שבת, 1/9/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  שבת, 1/9/1956

 

 

שבת,  1/9/1956

 

טיפלתי בדואר שנצטבר ובמילוי פער היומן.

אלישיב בא לקביעת סידורים נוספים לנסיעתנו. בימי היותי בוועידה אירעו שתי התרחשויות חיוביות.

ראשית, נתקבלה תשובה חיובית מאת ממשלת ציילון באמצעות צירם ברנגון. לא זו בלבד שישמחו לקבלני אלא רצונם כי אראה את עצמי כאורחם. דבר זה הניח מאוד דעתי. ציילון הייתה בשבילי נקודת מיבחן. סוף סוף עם בורמה יש לנו ידידות ותיקה וביקורי ברנגון אינו בבחינת חידוש או כיבוש. אשר ליפן או לפיליפינים, אין אלו ארצות אסייניות מובהקות, ואילו בהודו ובסיאם אני מבקר לא לשמן אלא אגב ועידות. לא כן ציילון, שהיא אסיה שבאסיה ואין לה עדיין קשרים איתנו. חששתי כי לאחר ועידת לונדון, שבה הזדהתה ציילון עם מצרים, וכן לאחר שנאצר הזמין את ר"מ ציילון [סולומון בנדרנייקה] לביקור והלה סירב - לא יהיה נוח לו כלל לקבל שליח ישראלי כמוני ובוודאי יצטדק ויבקש לדחות את בואי לזמן יותר נוח. עכשיו נחלתי אכזבה נעימה ביותר.

שנית, הגיעני מכתב אישי נלבב ונדיב במידה שאין לדרוש למעלה ממנו מר"מ בורמה, בה סוֶוה, בו הוא מזמינני רשמית לביקור ברנגון לפני ועידת בומבי כדי להיוועץ על כל העניינים המשותפים העומדים על הפרק. מסמך זה חשוב בייחוד נוכח החששות שרווחו בקירבנו כי בה סווה הוא "מלך חדש" אשר לא יהיה מוכן להמשיך באותו קו של ידידות לבבית שהתחיל בו אוּ נוּ.

נמצא כי גם בבורמה גם בציילון אתקבל כאורח רשמי של הממשלות.

משה אחילאה בא להיוועץ על הדרך שיָבור לו בנו העילוי הגומר עכשיו אתM.I.T.  בבוסטון בהצטיינות גבוהה. הוצע לו להיכנס למכון העוסק במחקר גלעיני, אבל תנאי לכניסתו - אזרחות אמריקנית. הבחור ענה מייד בשלילה, ואילו האב מנסה להתחכם: שמא כדאי לבנו לשלם את מחיר האזרחות הזרה כדי ללמוד סודות החשובים למדינה. תגובתי הייתה שלילית.

אחר הצהריים, כמנהג שבת בשבתו, ערב-רב לתה, למעלה מעשרים, בכללם שני זוגות משיקגו, ארבי וברמן, אוויס שולמן מניו-יורק והנותרים מיקירי ירושלים ומאנשי משרד החוץ. באו גם זאב שרף ו[אשתו] הניה. זאב בא להיפרד ערב צאתו לארה"ב למען "המגבית". אמרתי לו: צר לי שאיני יכול להגיד לך על מי אתה נוטש אותי.

בלילה ישבתי שעה ארוכה אצל וולטר. אמרתי: אם רצונך שיהא קשר בינינו, עליך לטרוח במקצת כדי לקיימו. אחרת נישאר ידידים אך לא יהיה לידידות ממה להתפרנס. הוא האדים ונכלם. שאלתי אם ברור לו כי כשבא לביתי לארוחת ערב בליל שבת, היה זה לאחר שבועיים תמימים ללא כל מגע בינינו. נשבע כי זה בא ללא כל כוונה. עניתי כי הדבר ברור לי, אך התוצאה המעשית היא אחת - בין שהייתה כוונה להימנע ממגע או לא. אין די בחוסר כוונה לא לקיים מגע - מתחייבת כוונה פעילה לקיימו.

סקרנו את מצב העניינים במשרד. מכל ההמולה שהקים ב"ג מייד לאחר פרישתי בעניין הפעולה הערבית לא יצא ולא כלום. אליאס חזר לרומא ונשאר יועץ כמקודם. ג'וש וזיאמה עוסקים בעניינים כמו בימי. שום איש חדש לא נכנס לתפקיד. גולדה חושבת להזמין את ראובן שילוח לארץ כיועץ מדיני כללי. "דעת הקהל" היא נגד מסירת העניינים הערביים לידי ראובן, פן לא יתרכז בהם אלא יתפזר על פני כל השטח המדיני. אין כל עצה לגבי מוריס [פישר]. אליאס יושב איתן ברומא ומסרב לזוז. מוריס יעזוב אומנם את אנקרה לקראת סוף השנה, אך יבוא לארץ ולעת עתה אין לראות לאן יתמנה. עם משה טוב צרות צרורות וסופה של הפרידה לבוא. הוא משתמט שיטתית משיחות וכשתופסים אותו בפינה שאין מנוס ממנה הוא אומר דברים שאין להבינם. גולדה מתכוונת לצאת לארה"ב לפעולת "המילווה" אך כוונתה לתת לנסיעה זו כסות של ראשות המשלחת לאו"ם. וולטר עצמו יוצא שוב למזרח אירופה להשלים את מסע הביקורים והפיקוח שהופסק באמצע על ידי התפטרותי.

 

העתקת קישור