הראיון נערך לפי בקשתי.

פתחתי ואמרתי, שהמצב הוא כה רציני והאינטרסים הנידונים כה חשובים שאני מבקש לדבר בגילוי-לב מוחלט. דומה שהעניינים בארץ-ישראל מתקדמים לקראת הכרזה רשמית על ממשלה של המורדים. מה שקרה אתמול ביפו הוא אות רע לבאות. תחנת-המשטרה המרכזית נפרצה וכל הנשק נשדד. שוד לאור היום נערך בעירייה והקופה נשדדה. לאחר-מכן הוכרז עוצר על-ידי מנהיגי הכנופיה, שראו את עצמם כאדוני העיר. אפשר לומר שקל להיות חכם לאחר מעשה, אולם הציבור היהודי אינו מבין מדוע לפקידים מסוימים בממשלת פלשתינה (א"י) היה כה קשה להיות חכמים אפילו לאחר מעשה. הציבור היה נדהם ומדוכא בראותו כיצד התפרעויות מאותו הסוג חוזרות ונשנות, בלא כל ניסיון נראה לעין לנקוט אמצעי-זהירות כדי למנוע את הישנותן. ההתקפות המוצלחות על תחנות-המשטרה, על הבנקים ועל הדואר בשכם וחברון סיפקו אזהרות רבות ובכל-זאת בוצעה התקפה דומה על תחנת-המשטרה ביפו והיא הוכתרה בהצלחה שלמה. אין זו רק הצלחה חומרית לכנופיות, המתבטאת בכך וכך רובים שישמשו אותם עתה בהתקפותיהם על יהודים ועל בריטים. ההשפעה המוסרית של מבצעים מוצלחים כאלה היא הרסנית לפרסטיז'ה של הממשלה ולסיכוייה להחזיר אי-פעם את הסדר על כנו בארץ. אינני יודע אם תפקידי הוא לייעץ לממשלה איך לנהוג במקרים בעלי אופי כזה, אולם הרגשתי שמחובתי למסור לנציב את השקפותינו על הנושא. משוכנעים אנו כי מה שקרה ביפו דורש תיקון מיידי. על שלטון הטירור חייבים לענות בטירור נגדי. חייב להיערך טיהור יסודי של העיר לשירוש הטירוריסטים. בטוח אני שיפו העיר תקדם בברכה טיהור כזה. היא נאנקה משך שבועות תחת לחץ הטירוריסטים. היו מספר מעשי-רצח ביפו, סחיטת כספים בלתי-פוסקת, והטלת אימה ללא קץ. הממשלה חייבת להוכיח את כוחה, לערוך הפגנה של רוח-הלחימה שלה. אני בטוח שרוח זו קיימת בממשלה המרכזית ובפיקוד הצבאי הגבוה, אולם אני מפקפק מאוד אם רוח זו קיימת באדמיניסטרציה של מחוז הדרום במידה שתבלום את גאות המרד. ייתכן שאינני לגמרי הוגן לגבי אדונים מסוימים. הם היו נתונים ללחץ כבד משך השנתיים וחצי האחרונות והם עייפים. אולם רוצה אני לומר בבהירות שזה איננו תירוץ. פקיד אפשר שיתעייף, אבל לא הממשלה. הציבור, על-כל-פנים, מצפה מהממשלה שלא תתעייף.

הזכרתי שב-24 באוגוסט היה לי ראיון עם המזכיר הראשי בנושא זה. הראיון היה קצר מאוד, כי המזכיר הראשי ביקשני לשלוח אליו בכתב את הדברים בענייני-ביטחון, שיש בדעתי לומר לו. עשיתי זאת למחרת במכתב אל המזכיר הראשי, אולם ניצלתי את ההזדמנות ודיברתי על המצב המתפתח ביפו. תיארתי את מצבה של יפו כעיר שורצת כנופיות. המזכיר הראשי נרתע לשמע הביטוי "שורצת". הוא כנראה חשב שזו הגזמה פרועה. [---] "האם אמרת שורצת?" שאל. "האם השתמשת במלה שורצת?" ואני עניתי: "אומנם אמרתי שורצת". כאלה הן הידיעות הזורמות אלינו מכל עבר. מסרתי קיצור הידיעות הללו באותו מכתב. הצעתי במכתב הצעות לחיפושי-מנע ביפו וסביבותיה. לא שמענו שנעשה משהו כזה. בינתיים לחצנו שיוסיפו אמצעי-הגנה לתל-אביב ולשכונות היהודיות שבעיבוריה מפני שיש לנו ידיעות מדאיגות על התקפות הממשמשות ובאות. יתר על-כן, כל הזמן נמשכות צליפות, מארבים והשלכת פצצות אשר גרמו לאובדן חיים. אולם קרוסבי חשב שטענותינו מוגזמות, או ייתכן שייחס אותן למניעים שאינם לגופו של עניין. קבעתי, כי ישנם זמנים בהם בטוח יותר להגזים בגודל הסכנה מאשר למעט בערכה. דומה, כי ישנם אנשים אשר אינם יכולים ללמוד מן הניסיון, אפילו לא מניסיון טרגי כמו מאורעות יפו ב-1936. קרוסבי הסכים לבסוף להרשות גיוסם של 200 שוטרים מיוחדים, אולם זה מעט מכדי מתן הגנה לעיר כתל-אביב על כל שכונותיה.

