שבת, 27/8/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  שבת, 27/8/1955

 

 

שבת,  27/8/1955

 

[לימים 25.8-10.9 לא נמצאו תרשומות או שלד ראשי פרקים; בתקופה זו אירעה התנגשות קשה בין מ"ש ודב"ג - בלילה אור ל-26.8 פעלו מתוך הרצועה כמה חוליות מסתננים; לפי תרשומת מ' דיין ב"אבני דרך" הציע הוא לממשלה פיצוץ גשרים בכביש עזה-רפיח, כתגמול: "שרת סיכם על 'פעולות קמעוניות'" והרמטכ"ל הורה לבצען, אולם אחר חצות אור ל-29 בחודש הורה מ"ש שלא לבצע את הפעולות, שכן - לפי מ"ד - אלמר ג'קסון הקווייקר "התקשר איתו וביקשהו להזדיין בסבלנות ואורך רוח - הוא עושה הכל כדי להשיג הרגעה באזור"; החוליות של צה"ל, שכבר היו מעבר לגבול, נקראו חזרה באלחוט; אותו לילה המשיכו מסתננים בביצוע פעולות חבלה ורצח ולמחרת, ב-30 באוג', נסע הרמטכ"ל מ"ד ירושלימה, דיווח והגיש התפטרות; "דב"ג כינס מייד את 'חברינו בממשלה' ושם על השולחן את מכתב ההתפטרות; שרת הזדרז להסביר את הסיבות להוראותיו להפסקת הפעולה (פניית ג'קסון); ב"ג מציע לקבל קו ברור: או קו שרת או קו ב"ג - שניהם לסירוגין גורמים נזק בלבד; הוא מצטער עכשיו על שהציע את פעולת עזה - היא הייתה יוצאת-דופן מבחינת הקו המדיני; אם הרוב בעד קו שרת צריך לקבלו ולהיות דבקים בו; עם סיום דבריו יצא ב"ג את החדר 'ולא חזר לעניינים' 24 שעות. המגע בין הצבא לממשלה התנהל באמצעות מזכירה נחמיה ארגוב, שקישר בין שרת למשה [דיין]; בצהריים כינס שרת את הממשלה והמליץ לאשר את הפעולה שהציע משה [מיבצע חאן-יונס (31.8.55)]. הפעולה אושרה." ר' "אבני דרך", ע' 2-150 - כל הציטוטים משם]

 

[להלן הקטע הפוליטי ממכתב צ"ש ליעקב ורנה שרת בנ"י, שנכתב בימים הנ"ל:]

 

ילדים יקרים,                                                                                                        27.8.1955

 

הפעם אני כותבת לכם מתוך מועקה נפשית רבה שבה אנו שרויים זה כמה זמן. אם גם הגיבור הראשי שבדרמה הינהו אבא, תבינו כי גם אני נגררתי לתוך מעגל הקסמים, שהמוצא ממנו היה כרוך בלבטים לא קלים. המברק ששלח לכם אבא אתמול הינהו פתח-מה לפיזור הערפל שהעיב את שמינו עד מחנק.

מהם הסבך והייסורים שלתוכם הוטל אבא על לא כל צורך ובלי כל סיבה מיוחדת, ורק מתוך תסביכים בן-גוריוניים, ברור לכם כיום יותר מפחות. מאמרו של ק'[רליבך] ב"מעריב" של יום ו' ["אין חוזרים לשדה בוקר", 19.8.55] משקף באופן ברור את הלך הרוחות בציבוריות הישראלית [ר' שם "[---] מה חטאו ומה פשעו של שרת שכך שופכים את דמו ברבים [---]"; "[---] הקהל עקב אחרי המחזה העגום הזה וראה ג'נטלמן [---]." ועוד]. אני מניחה כי קראתם את היצירה המצויינת הזאת. אחד השלבים הרציניים בהתפתחות העניינים ביחסים היה נאומו של ב"ג בישיבת המרכז ב-8.8. הישיבה הייתה מוקדשת לסיכום תוצאות הבחירות לכנסת, ונאומו השני של ב"ג בישיבה זו היה כפצצה שהוטלה לתוכה מבלי שאיש ציפה לה ומבלי שהייתה לכך סיבה וגירוי מספיקים מצד איזה נואם שהוא. בנאום זה התפרץ הזקן בצורה החריפה ביותר נגד משרד החוץ ופגע באבא מאוד מאוד. עם סיום הנאום השתררה מתיחות באולם והכל ציפו לתגובת אבא. אבא כבש את יצרו ולא נכנס לוויכוח וענה מה שענה, ובהתאפקות זו רכש לו מייד את דעת כל הקהל שהיה נוכח בישיבה זו, ושם היו חברים ואורחים ועיתונאים. כל המחזה היה כה מחפיר עד שאפילו העיתונאים התביישו להוציא את העניין החוצה והחזיקו את הסנסציה ימים רבים בכיסיהם. הישגתי בשבילכם את פרטיכל הישיבה הזאת והוא יגיע יחד עם העיתונים בדואר הדיפלומטי [הפרטיכל לא שרד בניירת י"ש].

לנאומו זה של ב"ג קדמה הודעתו האישית של ב"ג לאבא (בפתק שהוא שלח לו באותה ישיבה) על החלטתו לחזור לשדה בוקר. בסיכומו של דבר קיבל אבא את דברי ב"ג כשל איש השופך את זעמו לפני פרישתו, אולם כאשר למחרתו התברר כי ב"ג חזר בו מבלי להודיע על כך לאבא דבר וחצי-דבר, נשתנו פני הדברים לגמרי ואז גם נאומו קיבל משמעות אחרת - זו הייתה כבר תוכנית לממשלה החדשה. נתהווה מצב לבלתי נשוא. הפיתרון שנתבקש מאליו היה כי אבא יודיע שלא יצטרף לממשלה וכי על ב"ג יהיה לחפש שר חוץ כלבבו.

