיתים נגדי ואינם מעלימים ממני דבר; למעשה הייתי מוכן להעניק לרמטכ"ל סמכות רחבה ביותר, אך לא כל מה שהוא ביקש." סיפרתי לאיסר על הנבלה שנעשתה במטכ"ל (על ידי יצחק רבין [ראש מה"ד]? או שמא ביוזמת הרמטכ"ל?) על ידי מסירת הסוד הכמוס ביותר של הבטחה בכתב על שחרור ג'יבלי - לכתב של "למרחב" למען יעשה מזה קרניים לנגח את ראש הממשלה...

לבסוף אפתעה: שיחת איסר ודיין התגלגלה על מבצע אילת [העברת אונייה ישראלית במצר והגבה בכוח אם תיחסם דרכה] ולתימהונו שמע איסר כי הרמטכ"ל מתנגד למבצע זה. אין הוא רואה אפשרות להגן על האונייה על ידי מטוסים בפני אש תותחים - גם חושש הוא כי התנגשות כזו תביא לידי מלחמה והוא שואל אם אומנם רצוי לנו הדבר. הקשה איסר: "אבל כאשר נערך הדיון לאן להפנות את 'בת גלים', ומשרד החוץ העדיף את הניסיון לעבור בתעלת סואץ, הן אתה וחבריך טענתם בכל תוקף כי יש לשלוח את האונייה לאילת דווקא משום שבמעבר ההוא יש אפשרות להגיב בכוח על השימוש בכוח." הודה הרמטכ"ל, כי כנראה אז לא הביא בחשבון את תוצאותיו הסופיות של המעשה - תירוץ כוזב, שכן אז טענתי אני כי הדבר עלול להביא לידי מלחמה, ואם אני מחייב את הניסיון עכשיו הרי [זה] משום שאני רואה סיכוי להידבר על כך עם המצרים למען יעבור העניין בשלום. המסקנה מתהפוכת עמדתו של הרמטכ"ל ברורה: מלכתחילה לא דגל במעבר לאילת בכנות וברצינות, אלא היה זה בעיניו טכסיס של התנצחות עם משרד החוץ - הציע מה שהציע מתוך ביטחון כי הצעתו לא תתקבל ואז יישאר הוא הגיבור הבודד ותהיה לו קובלנה "שמנה" נגד משרד החוץ הפחדני.

התייעצות עם גדעון רפאל ועם שלמה הלל על ארגון מירשם התביעות הכספיות והרכוש של עולי בבל.

שיחה ארוכה ולבסוף מאוד עוקצנית עם גדעון. בא בדרישה כי אפקוד לשחרר את התלמידים המצרים שנדונו למאסר של שנים כמרגלים. הדבר הובטח לשליחו של נאצר בפריס ומוטב להקדים ולעשות זאת לפני פסק הדין בקהיר - לבל ייראה פסק הדין המתון כפרי קנוניה. בינתיים נדונו עוד שלושה תלמידים כאלה למאסר - הצבא טוען כי הם באמת מרגלים - המצרים טוענים כי הם עברו את הגבול בשגגה אגב טיול, ובמצב יחסי אי-האמון בין משרד החוץ והצבא קשה להגיע לחקר האמת. אמרתי כי די לי שאני מונע חטיפת בני ערובה לשחרור שבויינו - לא אוכל להרחיק לכת עד לשחרור שבויים שנפלו בידינו - נחשול הזעם נגדי יגאה וישטפני. ביררנו תוכניות הפעולה לשבירת ההסגר הימי - העברת מכלית נפט ממפרץ פרס והשימוש ב"בת-גלים" להבקעת המעבר לאילת. סיפרתי על שינוי טעמו המפתיע של הרמטכ"ל לגבי מבצע אילת וגמרנו לדחות הדיון הסופי בעניין זה עד שנגיע לשלב המעשה. לבסוף הגענו לבעיית הפגישה בקהיר וכאן הגשתי לגדעון גלולה מרה: הודעתי לו כי לא הוא יהיה השליח. נתכרכמו פניו והחל תובע עלבון עצמו. טען כי חשב להציע לי לשלוח את אבא אבן, בלוויתו. דחיתי את ההצעה על אבן כדמיונית לחלוטין ואמרתי כי אני מחפש מישהו בעל שם שיעשה רושם על המצרים ועל כל פנים אני רואה את כוחו - של גדעון - בעבודת מטה בעורף ולא בהופעה נציגותית בחזית. דברים אלה הֵמַרו לגדעון מאוד וביקש להוכיח כי אני טועה טעות חמורה בהערכתי את סגולותיו. אמרתי כי להיפך, הנני מעריכו מאוד על שכלו וכושר יוזמתו, אך תפקידי לדעת גם את מיגבלותיו של כל אחד מהעובדים איתי ועל כל פנים הדבר מוחלט ונחרץ כי לשליחות זו הוא לא ילך. קיבל, לכאורה, את הדין באכזבה כבושה וניאות לעשות את עבודת המטה - לנסח את הגדרת הסיכויים שאנו תולים בפגישה זו בשביל השושבינים האמריקנים, לשם מסירה לקהיר. מסכתי עוד טיפה מרה בכוסו עם סיומה של השיחה: אמרתי לו כי אני עומד זה שנים כחומה עליו בפני התקפותיהם של רבים השוללים אותו. ועדיין לא השמעתי באוזניו את כל האמיתות המרות הדרושות לו לחינוכו, ועוד תזון למועד.

בבית לארוחת ערב ראובן ברקת. היינו לבדנו, יען צפורה נסעה עם [זאב] יוסיפון למושב זכריה - כורדים ומרוקנים - בירכתי הפרוזדור, לראות בפעולת תל"ם: להקת "תבריא", חוטר מגזע "מטאטא", הציגה שם קטעים ותסכיתים.

