שבת,  15/10/1955

 

מבוקר - שורה של שיחות טלפוניות, כל אחת על איזו צרה.

זיאמה טילפן מת"א להודיע כי שיחתם עם [פרץ] נפתלי העלתה חרס. נפתלי תקיף בדעתו לא לקבל עליו תיק מסו"ת: [טען כי] אין הוא חזק כדי כך.

שמואל דיין השיגני מנהלל לבשר כי המושבים דוחים את נוסחת הפשרה של זיאמה; נדע נא זאת בעוד מועד לפני ישיבת המרכז מחר.

נחמיה צילצל לדווח על מצבו של ב"ג. הרגשתו תקינה בהחלט - כל כך תקינה עד שנתחדשו נדודי שנתו וגם גלולה לא הועילה. עם זה נראו בו סימני דיכאון מחמת שהתחיל תופס מה קרה לו, זאת אומרת כי אין לסמוך עוד על כוחו ויכולתו.

גולדה טילפנה להציע כי אזמין אלי את אנשי המושבים ואנסה להשפיע עליהם כי יקחו מוסר ממחלת ב"ג. לא הלך לבי אחרי עצה זו - גיוס גורם כה רגשי ליישוב סכסוך תנועתי חמור.

מיכאל ארנון טילפן ממלון "הנשיא" - מקום מישכבו של ב"ג - לקרוא באוזני נוסח הודעה של הרופאים שהוכן לפרסום במישדר הצהרים. ממנו למדתי לראשונה מה קבעו הרופאים לאחר שבדקו את החולה וחזרו ובדקו זה שלושה ימים: "המאורע" שאירע לב"ג היה סחרחורת שנגרמה על ידי התערערות שיווי המשקל ומקור התקלה בהפרעת מנגנון שיווי המשקל שבתוך "האוזן הפנימית". אומנם חל במצבו שיפור מתמיד אך מתחייבת מנוחה מוחלטת עד שישוב לאיתנו הגמור. שום מועד לא נקבע.

נרתעתי מנוסח כה מפורט ומפורש של ההודעה. מיכאל טען כי יש בה כורח להכחשת גירסות הרבה יותר מזיקות שנפוצו בארץ ובחו"ל: שפך דם במוח, סכנת שיתוק וכו'. רדיו קהיר פירסם גירסת שפך דם לפי סוכנות א"פ. בינתיים נתקבל מברק מדאלס השואל לשלום ב"ג ונראה כי הוא פרי דוחות-חרדה שנתפרסמו.

אמרתי למיכאל לקרוא את הטיוטה באוזני גולדה ושוחחתי איתה אחר כך. אף היא נבהלה מהלשון הגלויה וחששה כי תחת להרגיע תעורר ההודעה חרדה. הכל יאמרו: "סחרחורת, אובדן שיווי משקל - משמע כי 'הזקן' אינו מה שהיה ועליו לצאת מהשורה".

היצעתי לדחות שידור ההודעה ולהתכנס עם הרופאים להתייעצות: הזמנתי גם את אשכול, למען נוכל להיוועץ גם בעניין המושבים.

שר המשפטים רוזן, היוצא מחר לאנגליה לאותה סעודה של הטכניון, בא לברר משהו. גונב אליו מחוגי ה"כלליים" (הצינור מוליך משושנה פרסיץ למחותן שלה גרשום שוקן) כאילו בישיבת ועדת חוץ וביטחון דובר על תוכניות מרחיקות לכת של פעולה צבאית יזומה. אמרתי להד"ם, ובאמת כך. אמר כי על כל פנים היה אצל ה"כלליים" ויכוח נוקב בשאלת הקו וה"אקטיביסטים" ניצחו את מתנגדיהם ברוב של 6 נגד 5. אמרתי כי עניין מלחמת מנע מנסר באוויר אך טרם נדון.

רוזן שאל למצבו של תיק מסו"ת. סיפרתי. אמר כי הוא מוכן לפרוש מהממשלה ולהשפיע על פֶרדר כי ייכנס במקומו וייקח לידו את אותו תיק. דב יוסף יוכל להישאר אז בממשלה ולשמש שר משפטים. דחיתי רעיון זה ואמרתי כי איני מתאר לעצמי ממשלה זו בלי רוזן. הוא הכרחי להשלמת קשת הצבעים.

