שבת,  20/8/1955

ב"מעריב" של אתמול מאמר כביר על ב"ג מאת קרליבך ["אין חוזרים לשדה בוקר"], שעיקרו חיסול אגדת שדה-בוקר והצגת ב"ג כמקור של אכזבה עמוקה לאומה. אגב כך התעברות חריפה ביותר על ריבי ותביעת עלבוני מידי חברי הקשיש בשל יחסו אלי - הכרזתו על עצמו כרה"מ המיועד בעודי מכהן בתפקיד זה, ללא כל התחשבות בי כאילו אינני קיים. פרק זה קושר לי כתרים בשל "ג'נטלמניותי" - כיצד הבלגתי על כל פגיעה בי וכיצד נשאתי בנטל הכבד ביותר של מלחמת הבחירות מטעם מפא"י כאילו היו אלו בחירות "שלי" ולא "של אחר". המאמר כתוב בכישרון עז ואכזר. זהו ללא כל ספק אחד השיאים של ביטוי פובליציסטי שהגיע אליו קרליבך - מיבצע עיתונאי מזהיר ואדיר-רושם. ברור כי המאמר יעבור בארץ כאש מתלקחת והמוני אדם מכל השדרות והמעמדות יקראוהו בסיפוק נפש עמוק. כן ברור כי משום שכזוהי ההרגשה הרווחת ברחבי הציבור ללא הבדל מפלגה, לכן נכתב המאמר. אין כעורך "מעריב" לחוש את דופק הקהל ולהגיש לו מטעמים כאשר אָהֵב.

אורח של בוקר שבת - יהודי אמריקני מלונג-איילנד, ויינשטיין שמו. ניגש אלי בחנוכת בית היא"ס בבאר שבע ואמר כי בפיו ד"ש מקובי - הוא נאם עם בני על במה אחת למען "המילווה" ממש לפני נסיעתו. הזמנתיו הביתה ויבוא עם שני ילדיו. בידו גזר עיתון המספר על אותה הופעה של קובי. אף תמונת הבן ניתנה כשהוא משוחח עם ויינשטיין זה ועם גביר המקום שבביתו נערכה האסיפה - תמונה נאה מאוד של בחור צעיר ורציני שאנשי שיחו מקשיבים קשב רב לדבריו. הכתבה אינה על הנאום אלא על שיחה שערך העיתונאי עם קובי בו במקום. הדבר היה לפני הבחירות ומדובר היה על עתידות המימשל בארץ לאחר הבחירות. קובי דיבר "ממלכתית" להפליא: ברור כי ב"ג נשאר המנהיג; כן ברור כי אחרי הבחירות, אחת היא מה תוצאותיהן המפורטות, מפא"י תעמוד שוב בראש וב"ג ולא אחר ייקרא להרכיב הממשלה; ולבסוף ברור כי אביו של המדבר יישאר על כנו כשר החוץ בממשלה שב"ג יעמוד בראשה.

באותו עיתון עצמו - מברק על התפטרותי בשל הצבעת "הכלליים" והקמתי את הממשלה בלעדיהם מייד לאחר מכן. באותה פינה ניתנה תמונתי. טול ממני את השפם או הוסף שפם לקובי - והדמיון הגמור בין שנינו מובהק ובולט לעין.

אורחת של בוקר שבת - אירנה מרינוב, אישה המבקרת בארץ מזמן לזמן וסוניה גרינברג מלונדון המליצה עליה. היה ברור מראש כי זוהי נוצרייה-קתולית - שכן היא מתאכסנת כאן במינזר בעין כרם. מהשיחה נתברר –

ראשית, כי היא מזרע ישראל על פי אחד מהוריה;

שנית, כי היא שייכת באנגליה לחוג קתולים מומרים או צאצאי יהודים שהתארגנו להילחם נגד אנטישמיות בקרב הקתולים ולהפיץ דעת אמת של שראל;

שלישית, כי סוניה עצמה, יהודייה רוסית ציונית, הייתה פעם נשואה בארץ, התנצרה לכנסיה הקתולית ופעילה באותו חוג.

אין תיכלה וקץ לאפתעות בחיים.

זאב שרף בא לשיחה על עתידות הממשלה, אך לא אזכור מה דיברנו, פרט להדגשה אחת של זאב, כי אם כתוצאה מהתעקשותי יסתלק ב"ג מהקמת הממשלה והראשות תחזור אלי - יהיה גיהינום.

בין האורחים לתה אחה"צ סופיה מריני, אחות חברי המנוח קדמי כהן [בוגר מחזור א' של הגימ' "הרצליה"], שנאסר ע"י הנאצים בצרפת, הוגלה לפולין ושם ניספה - היא ובעלה, תושבי ירושלים, ואיתם בנו השני של קדמי, נער בן י"ז, אשר בא עם חבורת נוער מצרפת לסיור של קיץ והריהו נשאר כאן ועומד להיכנס לאולפן שבאחד הקיבוצים.

אורחים אחרים - יחזקאל גורדון עם אשתו החדשה, ג'וליה ששון החוזרת לרומא ורחל אבולעפיה, אשת חברי דוד בית-הלחמי [בוגר מחזור א' של הגימ' "הרצליה"], שנתקע זו הפעם השנייה בניו-יורק.

עם צאת השבת קראתי אלי את ארתור ויעקב. המנכ"ל [ו' איתן משתתף] בוועידה האטומית בז'נווה ועם שני אלה ראיתי להיוועץ על גורלי כשני אנשים ישרי לב, נאמנים לי אישית ועם זה מכירים ומעריכים היטב את ב"ג.

שניהם לא אבו שמוע על פרישתי. יעקב טען כי היא תתקבל ברחבי תבל כאות לכישלונה של שיטה ולניצחונה של שיטה במדיניות חוץ של ישראל והדבר יחמיר את מעמד המדינה בחזית הבינלאומית ויָרֵע לאין שיעור את יחס המעצמות אליה. יתר על כן, אין לגרוס את קו ב"ג כקבוע במסמרות - הוא עצמו נתון לתנודות ודווקא משום זה אסור לי לעקור מהממשלה את השפעתי המרסנת. גם ארתור הסתמך על התפקיד המכריע שאני ממלא בממשלה כמבטיח את הקו השקול במדיניות חוץ והזהירני מקיפוח מעמדי לאורך ימים אם אפרוש לתקופה. הנה ב"ג נוכח לדעת כי התרחקותו לשדה-בוקר הביאה לידי השכחתו מלב הציבור - ולכן החליט לחזור. אל נא יקרה גם לי כדבר הזה.

כל השבת הזאת עברה בחיקרי לב ועינויי נפש, כששני שיקולים מכריעים פועלים בלי הרף לגיבוש החלטה להישאר: סכנת התפוררות משרד החוץ והגיהינום הצפוי לי מב"ג החוזר לפרישותו באם יוטל עלי להקים ממשלה בלעדיו.