[---]

לאחר-מכן דיברתי על מצב השירותים הציבוריים ועל הסכנה שהם ישובשו כליל. שמענו שהוחלט להפסיק את תנועת הרכבות בין לוד לירושלים. איננו חושבים שירושלים יכולה להסתדר בלי שירות רכבת, בעיקר לשם אספקה. אולם גם בלוד עצמה העובדים היהודים אינם בטוחים. שניים מהם נהרגו אמש במרכז לוד, כשהיו בתוך משרד. עובדי-הרכבת היהודים, הגרים בתל-אביב, אינם יכולים להגיע ללוד מפני שלא ניתן להם ליווי. כל זה מסייע ישירות לטירוריסטים. הם יודעים היטב שאם ינסו לשתק את השירות על-ידי הוצאת כל הערבים ממנו ייכנסו היהודים וינהלו את השירות. לכן מנסים הם להרוג עד כמה שאפשר יותר עובדי-רכבת יהודים, בעיקר את אלה התופסים עמדות-מפתח, ולהפחיד את השאר כדי שלא ימשיכו בעבודתם, לפני זמן-מה נהרג מנהל-העבודה הטוב ביותר, שהיה לשירות הרכבות בשטח בניין גשרים. שני העובדים שהטירוריסטים רצחו בלוד היו בעלי ניסיון רב לאחר עבודה ברכבת משך 15 או 16 השנים האחרונות. אותה בעיית ביטחון קיימת גם לגבי העובדים היהודים בשירות הטלפון.

בתנאים אלה, אמרתי, אני מבקש יותר שיתוף-פעולה בין הממשלה והסוכנות. כמעט כל יום אנו נקראים לספק אנשים למטרות ביטחון שונות - להגנת קטעי כבישים, מוסדות ממשלה, תחנות-משטרה וכיו"ב. אנו גם יודעים שבקרוב נצטרך לספק 200 איש לעזרת הצבא בתפקידים מסוימים.

אנו מספקים את כל האנשים הללו ברצון, אם כי יודעים אנו שכל אחד מהם יעמוד נוכח סכנה פיסית. בכמה מקרים הגשנו הצעות לאמצעים שיקטינו את הסכנות עד למינימום, אולם עצם העובדה שקיימת סכנה לא הרתיעתנו מלהעמיד אנשים לרשות הממשלה. דרך זו של שיתוף-פעולה איננה מספקת. אנו עומדים לפני התפתחויות יותר חמורות. הפרצות, שעשויים לקרוא לנו למלא, בשל עריקת הצוות הערבי, או בשל פיטוריו, אפשר שתגדלנה. ייתכן שכל המשטרה הערבית תוצא מכלל פעולה ועלולה להיות שביתה ערבית כללית ברכבת. בנסיבות אלה נצדק אם נבקש שהממשלה תיתן בנו

יותר אמון ותאמר לנו מראש אלו דברים עומדים נכחה בעתיד ומהן תוכניותיה לקדמם. זה נחוץ כדי לאפשר לנו להיערך בזמן ולהיות נכונים לעזור לממשלה כשניקרא.

לשאלת שיתוף-הפעולה יש צד נוסף. הסוכנות היהודית קיבלה על עצמה את האחריות להתנהגות היישוב היהודי בארץ-ישראל. יש לנו אחריות גם כלפי ידידינו בחוץ-לארץ. אין זה עניין קל לשמור את אלה שאנו אחראים להתנהגותם במסגרת ממושמעת ולהשליט עליהם רוח אחריות ציבורית.

קשה מאוד למלא תפקיד זה ללא ידיעה מה הם מעשי הממשלה ומה היא מתכוונת לעשות. אין זה מפני שאנו רוצים לומר לציבור מה שנשמע בחדר זה או במזכירות הממשלה. לממשלה יש מספיק ניסיון עמנו כדי לדעת שאפשר לסמוך עלינו בעניין שמירת סוד, אולם אנו עצמנו חייבים להיות בטוחים בדברים מסוימים אם אנו אמורים לקיים את הרוח הנכונה ביישוב. לאחרונה, כשנפגשתי עם המזכיר הראשי כדי להגיש את עצומותינו בענייני ביטחון, הייתה תשובתו הרגילה שכל מה שאמרתי או כתבתי יזכה לעיון מדוקדק, אולם אין הוא יכול למסור בידי שום ידיעות על מה שיכולה או לא יכולה הממשלה לעשות: אני אסיק מה התשובה מן הפעולה שתיעשה, או אם אראה שלא נעשתה פעולה אבין שהממשלה לא יכלה לקבל את ההצעה. אין בזה משום סיוע רב. רוצה אני להבהיר, שאין לי כל תלונה נגד מודי שעמו הייתי מאז ומעולם ביחסים טובים מאוד. זה נראה כמדיניות, ולאור התחייבויותינו [---] זכאים אנו ליתר התחשבות.