לארוחת צהריים ליאונרד מונטיפיורי ורעייתו - הוא בנו של קלוד מונטיפיורי, [בן אחיו של משה מונטיפיורי] עמוד היהדות הרפורמית באנגליה, המפורסם גם ממאמרו של אחד העם "עבדות בתוך חרות" [טעות של מ"ש - הכוונה למאמר "על פרשת דרכים" (1921), שבו תקף א"ה את ק"מ על השקפותיו המתבוללות]; נפגשתי איתו לראשונה בימי סיורי ביחידותינו באיטליה ב-1944 ואחר כך התארחתי פעם באחוזתו באנגליה; יוסף לינטון; פראן מרייה, כתבת "ניו-יורק פוסט", שכתבה עלי מאמר בלתי רגיל בחדירתו ובגישתו הביקורתית; וולטר; אריה אילן ואשתו; יולנד.

בתוך צרור המברקים שהתפענחו השבת - אחד מ[גדעון] רפאל המציע לי לוותר על פגישה עם דאלס בארה"ב, שכן כבר לא אספיק לראותו בטרם יצא, ותחת זה לטוס לפאריס, לראות שם שלושת שרי החוץ המערביים, ואחר כך אולי להיפגש עם מולוטוב בז'נבה.

ב-5 התייעצות עם הרופאים: ד"ר רחמילביץ' וד"ר הלפרין, גולדה ואשכול, נחמיה ומייק ארנון, אני וצפורה. טילפנתי קודם לנחמיה והיצעתי כי יימלך בשמי בדעת פולה. ענה כי מוטב לסכם תחילה ולהגיש לה מסקנה פסוקה - היא עושה מעשי תעתועים, טוענת כי לא קרה לב"ג כלום וכל הרעש הוקם רק משום שהיא לא הייתה שם בשעת מעשה ולכן יכלו הרופאים לבדות מלבם "מאורע" שלא בא לעולם כלל.

הרופאים טענו בהיגיון רב - והלפרין גם בשכל חריף ובלשון עברית של תלמיד חכם מובהק - כי נוסחתם עשויה להרגיע לעומת הגירסה שנפוצה. כל רופא יאמר כי אין זה דבר רציני - סחרחורת ואיבוד שיווי משקל הם תופעה שכיחה, ולאו דווקא אצל קשישים, אם כי במידה שאדם מזקין עלולה תופעה זו להיות יותר רצינית. יהיה ברור כי המוח אינו נגוע ואין כל סימן לשיתוק. אי-אפשר להשיג יעל מרגיע על ידי הכרזה סתמית כי המצב הולך וטוב. יתקבל רושם של טשטוש והעלמה - ולמעשה תקבל סימוכין על ידי כך הגירסה החרדנית. אין מנוס מהודעה חיובית הקובעת בדיוק מדעי מה קרה. אומנם אין הרופאים בטוחים ביטחון מוחלט כי רק זוהי התקלה. היה כאן רמז ברור מצד רחמילביץ' כי איננו זונח את ההשערה בדבר שפך דם. אף על פי כן הם יכולים לקחת על מצפונם המקצועי את האחריות להודעה המוצעת. על כל פנים הם מלאים תקווה לגמר חיובי של כל הפרשה, אם כי יתקשו לקבוע מועד. לעת עתה מנוי וגמור איתם להחזיק את ב"ג במיטתו עוד שבוע לפחות, אולי 10 ימים, אולי שבועיים.

מייק הציע המתקה מסוימת של הנוסח, הרופאים הסכימו וערכתי את ההודעה סופית. העיקר שנשאר עניין "הפרעה במנגנון שיווי המשקל שבאוזן הפנימית".

משנפטרו הרופאים פתח נחמיה והציע כי נניח לב"ג כמה שדרוש – שבועיים, שלושה, ארבעה; בינתיים נגיש לכנסת את הממשלה ואשמש אני מ"מ עד שיחלים.

דחיתי את הדיון בהצעה זו, שהיה בה לדעתי היגיון מעשי רב. מה בצע לדון בה כשהרכב הממשלה טרם נקבע סופית וממילא אין להגישה? אך התגברה בלבי ההרגשה המרה. איזה מזל קטלני! עלי להופיע כרה"מ שנפסלה כבר סמכותו, ולהגיש ממשלה מחודשת אשר מישהו אחר הקימה למורת רוחי ולהציג עצמי כממלא מקומו של אותו מישהו ולשאת בינתיים באחריות להסדר שאני שולל לחלוטין כמה מיסודותיו, ולהישאר רתוק וכפות ללא יכולת לעשות את המוטל עלי בימי מסה והכרעה אלה - לנסוע לארה"ב או לפחות לאירופה - ועל כל פנים להכריע בקביעת מדיניות לפי ראות עיני. נגזר עלי מצב אשר פשוט אין לשאתו.

