שבת, 29/10/1955
(נרשם ביום 6.11)
ידיעות נוספות על תקרית כונתילה. נראה כי היה זה קרב רציני וכוח התנגדותם של המצרים נשבר כליל - 10 הרוגים ו-30 שבויים. אצלנו שני חללים.
עוד אתמול הודעתי למשלחת כי הבוקר נלך כולנו לבית הכנסת. לאור דאג להזעיק את בני העדה, שאינם פוקדים בית תפילתם בשבת רגילה. אף על פי כן מצאנו את הבית מלא רק עד למחצה. יוסף דניאלי, חניכי מה"חוגים", שנתקע בז'נבה זה משנים כמורה עברי, חילק לנו סידורים וטליתות. לפני קריאת התורה דרש הרב [אלכסנדר] שפרן, מכרי הטוב עוד מימי בואו לפריס כרבה של בוקרשט, בעברית ובצרפתית, לכבודי ולכבוד השגרירים. עבריתו הייתה מפוארת, מזיגה מופלאה של הניב המסורתי והניב החדיש, ואף תוכן דבריו היה נאה. כולנו נתכבדנו בעליות ובחלקי נפל, כמובן, להפטיר. למזלי הייתה ההפטרה קלה ביותר מבחינת הטעמים. היה זה פרק ב"ישעיהו" שהתאים להפליא למצבה של ישראל כיום. הוא כלל את הפסוק "אל תירא עבדי יעקב". ממילא מובן כי הרב ניצל פסוק זה בדרשתו.
חזרתי לדירה לשיחה עם אליאס על עתידו. הוצאתי מראשו את המחשבה התמימה כי הוא, הדמשקאי, יוכל להצליח בברן. בדיוק בירה בשבילו! הסברתי לו מה פירוש אי-ידיעת גרמנית, בייחוד לגבי קשר עם קהילות ישראל - גם רמזתי כי אין תרבותו מגיעה כאן לשיעור הקומה הדרוש. דיברתי על לבו כי יחזור לאנקרה על מנת שמוריס יבוא לרומא ונתקלתי באגוז קשה לפיצוח. עניין זה נשאר בגדר צריך עיון.
אבא בא לבשר כי הראיון עם דאלס נקבע למחר אחה"צ. ניצלתי הזדמנות היותנו ביחידות וביררתי כמה עניינים דקים. שאלת עתידו האישית מעורפלת - פעם השתעשע בסיכוי להשתקע בארץ כשר לענייני חוץ או משהו מעין זה, אך עם שוב ב"ג לראשות הממשלה נגוזה תקווה זו והסכמנו שיש להמשיך לעת עתה במצב הקיים.
עניינים אחרים: הלהסכים לניסיון מצד נחום גולדמן לראות את [אנדרי] גרומיקו [שגריר בריה"מ בלונדון, לשעבר נציג ארצו באו"ם וסגן שה"ח הסובייטי] בז'נבה בשאלת המגע עם יהדות בריה"מ? "הן". הלפתוח בגישושים לקירוב סיעת לסינג רוזנוולד? "הן". האבוא בקרוב לארה"ב? לדעת אבא מוטב בינואר, אר לדעתי ספק אם אוכל לעמוד עד אז בפני לחץ "מילווה הפיתוח". מה יהא על תקן השגרירות? אמרתי כי אני מחייב משלוח יעקב הרצוג לחודשיים שלושה. האומנם כה קל היה לוותר על גדעון במשלחתנו בעצרת? היה כורח גמור להוציאו משם כי היחסים נתמתחו מאוד. הנה מבקש גדעון להילקח לראיון עם דאלס! הבעתי לכך התנגדות מוחלטת. "כלום לא כדאי להשאירו בז'נבה כאיש קשר, להמשך המגע אחרי נסיעתנו?" לזאת הסכמתי. הרי שפתרנו כמה וכמה בעיות.
בא גד - שמאי הגיע! מאוד הייתי דרוך לשמוע מה בפיו. התברר כי נושא שליחותו מֶלֶל ולא מעש. לא איזה מיבצע העומד על הפרק אלא הנאום שעומד ב"ג לשאת אגב הצגת הממשלה. אותו שלח בידי שמאי למען אעיר עליו הערותי - צעד מאוד חברי וחכם. רווח לי מאוד. נוסף על הנאום הביא שמאי מכתב מב"ג, בו הוא מבקש תשובה, אם אפשר בכתב, על שלוש שאלות:
1) היש סיכוי בטוח כי נקבל נשק וממי?
2) היש סכנה כי יוסיפו שלוח נשק למצרים, לסוריה וכו' ומי ישלח?
3) מה יחס כל אחת מהמעצמות לנאצר?
פיו של שמאי מלא סיפורים על רושם מסעי בארץ - זהו המאורע המרכזי, כל העיתונות מרוכזת בו, שיחה הוא בפי כל, היחס רציני ומפוכח, כל נבון דבר יודע כי אין לצפות להישגים מרעישים ולמעשי ניסים, אך הכל מבינים כי יש ערך רב להצגת העניין בדרג גבוה ובאורח מוסמך, וחזק האמון כי העניין מוצג כשורה.
