שבת, 16/4/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  שבת, 16/4/1955

 

 

שבת,  16/4/1955

 

מברקים נוספים מאבן בעקבות שיחתו עם דאלס. פירושים נוחים - והשאלה אם מציאותיים - לאפשרויות שהוא ציין. אזהרות טלפוניות מגדעון לא להיפתות אחרי אשליות אלו: הוכח כי יש תיאום גמור בין דאלס לבין אידן ויש להיכון לסיבוכים קשים עם שתי המעצמות. שיחה ממושכת עם ראובן שילוח הנוטה בדרך כלל לקוות לטוב, אם כי בפחות אמונה עיוורת מאבן. אגב, כבר דאלס בשיחתו אמר דברי שבח לשדר: "מאופק אך יעיל ביותר." במברק אחר מודיע אבן כי השדר זכה להערצה כללית בחוגי המימשל והעלה בעיניהם קרן שולחו.

לארוחת הצהרים חיים, דודיק ומירה. הדור הצעיר ערך עלי התקפת חקירה על סיכויי תוצאות הבחירות מבחינת ראשות הממשלה והתקפת ביקורת על התאפקותי המופרזת מלהיאבק גלויות במפלגה על עמדתי ודעותי. שאלו וחזרו אם ידוע במפלגה כי באם ב"ג יהיה רה"מ - לא אשאר שה"ח. טענו כי אין איש במפלגה המעלה על הדעת אפשרות כזאת.

הבאתי לפני משפטם בעיה שאני מתלבט בה. המפלגה הוציאה לרחוב את תמונת ב"ג. הדבר עורר סלידה בחוגים שונים. ידוע לי כי עומדים להוציא גם את תמונתי. נטייתי הנפשית הייתה לגזור על המפלגה להימנע מזה. צפורה תמכה בי. הדור הצעיר התנגד בתוקף.

ראשית, טען, זהו צורך הבחירות. הדבר נחוץ להמונים והם מתרשמים ממנו.

שנית, דווקא על ידי מניעת תמונתי אני מסייע ליצירת מצב פסול, שפירושו כי ב"ג הוא מנהיג יחיד והמפלגה מקדשת פולחן הערצתו.

סוף שביטלתי דעתי מפני דעת הצאצאים.

חיים חזר אך תמול מהטיול למכתשים, עם 250 בני נוער. לפני כן טייל עם שכבה יותר צעירה לגליל ולפני כן עם קשישים יותר לאילת. סיפר הרבה על הטיול האחרון ובכלל זה מעשה מזעזע שכפסע היה בינו לבין אסון מחריד. בשלב האחרון של הטיול, בהיותו ממונה על המאסף, הוכרח להוריד אחדים ממכונית משא, שנתמלאה נחשלים עד לבלתי זוז. פנה בקריאה לאלה שיכולים ללכת ברגל כי ירדו. איש לא שעה. חזר ודרש מאלה שכוחם במותניהם לרדת ולבסוף איים כי המכונית לא תיסע אם לא יוקל משאה. אז קמו שני נערים ונערה וירדו. ויהי בנסוע המכונית עלה חיים עצמו על הדוושה שליד תא הנהיגה והזין עיניו בנוף המדבר. פתאום ראה במרחק כ-100 מטר ערימת בגדים. סבור היה כי אחד ההולכים ברגל זרק בגדים מיותרים להקל על עצמו. קפץ מהמכונית ורץ באותו כיוון לאסוף את המלבושים. פתאום ניצנצה בראשו מחשבה כי אפשר אין זה צרור חפצים אלא איש חי. מייד זינק ושטף כל עוד כוחו בו. עוד במרחק מה שם לב כי אין השמלה מתנועעת מעלה מטה - משמע כי אין האדם נושם. כשהגיע למקום מצא נערה - אותה נערה שהתנדבה ללכת ברגל - מוטלת בלי רוח חיים, גוהרת על הקרקע. הפך אותה פרקדן. פיה היה מלא חול ועיניה מעולפות. החל מושך בזרועותיה לעורר נשימה מלאכותית. לאחר כמה תנועות נמרצות שבה רוחה של הנערה. חובשת שהייתה במכונית חשה בינתיים למקום המעשה ולקחה את העניינים בידיה. סוף שניצלה הנערה וכעבור זמן-מה חזרה להכרתה. הייתה זו נערה תימנייה מרעננה כבת ט"ז. כוחותיה כלו בדרך ושני הנערים יעצוה לשבת ולחכות למכונית. היא התאוששה קצת וניסתה שוב ללכת ופתאום חשכו עיניה ויותר אינה זוכרת כלום. נפלה אפיים ארצה כשפיה הפתוח דבק בחול. מזלה היה שנפלה על גבנון. אילו נשארה בערוץ אשר בו הלכה לא הייתה עינו של חיים ננעצת בה. ואילו נשאר חיים מהלך ברגל ולא היה מטפס על דוושת המכונית, שוב לא היה משגיח בה. ואילו בעומדו על הדוושה הביט קדימה ולא היו עיניו בולשות בנוף לצדדים - לא הייתה נקלעת לחוג ראייתו. נס שבנס שבנס!

אחר הצהרים בא לתה תייר מאוסטרליה, ידידם של הרי אילנה מוורשה, אשר הכירם והתרועע איתם בטרם נולדה, בעצמו גילה אותה והיא דבקה בו עכשו להציל מפיו ידיעות ורשמים על אביה ואמה אשר דמויותיהם טושטשו בזיכרונה. האיש כבן שישים, אלמן אמיד, וצפורה הדגישה באוזניו כי אילנה מחוסרת כל אמצעים, בתקווה כי יסיק מסקנות

וולטר בא וביררנו בעיות של המחקר האטומי וכמה עניינים אחרים.

לבקשתו הטלפונית של הנשיא הלכתי אליו ושמעתי שוב על הכנותיו לנסיעת חופשה באונייה למרסי וחזרה, ועל טענת יושב ראש הכנסת כי עליו להיות ניצב על במת ההצדעה במיסדר של יום העצמאות ועל חוסר תשומת לב מספקת מצד המפלגה לענייני המיעוט הערבי ועוד כהנה.

דינור בא להתאונן על המצב הפרוע שמאיים על החינוך הגבוה אם לא יתקבל החוק שהוכן בידו.

עסקתי בניירות וכתבתי יומן עד שכלו כוחותי.

 

העתקת קישור