שבת, 5/12/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  שבת, 5/12/1953

 


שבת,  5/12/1953

 

קמתי בשעה שבתית לאחר שינה של שמונה שעות כמעט, רחצתי בשרי באמבט של רותחין ושוב שכבתי. משקמתי עסקתי בניירות ובעריכת עצים באח. זוהי השבת האחרונה לקיומו של אולם האורחים המפואר של תל-בנימין - מחר מתחיל פירוקו [הבית הושכר ע"י המדינה לשגרירות איטליה ומשמש מעון לשגריר]. הרגשתנו - שלי ושל צפורה - כאילו אנו עדים למיתתו של יצור חי. לארוחת צהריים אחרונה הוזמנו: יחזקאל ודורה גד [אדריכלי הפנים] יוצרי האולם וחדר האוכל, שהביאו שי נאה - אלבום המכיל תצלומי הבית, פנים וחוץ; בוסתנאי אבולעפיה [משרד העבודה] ואשתו; יחיאל נהרי [ידיד, איש עסקים; הירבה להעתיר תשורות לנערצו מ"ש, עד שהיה מכנה מזוודות העור שקיבל ממנו "נהרי א'", "נהרי ב'" וכו'] הדגול והנערץ; אסתר אורי [ידידה מימי לימודי מ"ש בלונדון] שחזרה אך זה מאנגליה; בוריה ורנה ברמן; דיקה [דב; בן זאב שרתוק] ושרה [שרתוק]; אשר ודליה [ידלין] שנזדמנו [מחמדיה] לשבת.

החברה הייתה ססגונית ביותר אך הסתדרה כשיר מזמור. ולא עוד אלא מצא מין את מינו ונתקשרו יחסים ונשתלבו עניינים. נהרי הבטיח לפקוד את בתה של אסתר אורי בלונדון. בכלל דומה היה כי אסתר נשאה חן וחסד לפניו וראיתי בעיני רוחי תוצאות מרחיקות ומרנינות. אשר ננעץ בנהרי וסחט ממנו הבטחה לבקר בחמדיה – איש מזימות אשר והריהו אומר ללכוד את נהרי ברשתו להיותו מס עובד להשקעות בפיתוח המשק; הגדיש העומדים לצאת לחו"ל ונדברו עם הברמנים על תוכניות ביקורם באנגליה. בוסתנאי הממונה מטעם משרד העבודה על בניין בתים מעפר דחוס הדריך את אשר מזה ואת דיקה מזה במקצוע החדש. הכלל – זה נהנה מזה והכל נמצאו נשכרים.

עד שנתפזרו כבר הייתה השעה 3.30 ואילו ב-4 בא אהרון בקר לתנות צרות צרורות שיש לוועד הפועל של ההסתדרות מאיגוד עובדי המדינה לרגל המו"מ הנפרד שלנו עם הפקידות הגבוהה. מן הפח אל הפחת! עד שאנו טורחים להציב תריס בפני "היעדרות" הצמרת והרי האיגוד כולו, על רבבות חבריו, מאיים בשביתת אזהרה של שעתיים. נכנסתי עם אהרון לעובי הקורה ו"סיכמנו" מה שסיכמנו.

ב-5 התה האחרון בתל-בנימין. האורחים רק שניים: השבדי אנדרסן, ראש עיריית שטוקהולם, והשבדית גב' בראון, ממוצא חצי רוסי, עסקנית הקרן השבדית למען ילדים. שני אלה האריכו שבת והיו האחרונים שחתמו שמותיהם בספר האורחים של תל-בנימין.

צפורה שכבה לנום ואני התיישבתי לכתוב. ב-7 נסעה צפורה לבת-ים - להשתתף במאורע מקומי כביר: חנוכת בית "מגן דוד אדום" אגב חגיגת חנוכה, ואילו אני נכנסתי אצל [שכננו, משה] בז'רנו להציץ לתוך קוקטייל פרטי רבתי. חזרתי הביתה ואל שולחן הכתיבה. ב-9.30 באה חנה בבלי להובילני למחצית השנייה של קונצרט אייזיק שטרן. לשם באה צפורה, רוויית נחת מהחגיגה בבת-ים, שהייתה עממית ביותר ורבת חמימות, גם מרוצה בכל העניוות מהנאום שנשאה. תוכנית הקונצרט הייתה קלה ונוצצת. הטון והטכניקה כלילי שלמות. השליטה בכלי - אגדית. הופעתו של הכנר - ההיפך הגמור מכל השראה ופיוט: קטן קומה, רחב גרם, בשרני ביותר.

אחרי הקונצרט נסענו לדירתם של השטרנים בביתני התזמורת, סעדנו מאוחרות ומעדנות, והוכרחתי לספר ולהסביר. אשת שטרן הייתה המדובבת והמנצח רפאל קובליק ואשתו, שניהם צ'כים, שתו דברים בצמא.

חזרנו לאחת וקבעתי את המעורר לשש. בלילה נכנסתי שוב לאולם להזין עיני בו בפעם האחרונה.

 

העתקת קישור