בדואר הרב שהביא בידו שמאי מכתב מליאו ובו הצעה יוצאת דופן - כי בדרכי חזרה לארץ אבקר את טיטו, לא פחות ולא יותר, כדי "לטעון" אותו לקראת פגישתו עם נאצר, גם כדי להפגין כי אין אנו מזניחים שום התקשרות בשעת משבר זו. ברור כי אין הדבר בא בחשבון כלל - לא רק משום שאץ לי דרכי, אלא ביקורי בבלגרד הוא מיבצע בפני עצמו המחייב רקע מתאים, הכשרת הלבבות וקודם כל הסכמה כנה מהצד שכנגד.
ארתור מגייסני להשפעה על הממשלה נגד ביטול טיסות "אל על" לדרום אפריקה מפחד פן יבצעו המצרים איומם לירות במטוסינו העוברים מעל לאיי טיראן.
מייד ניגשתי לעבודה. הוברר כי אם אחזיר את שמאי במטוס שיביאנו ללוד מחר בצהרים, יישארו לי רק כשעה וחצי לכל המלאכה שעלי לעשות. יהיה זה חיפזון בלתי אחראי בהחלט. לכן נקבע כי שמאי יטוס מחר ויגיע ביום ב'. טילפנתי זאת למנכ"ל.
קראתי את הנאום כולו ומצאתי בו כמה נקודות מפוקפקות. כינסתי את השגרירים, קראתי את הנאום באוזניהם והללו המטירו דברי ביקורת למכביר, אם כי הכל הודו כי זהו נאום חשוב ורציני ויש בו הרבה ממה שמחייבת השעה. אחת הסתירות הייתה הוקעת נאצר כהיטלר חדש ועם זה הזמנתו למו"מ. גם ההוקעה גם ההזמנה נראו מופרכות, כל שכן צירופן יחד. כן ערכתי לעצמי ולשגרירים בחינה לשם הכנת תשובות על שלוש השאלות.
על הרעיון של ביקור אצל טיטו נמלכתי רק באבא ובגדעון ודעת שניהם הייתה כדעתי. אגב כך אמרתי כי בעל הברית הרציני העשוי לקום לנו באירופה הוא גרמניה המערבית. התברר כי אבא עומד בשובו לארה"ב להיפגש עם [שר החוץ המערב-גרמני היינריך פון] ברנטאנו ותידרכתיו לקראת שיחה זו.
נודע כי הייתה למערביים התייעצות שנייה - לאחר זו שנתקיימה בפריס ונתנה אותותיה הממאירים בהתנבאות דאלס ומקמילן לפני בסגנון אחד. משמע – אמרתי לעצמי - כי מחזור שיחותיהם השני איתי שוב יושפע מהעמדות שינקטו מראש יחד. אחר כך נודע כי ההתייעצות כאן הייתה מכוונת לשמש אקדמה לפגישותיהם עם מולוטוב, כל אחד לחוד, ואילו את ההתייעצות בענייני המזה"ת וישראל דחס דאלס עד לאחר שישוחח איתי, וזו נקבעה ליום ב'. כן נודע כי חל ריכוך-מה בעמדה הבריטית - ודאי תחת השפעת תהודת דעת הקהל לביקורי, המשתלטת על העיתונות העולמית כולה - ודובר משה"ח בלונדון נקט לשון יותר תרבותית כלפינו.
בערב נתכנסה כל החבורה אצל משה ששון. מצאתי כאן את גרא וייצמן, בנו של משה - וייצמן בכל רמ"ח! - שהושאל על ידי משרד החקלאות לארגון ההגירה הבינלאומי, והריהו שאירגן את התיישבותם של המוני מהגרים, בני עודף האוכלוסייה האירופית, בארצות אמריקה הלטינית, ומרביץ בהם הלכה למעשה תורת מושב העובדים הישראלי.
שאלתי את אבידר על שעת הסגולה שבה אזכה לחזות בזיו פניו של מולוטוב - אשר [המדינאי הבריטי] הרולד ניקולסון כתב עליו כי המסתכל לתוך עיניו הריהו כמביט לתוך מְקֵרָה חשמלית שהאור כבה בה. מתברר כי הוא עמל שוב יום תמים לקבוע את השעה - והעלה חרס.
חזרתי לדירה והכתבתי לרותי הירש את התשובות על שלוש השאלות. אחר כך עברתי על הניירות שהביא שמאי וכתבתי יומן עד 2.
בין החומר שהביא שמאי - מכתב מצפורה ומצורפת לו רשימה שפירסם אריה גלבלום ב"מעריב" ["המורה לעברית", בגיליון 10 26.] על כל פרשת עבודתה של צפורה כמורה בבית נקופה, כיצד הסתירה זהותה, ותלמידתה לא חקרה ולא דרשה ונמשך הדבר חודשים רבים, בגשמי חורף ובשרב הקיץ, עד שהגיע סוכות וצפורה הזמינה את האישה ובִתה וחברות בתה לתה בביתה בירושלים ונתנה לה סימן כי ליד הבית עומד שוטר, ובאה האישה עם הילדות והשוטר עצָרָה, והיא נדהמה ונפעמה בהיוודע לה כי זה ביתו של רה"מ והנה יצאה מורתה והכניסָתָה פנימה ונתגלה לה מי היא ולא ידעה נפשה מהתרגשות ומהתפעלות. הפעם הצליח גלבלום לגלות עדינות נפש וקלות מגע בכתיבתו ויצא תיאור מלבב ואהוד.
