דבר דבור 1950 הוא שלישי בסידרת כרכים, שהעמותה למורשת משה שרת מייחדת להתבטאויות משה שרת בעל-פה בתשע שנות כהונתו בממשלת ישראל כשר חוץ בשנים 1956-1948 וכראש ממשלה בשנים 1955-1954 - כרך לשנה. הכרך הראשון בסידרה, דבר דבור 1948, יצא לאור ב-2013; השני, דבר דבר 1949, ב-2016.
1950 היתה שנה שקטה יחסית בחיי המדינה הצעירה לאחר שנתיים סוערות ראשונות בתולדותיה, שבמהלכן ניטשה מלחמת העצמאות והסתיימה בחתימת הסכמי שביתת נשק עם ארבע שכנותיה הערביות המקיפות אותה ביבשה. ב-1949 הסתיים המאבק על התקבלות ישראל לחברות באו״ם בהצלחה, ואילו מאמצי שר החוץ למנוע בעד החלטת עצרת האו״ם לבנאם את ירושלים עלו בתוהו. לעומת אי-הצלחה זו, עלה בידי שר החוץ להדוף בזירה הבינלאומית את התביעה הכללית מישראל לאפשר את שיבת מאות אלפי הפליטים הפלסטינים למגוריהם הקודמים, ואולם תביעה זו לא התפוגגה כלל ב-1950, שנתה השלישית של המדינה; היא המשיכה להעיק במלוא כובדה על מערכת יחסי החוץ של ישראל ותבעה ממשה שרת, כשר חוץ העומד בשער האומות, להקדיש לה מיטב שימת לב וזמן.
ב-1950 העיקה על המדינה בת השלוש, בקצב גובר, מצוקה כספית בלתי-נמנעת הן עקב משימות השיקום שלאחר המלחמה, הן נוכח עלויות הקליטה וההשתרשות של נחשולי העלייה הגוברים מארצות מערב ומזרח כאחת. ההיחלצות ממצוקה זו נתאפשרה אך ורק מכוח המגעים הישירים והחופשיים שניהלו נציגי ישראל עם יהודי התפוצות בעולם המערבי הדמוקרטי ועם ממשלת ארצות הברית. הזדקקות זו לסיוע כלכלי, וכן גם התפתחות ״המלחמה הקרה״ בין שני הגושים העולמיים והימצאותה הגיאוגרפית והרעיונית של מדינת ישראל בגוש המערבי הדמוקרטי, בישרו הינתקות ממשלת ישראל ממדיניות ה״אי-הזדהות״ שבה דגלה מאז קום המדינה. מלחמת קוריאה, שפרצה ביוני 1950, העצימה תהליך זה. משה שרת נדרש לסוגייה זו שוב ושוב.
ב-1950 גברה תופעת ההסתננות של פליטים פלסטינים, שבמהלך מלחמת העצמאות התמקמו בארצות השכנות בסמוך לגבולות ישראל, וחצו אותם תחילה כדי לקצור את תבואת שדותיהם ולקטוף את פרי בוסתניהם, ואחר כך במטרה לגנוב רכוש ובעלי חיים מיישובי הספר, לפגע במתיישבים וכן גם להיטמע ביישובים הערביים שנותרו בתחום ישראל. על רקע הפעולות האלימות שנקט צה"ל לסיכול ההסתננות הכלכלית לאורך הגבולות, ולגירוש מסתננים שביקשו להשתרש בישראל, ונוכח תופעות רווחות של התייחסות נוקשה כלפי המיעוט הערבי שנותר בתחום ישראל, החלה לבלוט עמדתו המתונה וההומנית של שר החוץ משה שרת שהיה השר האחראי לענייני ערביי ישראל. ניגודים מדיניים בין שר החוץ ובין ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בלטו בשנה זו על רקע מלחמת קוריאה, משהציע האחרון לשגר מאה חיילי צה״ל לכוח האו״ם שלחם שם ונתקל בהתנגדות שר החוץ, סביב הצעת שר החוץ להכריז על נכונות ממשלת ישראל להשתתף, ללא תנאי מוקדם כלשהו, במימון התיישבות פליטים פלסטיניים בארצות ערב, וסביב המחלוקת בעד ונגד חקיקת חוקה לישראל: משה שרת גרס חקיקת חוקה לאלתר, ואילו דוד בן-גוריון שלל זאת.
