שבת, 15/12/1956
ירושלים קרה וההסקה המרכזית בדירתנו אינה עוקרת
את הצינה.
בהמשך מחשבותי על מצבי ועתידי כמעט היגעתי
למסקנה כי לאמיתו של דבר היה מוטב לי להתפטר מהכנסת. חברותי בה אינה אלא למראית
עין בלבד. אין ליבי לתפקיד הזה כלל ועיקר. שום חוק אינו מעסיק את מוחי ונבצר ממני
להכריח עצמי מלאכותית להתעניין בסוגיות החקיקה. גם אינני משתתף בשום ועדה ואין את
נפשי להיות חבר באיזו מהן. אבל פירושו של מצב זה הוא כי אני אוכל לחם חסד בקבלי
משכורת כחבר הכנסת ומקיים בדרך כלל מצב מזויף שאינו לכבוד לי והמעיק עלי וגורם לי
ייסורי מצפון. במידה שאני מבקר לפעמים בישיבות הרי זה שוב רק מהתעוררות המצפון אבל
עובדה זו כשלעצמה, כי אני הולך לכנסת מפני שאני נחשב לחבר ומקבל משכורת, ולא
להיפך, עושה את מצבי מבחינה נפשית לבלתי אפשרי. הצרה היא כי לפנינו עוד כשלוש שנים
עד לבחירות והתפטרותי באמצע התקופה של הכנסת תעורר רעש וכל מיני פירושים. אילו היו
הבחירות מחר-מחרתיים לא הייתי מסכים בשום פנים לעמוד שני ברשימה, אלא הייתי דורש
להעמידני אחרון, למען יהא ברור כי אינני מועמד לא לממשלה ואף לא לכנסת.
בא פנחס רוזן. סיפר כי לו לעצמו הייתי חסר מאוד
בבירורים המכריעים שקדמו למסע סיני. הסביר מדוע ראתה מפלגתו לאשר את המסע. שאל
איזו עמדה הייתי נוקט אילו הייתי בממשלה. עניתי כי אני מתקשה לענות החלטית על שאלה
זו שבהשערה, אבל קרוב לוודאי כי הייתי מתנגד. היגדרתי את ההתקשרות עם אנגליה וצרפת
כ"מחפירה", את החלטתן-הן לפלוש למצרים כ"טמטום מבהיל", את
שיקולינו אנו כלוקים בהתכחשות לעצמנו ובקוצר ראות קרתני. רוזן היה אומלל וחסר-ישע.
שאל אם לא אמסור דוח על מסעי בממשלה. עניתי כי לא הוזמנתי.
אחר הצהריים היה המון עם רב לתה. יוכבד
דוסטרובסקי נשתיירה ותינתה צרותיה עם "הקרן האמריקנית" בעניין הבית
לקונסרבטוריון.
קראתי לוולטר וביקשתיו לסדר מימון חופשה של 10
ימים לי ולצפורה במלון "השרון" בהרצליה. לפי ההקצבה היומית שנקבעה לי
בימי הסיור נשארה יתרה לזכותי בסך 400 ל"י. איני מציג זה מול זה, אבל מן הדין
כי המשרד יאפשר לי לנוח.
טלפון מיצחק נבון. הוא מדבר מבית ב"ג.
רה"מ מבקשני לבוא מחר בבוקר לישיבת הממשלה ולמסור סקירה על שליחותי. אמרתי
לעצמי: ודאי יד רוזן בדבר, וכעסתי על עצמי כי נתתי תשובה ש"הזמינה
הזמנה". אבל נוכח הזמנת ב"ג לא יכולתי אלא לתת תשובה חיובית, שכן אחרי
הכל בשליחות הממשלה יצאתי ואיני רשאי לסרב להזמנה למסור דוח. נתתי תשובתי כאילו
כפאני שד ורק ביקשתי מיצחק לדאוג כי בבואי לא אצטרך להמתין ואם בבואי טרם נסתיימו
השאילתות - יידָחה המשכן עד לאחר לכתי.
בשעה מאוחרת בא יעקב הרצוג להמשיך בסיפורו.
מתברר כי ניתנה מעין הבטחה על ידי המרשילד לדאוג לקיום זכותנו לשיט חופשי במיצרים
לאילת ומאילת - לא ברור לגמרי באיזו צורה, ואם פירוש הדבר כי נוכל להישאר במפרץ
שלמה או לא. בינתיים כל התבונה היא "להרוויח זמן", לסחוב עד כמה שאפשר
את הוצאת צה"ל מסיני על ידי עשיית הדבר לשיעורין. טכסיס זה מצליח לעת עתה עם ברנס,
המסתפק במועט, זאת אומרת בנסיגה מודרגת ואיטית - תוך תקווה כי בינתיים יחולו שתי
התפתחויות: תתממש הערובה שנתן המרשילד ותשתנה לטובה עמדת מחמ"ד לגבי עזה והמיצרים
כאחד.
[אליהו] דובקין ביקרני השבת לדבר על לבי כי לא
אבטל נסיעתי לארה"ב - [זרם] העלייה במעלה והכרחי מאמץ כביר. ניסה לשכנע אותי
כי בדרכי חזרה עלי להתעכב גם באנגליה למען "המגבית", שכן היא רק החלה
בנובמבר אבל תימשך כל החורף והופעתי תיתן לה דחיפה חדשה.