איני נכנסת לפרטי הדברים בניתוחים פסיכולוגים של השלבים השונים. אני מסמנת לפניכם רק את השביל שבו התגלגלו העניינים. החברים נחרדו לאפשרות היעדרו של אבא בממשלה ולמחשבה איך זה ישפיע על פנים ועל חוץ ועל הרכב הקואליציה. השאלה נהפכה לשאלה מצפונית. אם אבא יפרוש - יציית למצפונו, וגם אם לא יפרוש - גם אז יפעל לפי מצפונו; הן אז בכל זאת יוכל לעצור את ב"ג בהשתוללותו וישמור ויציל מחבלות את מה שניתן להציל. ואם תתחולל איזו פורענות מדינית - והלא זה עלול לקרות יום יום - כיצד יצדיק אז אבא בפני  עצמו את פרישתו?

מזכירות המפלגה קבעה ועדה של ארבעה חברים שתפקידה היה לבוא בדברים עם אבא ולשכנעו כי חובתו להישאר בממשלה וכשר חוץ. אני מצרפת למכתבי זה העתק ממכתבו של אבא לוועדה זו, שנכתב אחר לבטים וייסורים נוקבים. הצעתי לאבא לוותר על הסעיף הראשון (א'). לא תתפלאו שאבא סירב, מפני שהוא אינו מסוגל שלא להוסיף נימה אנושית אפילו למיסמך היבש ביותר. עקבות המכתב הזה תמצאו במאמרו האחרון של ב"ג ב"דבר" מיום ר האחרון, 24.8.

 

[להלן הקטע שבו מדובר, המהווה סעיף ו' במאמר דב"ג "רשימות של שליח" (ראשיתו ב"דבר" 24.6.55):]

 

"עיתון "זמנים" יודע לספר לקוראיו ביום 21.8.55 "ממקורות מהימנים ביותר", כי "מר ב"ג גמר אומר להוציא את משרד החוץ מידי מר שרת כדי להופכו ל'משרד טכני' שלא ינהל להבא מדיניות עצמאית במסגרת הממשלה"...

אין להתפלא איפוא, אם יום אחרי זה חזר גם עיתון "חרות" על דברי הבאי אוויליים אלה.

אילו היה עיתון "זמנים" של המפלגה הפרוגרסיבית שואל את מנהיגם שעבד עם החתום-מטה כמה שנים מאז הממשלה הזמנית, היה מקבל ממנו ידיעה מוסמכת כי הח"מ אינו מאמין במדיניות של איש אחד, ויהא זה מי שיהיה, אלא באחריות ובשותפות דמוקרטית של חבר אנשים היושבים בממשלה, וכי גם בענייני ביטחון וגם בענייני מדיניות חוץ אינו גורס החלטה אישית אלא קולקטיבית, ולא היה עיתון זה צריך לפרסם בדיות מחוסרות שחר "ממקורות מהימנים ביותר".

הח"מ עובד עם ראש הממשלה הנוכחי יחד זה עשרים ושתיים שנה, ובין שני אנשים עצמאים אלה היו כמובן בעבר וגם ייתכנו בעתיד חילוקי דעות וראיות שונות; ושניהם לא ראו אף פעם המעשה שהם עושים כרשותם הפרטית אלא פעלו בשליחות הציבור, מתחילה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, אחר כך מטעם מדינת ישראל; ופעולתם נקבעה והוכרעה תמיד על ידי הגוף הקיבוצי שבו עבדו - ההנהלה הציונית ואחר כך ממשלת ישראל; ושניהם ידעו שעליהם לקבל החלטת הרוב, ואיני יודע הרבה מקרים בחיינו הציבוריים של שותפות יותר נאמנה ופורייה של שני חברים מאשר השותפות הרעיונית המוסרית והציבורית של ראש הממשלה הנוכחי ושר הביטחון הנוכחי - אם כי אין שניהם מחויבים מראש להיות תמימי-דעה בכל שאלה. ולא רק שני אלה.

במפלגת פועלי א"י לא שררה אף פעם ולא תשרור לעולם "שפה אחת ודברים אחדים". תנועה זו ניזונה מחזון משותף ומרעיונות-יסוד מרכזיים המאחדים את כל חבריה. אבל חברים אלה חופשים לראות הדברים בעיניהם-הם, ולא תמיד הם תמימי-דעה בדרכים לביצוע מטרה משותפת, ואין הם רואים כל צורך להעלים חילוקי הדעות שבתוכם, ויש בתוכם חופש ויכוח וביקורת, ומעל עמודי עיתונותם ומסיבות חברים נערך ויכוח פומבי, וכל מה שגדול יותר חופש הוויכוח והביקורת, יותר גדולה ועמוקה וכנה האחדות הפנימית".

 

בינתיים מתנהל עניין הרכבת הממשלה בכבדות. אבא רותח על כך כי נוצר מצב לא בריא. הבחירות נערכו מזמן וממשלה טרם נראית באופק. הוא חושב בוודאי כי אילו הייתה לו יד בזה היו העניינים זזים ביתר קצב. ואולי הצדק איתו [---].

 

                             היו כולכם שלום. בנשיקות

                             אימא

 

העתקת קישור