ברקת פתח מייד בעניינו של לבון. הוא יודע כל נוראותיו אך שומר לו אמונים ומאמין בלב שלם כי הוא מסוגל לחזור בתשובה וכי מצווה קדושה היא להציל את עתידו. דיבר על לבי דברים נרגשים כי אגלה חסד ורחמים ואושיט לו יד לשלום ולאחווה. לדעתו הולכות ומתאמתות נבואותיו השחורות על המצב הפנימי בתנועה. המפלגה על סף התפוררות, ואם לא יקרה נס - זו בוא תבוא לאחר הבחירות. התגבשות קבוצות הלחץ עתידה להביא את העניינים לידי התפוצצות. אחד ממקורות הרע - שדה-בוקר. האיש שבנה את המדינה מקעקע עכשיו את יסודותיה. סילוקו של לבון במצב זה יהיה אסון שיחיש את הקץ.

אמרתי כי עם כל פשעי לבון נגדי - ההסתה וההעלמה והרמאות - אין מצדי אליו שמץ של יחס כאל יריב שביקש להכשילני והתנשא לתפוס מקומי, כאל מי שמעל בחברותו כלפי והתעלל בסמכותי. ישנם פשעים ומומים הרבה יותר חמורים המהווים רעה חולה מבחינה ממלכתית, לא אישית. לבון הוכיח כי גם באופיו גם בשכלו יש יסודות שטניים. הוא זמם מעשי זוועה שנמנעו הודות להתקוממותם של רמטכ"לים - עם כל נכונותם של אלה לכל מעשה הרפתקני. דיין היה מוכן לשוד מטוסים וחטיפת קצינים מרכבות. אך הוא הזדעזע מההצעה לשַלֵחַ גאז מחניק ברצועת עזה. מקלף תבע יד חופשית לרצוח את שישקלי, אך הוא התחלחל כשנתן לו לבון פקודה להפיץ חיידקי ארס באזור הספר של "המפורז" הסורי. לבון אחראי לזוועה של קהיר גם אם גירסתו העובדתית נכונה ב-100 אחוז. הוא שיצר וטיפח בצבא את הרקע שאיפשר את מעשי הטירוף - שהכשיר גם את הפקודות הבלתי-מוסמכות שניתנו בכיוון זה. לבון אחראי ליצירת משטר של דיווח כוזב, פריקת עול הסמכות המדינית של הממשלה, השמצתה ברחבי הקצונה. הארס הזה עודנו מחלחל ומתפשט במורד הסולם הפיקודי. אף על פי כן אני מוכן לכבוש בלבי את כל אלה כחשבונות עבר אשר לא זו השעה לסילוקם. הדבר שלא אוכל בשום פנים לתרצו בפני הקדוש-ברוך-הוא הוא השארת לבון על כנו מכאן ואילך, כשעולמו המוסרי של הצבא הרוס, כשהצמרת אכולה שנאה ונקמנות, כשמתחייב מאמץ דחוף ונמרץ של טיהור וביעור הרוח הרעה, ולבון הוא האחרון המסוגל לכך.

אבל ברקת בשלו: "הן לא תוכל לסלקו", "הן לא תוכל לשאת בתוצאות", "הן אין לך איש להחליפו" - "כלום לא מוטב במצב זה לנטות חסד, מתוך ניסיון של תיקון נפש וחידוש האחווה." "דווקא מפני שקרנך המוסרית עכשיו במעלה בקרב הציבור, עליך להראות יכולת זו לסלוח ולפתוח שערי תשובה".

נפסקה שיחת ייסורים זו עם בוא חברים לישיבה, בתוכם אלופי חיפה - אבא חושי ויוסף אלמוגי [מזכיר מועצת פועלי חיפה] - שנוכחותם, ודווקא בהתייעצות על המיעוט הערבי - הישרתה מתיחות במסיבה. אף על פי כן היה דיון מעניין ומאלף, שהתברר בו כי עניין אחוז החסימה, אפילו של % 2, עלול להפוך הרבה קערות על פיהן ולחבל קשה גם בסיכויי המפלגה אם לא תבוא התאזרות כבירה לאורך כל החזית, בעיקר במלחמת תנופה נגד הקומוניזם הערבי. הוקם מטה בחירות מיוחד של המפלגה לפעולה בקרב הערבים וקיבלתי על עצמי לנסות מזלי בגיוס אליעזר שושני מגבת כמרכז.

ב-10 עליתי לחדר עבודתי ואילו החברים נשארו באולם ונכנסו למאבק עם אנשי חיפה בשל הפרת המשמעת ההסתדרותית על ידי פועלי הנמל ששבתו בניגוד להוראות הוועד הפועל [של ההסתדרות] אך כנראה בתמיכת מועצת פועלי חיפה. צפורה ואילנה נסעו ל"אדיסון" לראות במחולותיה של להקה יוגוסלבית. בינתיים תקפוני מכאובי אולקוס שנתחדשו עלי עם גבור העייפות והעצבנות והוכרחתי לשכב שעה קלה על מנת להפיגם. צפורה חזרה בחצות ומצאה אותי שקוד על המלאכה למעלה והחברים ממלאים את האולם עשן סמיך ודיבור רם למטה. כתבתי ליגאל ידין והצעתי לו את השליחות למצרים. מצאתי ב"דיילי מייל" [הלונדוני] כתבה מצוינת על ישראל של גאי שופילד, שביקרני לפני שבועות מספר, הפותחת בשיר הלל אישי לי לעצמי. כתבתי את היומן הזה עד 2.30.

 

העתקת קישור