ב-1950, כבשנים קודמות, היה מנעד הנושאים שהעסיקו את משה שרת רחב ומגוון מאוד. בסקירותיו לממשלה, שבהצטרפן יחד מציירות תמונה נאמנה של מאבקי ישראל בזירה הבינלאומית, בנאומיו ובהרצאותיו במסגרות שונות - בכנסת, במוסדות מפא״י ובאסיפות עם - הוא נתן ביטוי עז וממצה להשקפותיו המדיניות, החברתיות, התרבותיות והמוסריות. מכל הבחינות הללו נודעת לכרך הנוכחי חשיבות יתרה, היסטורית ואישית.
עוד מובאים בכרך דבר דבור 1950 שני נספחים: נאום בחירות רב ערך, שנישא בירושלים ב-24.1.1949 לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת ולא הובא בכרך הקודם משום שנמצא אחרי צאתו לאור, ומאמר פולמוסי נגד אלוף יצחק שדה, שראה אור ב״דבר״ ב-1.1.1950. בשל חשיבותו ההיסטורית של נושא המאמר - הגיוס לפלמ״ח לעומת הגיוס לצבא הבריטי בשנות מלחמת העולם השנייה - ראינו לחרוג ממדיניותנו לתעד בסידרת ״דבר דבר״ דברים שבעל-פה בלבד.
מערכת העמותה השתדלה לכלול בכרך זה את מירב התבטאויותיו של משה שרת בעל-פה ככל שהשיגה ידה לאתרם. מטבע הדברים, ייתקל הקורא בכפל דברים וזאת בשל מדיניותם העקרונית של המהדירים להימנע מהשמטות, כדי שלא לשבור את רצף ההרצאה של הדובר ולמנוע חשדות בצנזורה פנימית כלשהי. אכן, גם כאשר מדובר בחזרה על אותו נושא, נמצא שבדרך כלל מציגו הדובר באור שונה כלשהו ומכוח זה מרחיב את דעת הקורא.
בעריכת דבר דבור 1950 נעזרנו רבות בכרך תעודות למדיניות החוץ של מדינה ישראל (תלחמ״י) לשנת 1950, שראה אור מטעם ארכיון המדינה בעריכתם המעולה של יהושע פרוינדליך וימימה רוזנטל. הקורא מופנה לא אחת למסמכים רלוונטיים המובאים בכרך עתיר מסמכים זה, שרבים מהם פרי עטו של שר החוץ משה שרת, והמבקש להעמיק יצא נשכר אם יעיין בהם בד בבד עם קריאת דבר דבור 1950.
רוב מסמכי הכרך הנוכחי הועתקו מפרוטוקולים של דיונים, שרובם ככולם לא נערכו בידי הדוברים. כמה מן הפרוטוקולים לא נרשמו ביד אמונה, ויש שהדובר לא דייק בלשונו. העורכים השתדלו לעשות כמיטב יכולתם להנהיר סוגיות לשוניות וענייניות, אם בהערות ואם בעריכה קלה. במקרים מסוימים, בשל חשיבות נושאי הדיון, ראינו להביא גם דברי דוברים אחרים בלשונם. הפרוטוקולים המקוריים נגישים לציבור בארכיונים השונים. פרטים ביוגרפיים על אישים הנזכרים במסמכי הספר מובאים בהערה בעמוד איזכורם הראשון. מספר עמוד ההערה הביוגרפית מודגש במפתח האישים.
תודת העמותה למורשת משה שרת נתונה להנהלות ולעובדי ארכיון המדינה, ארכיון מפלגת העבודה ע״ש משה שרת, הארכיון הציוני המרכזי וארכיון צה״ל. יישא תודה דר׳ פנחס עופר על עזרתו המסורה בהבהרות ובעקירת שיבושים.