נחמיה לא הסתלק ושלושתנו שקענו שוב בשקלה וטריה על הרכב הממשלה. אשכול: מאשר להכניס לממשלה "פרוגרסיבי" שני בדמות [משה] קול כפיצוי לאותה מפלגה על אי-שיתוף הפוהמ"ז, כלום לא מוטב להיזקק לדרישת הפוהמ"ז ולהבטיח שיתופו על ידי תוספת שר שלישי להם, בדמות [זרח] ורהפטיג לדתות? שאלתי: ומניין שיסכימו לכך אותם "פרוגרסיבים" עצמם, וכן מנין שיתפשרו עם סחיטה זו שתי הסיעות השמאליות - מבלי לדרוש תוספת לעצמן. בכל זאת הסכמתי לתהות על קנקנו של רוזן בעניין זה.

אשר למסו"ת, כולנו שללנו את הרעיון על מסירת תיק זה ל[ישעיהו] פרדר, שאינו כלל גְדול-עליליה כפי שמציגים אותו. אשכול בשלו: יציאת ספיר מהאוצר תהיה אסון. הציע למסו"ת את צבי דר [המנהל הראשון של תע"ש]. התנגדתי לכך בתוקף. הוא אומנם מנוע כביר, אך אישיות סתומה לחלוטין מכל בחינה ציבורית ועל כל פנים מחוסרת כל ותק ומעמד ציבורי. נחמיה העיר כי גם מנוע איננו עוד - נעשה ידוע חולי ואין כוחו כאז. חזרנו לספיר ואמרתי לאשכול: כשיש שני אנשים לשני משרדים - אין מרכזים שניהם במשרד אחד ומפקירים אחד, אלא מחלקים אחד לזה ואחד לזה. ממילא שניהם בממשלה אחת וישתפו פעולה ויסייעו איש לאחיו. גזירה היא.

לגבי המושבים גמרנו להזמין נציגיהם לשיחה נוספת מחר.

פולה בטלפון. היא מוכרחה לראותי. ניגשתי למלון "הנשיא". בתוך כל אלה הפרעות חשמל בלתי פוסקות ועליתי במדרגות המלון בעלטה גמורה. הכניסתני לפרוזדור חדרו של ב"ג. נחמיה הכניסני פנימה. ראיתי פניו לאור הנר - נינוחים להפליא אך עצובים. שאלני אם שוחחנו עם יוסף. סיפרתי לו. שאל אם אמסור הודעה ביום ב'. אמרתי: לא, לא אהיה מוכן, רק מחר "מדינית" של המפלגה, אופיע ביום ג'. היה מאוכזב אך לא יכולתי לעזור.

פולה הפגיעה בי סילון דיבור מבולבל שלא יכולתי הבין פשרו: היא לא הייתה כאן, לא קרה כלום, מספרים כל מיני בדותות, אין מה להודיע, מדוע מדברים על שפך דם, הרופאים אינם מבינים כלום, מציעים דברים שאין להם שחר, מניין בא הפירסום בקהיר, וכו' וכו'. פקעה סבלנותי ואמרתי כי היא לא תשפיע עלי לא לסמוך על שני רופאים רציניים ביותר, מגדולי הרפואה בארץ, וכי אני על כל פנים איני מוכן להיות מבולבל (הערה זו פגעה בה מאוד): בהודעה לא נאמר דבר על שפך דם, להיפך, היא מכוונת להכחיש מוסמכות גירסה זו. טפחתי על פניה את הכתוב - הייתה לה החוצפה או הטיפשות להעמיד פנים כאילו לא קראה קודם את הטיוטה, בעוד שנחמיה וארגוב [צ"ל נחמיה ארגוב וי' נבון או מ' ארנון] שיננוה לפניה חזור ושנן. סוף שאמרתי כי נוסח זה מוכרח להתפרסם וקיבלה את הדין. מדוע נקראתי - לשיגיונות פולה פיתרונים.

בשובי מצאתי את ספיר ממתין. אמר כי בריב המתחולל עכשיו בין מסו"ת והאוצר הריהו נכנע לפסק דינם של חברים. הוא חושש כמקודם כי עניין תיק מסו"ת עלול לעלות לו במחיר חייו, אך משחלה ב"ג אמר לעצמו כי חיי ב"ג חשובים מחיי פנחס ספיר והריהו מוכן לכל. ביקש אישור לנסיעה חטופה לארה"ב לגיוס הון בשביל מפעלי נפט ולרכישת מיתקני קידוח. הסכמתי ברצון.

ב-7.15 יצאנו לרמת גן, אני וצפורה ופנינה [אשת יעקב] הרצוג, לארוחת ערב אצל יועץ השגרירות האמריקנית ווייט לכבוד קבוצת ארבעה סנאטורים ופמליה שלמה הנלווית אליהם, העורכים מסע באירופה ובאסיה והקדישו לישראל מחצית יום שלמה. הסנאטור סולטנסטול, מי שהיה מועמד רפובליקני לנשיאות ארה"ב, ואשר בעיקר למענו כפו עלי חברי נסיעה זו תוך הקרבת ערב יקר, נמצא זקן לאה ובטלני, כמעט עובר ובטל. חבר אחר של הקבוצה אף הוא לא נתגלה כגאון אך שלישי הוכיח חריפות-מה של מוח ותקיפות-מה של אופי והרביעי שהחריש אף הוא נראה נבון וקולטני. אחרי הארוחה, שהייתה פשוטה עד לסגפנות ואשר שום בית יהודי מכובד בת"א או בר"ג או בירושלים או בחיפה לא היה מעז להגישה לאורחים מחו"ל, הוכנסתי לחדר צדדי עם ארבעת הסנאטורים, לאוסון וברנס וניתך עלי ברד שאלות. הרבצתי תורה על ימין ועל שמאל - חומרת המיפנה שחל במזה"ת עם פריצת בריה"מ כגורם צבאי לתוכו, אימת הסכנה הנשקפת לישראל, אחריות מחמ"ד לטיפוח פולחן נאצר ועידודו לספסר בחשיבותו וכו' וכו' עד ליסודות הלך רוחם של הערבים שאינו מניח להם להזדהות עם שום עניין עולמי עליון ומקיף אלא עושה אותם אוכלים מהיד אל הפה במדיניותם ללא כל התקשרות עם איזה עיקרון שהוא זולת היותם עבדים לתסביכי רגשנות ולפחד ערעור מעמדם האישי והציבורי על ידי יריבים חסרי מצפון. סיכמתי את תוכניתי בארבעה סעיפים:

א) העמדת בריה"מ לפני ברירה: הפוגה או בעולם כולו, לרבות מזה"ת, או בשום מקום;

ב) לחץ נמרץ על מצרים עד לנגיסה כלכלית ולמניעת כל עזרה;

ג) נשק לישראל;

ד) חוזה ביטחון עם ישראל ואפשר הצטרפות ארה"ב לנדבך הצפוני במקביל לו.

דומני כי דברי נקלטו אך מסופקני אם ישאו פרי. על בתי הנבחרים האמריקנים רובצת איזו מארה של רכרוכיות ואוזלת יד ובייחוד בשעה זו שיקפו ארבעת אלה את המבוכה השוררת עכשיו בוודאי בוושינגטון כולה. חזרנו בו בלילה לירושלים.

הגענו בחצות. ישבתי על היומן ואגב "התה האחרון" שוחחנו. צפורה מתפלצת מהרכב הממשלה, הסיעתי והאישי, ומהתסבוכת הנוספת של מחלת ב"ג. לבה אומר לה כי המחלה רצינית וסיכויי הבראתו השלמה מפוקפקים מאוד. אבל לא זה העיקר. דאבון לב הוא לאומה כולה כי ב"ג הפסיד עולמו. נתחללה אגדה. שגיאת חייו הייתה כי גמר אומר לסיים פרשתו לא בשדה-בוקר אלא כר"מ. שרירות לבו זו - לשוב אל ההגה, ולו אך הפעם, ויהי מה - הייתה בעוכריו. הן אילו אני חליתי הן מייד דאגתי לסידור העניינים בלעדי. הוא לא כן. דאגתו היא קודם כל לעצמו ולמעמדו. כל השאר טפל לזה או תלוי בזה. והנה מה יצא - הוקדח התבשיל לעיני כל ומי יודע איך נצא מהסבך. אומנם אומרים הבריות "פֶּרְוִי בְּלִין קוֹמוֹם" [ברוסית] ר"ל הלביבה הראשונה מתקפחת, והרי איזו קואליציה זו כלל וכלל בבחינת "לביבה ראשונה" לב"ג, אלא כל בעלת בית יודעת כי גם לביבה אחרונה יוצאת לרוב מגובששת, וכך קרא לב"ג.

שכבנו בשתיים.