לבסוף ביקשתי רשות לגעת בשאלת התכסיסים שנוקטת הממשלה במאבק נגד הטירור. התיאוריה הרווחת בציבור היא שהממשלה פשוט נרתעת משימוש בכוח כדי לדכא את המרד. בהשקפה זו מחזיקים לא רק אנשים שאפשר להגדירם כסתם יהודים. עיתונאי אמריקאי מפורסם שביקר בארץ לאחרונה שאלני אם לדעתי רוצים הבריטים לדכא את המרד אבל אינם יכולים, או שמא כלל אינם רוצים לדכאו. כנגד כל הדיבורים שהממשלה פוחדת להכות חזק מדי יודעים אנו את העובדות על שכם וג'נין. שם נעשה שימוש רב בכוח ובאמצעים תקיפים. נראה שהצרה היא לא במיאון להשתמש בכוח, אלא בחוסר ידיעה מתי ואיך להשתמש בו. הצעדים נגד שכם וג'נין ננקטו לאחר שהרעה כבר נעשתה. לא ננקטו די פעולות-מנע ולא הייתה מחשבה בהירה בקרב אלה האחראים ישירות לגבי נקודות-התורפה ונקודות-המפתח שהאויב עלול לתקוף, והמהומות בהם דרושים אמצעי-הגנה מיוחדים וצעדי-מנע. ייתכן שאני נכנס לתחום לא לי, אולם אני מבקש רשות לומר שלא הצלחנו להבין מדוע אי-אפשר היה להציל את מר מופט[1] על-ידי הצבת שוטרים או חיילים בריטים להגנתו במקום להפקיד את ביטחונו בידי שני שוטרים ערבים אשר פשוט נתנו לרוצח להיכנס.

הנציב, שעד עתה הקשיב ולא הפסיקני ורשם כל נקודה עליה דיברתי, הפסיקני כשהזכרתי את מקרה מופט. הוא אמר שכאן אני חורג מתחומי ואילו הוא תחתי היה מניח לנושא. הוא בהחלט מסכים להקשיב להשקפותי על המצב הכללי, אולם אין הוא מוכן לקבל אצלי שיעורים. אני בהחלט במצב "נבדל", אם להשתמש במונה מתחום הכדורגל, משעה שהתחלתי לומר לממשלה איך להגן על חיי פקידיה.

אמרתי, שאני מצטער ולא אמשיך לדבר על נושא זה.

הנציב המשיך ואמר שהוא מעריך מאוד את עמדת הסוכנות. הוא יודע מהי גישתנו בענייני-ביטחון ואלו מאמצים אנו עושים בכיוון זה. הוא הכיר בכך בגלוי כבר מספר פעמים והוא מוכן לחזור ולהכיר בגלוי בשירות הרב שעושה הסוכנות למען החוק והסדר. הוא משוכנע לגמרי שבענייני ביטחון הציבור, הממשלה והסוכנות רואות עין בעין ומושכות באיתו כיוון. יש הבדלים בינינו לבין הממשלה בנושאים אחרים, אך לא בנושא הביטחון הציבורי. הוא מבין היטב שאם תוכל הסוכנות לומר לתומכיה כי הגישה לממשלה עצומות מסוימות, זה יחזק את ידיה. מסיבה זו הסכים לקבלני לאחר בקשתי למרות שהוא עסוק מאוד. ייתכן שלא התראה עמנו תכופות כל-כך בחודשים האחרונים, אבל אנו יודעים כמה עבודה מוטלת עליו והוא מבין שגם אנחנו אנשים עסוקים. הוא יודע גם כי שעה שיש לי הצעה ממשית יכול אני לבקש פגישה עם המזכיר הראשי, או לפנות אליו במכתב. אם אי-פעם יהיה לי משהו מיוחד הוא יהיה מוכן לפגישה עמי כשם שהיה מוכן הפעם. הוא מיטיב להבין שאנו לחוצים כל הזמן על-ידי אנשינו "ללכת לממשלה הזאת ולומר לה עד כמה היא רעה". כשקורה משהו בלתי-רגיל גובר הלחץ עלינו ואז אני נוטל את השפופרת, מטלפן אל המזכיר הפרטי ומבקש ראיון עם הנציב. ובכן, אמרתי את דברי, ועתה אני יכול ללכת ולומר לאלה הלוחצים עלי שראיתי את הנציב ואמרתי לו איזו חבורה עיוורת, שוגה, בלתי-יעילה של מטורפים שאינם רואים את העתיד היא האדמיניסטרציה שלו (הוא מנה שורה ארוכה יותר של שמות-תואר, אולם זהו מה שאני זוכר).

הערתי, כי מקווה אני שהנציב לא יראה בכך גילוי אי-כבוד אם אומר לו שיש בדבריו על הביקורת שמתחתי הגזמה רבה.

הנציב אמר, כי מובן שאני לא אמרתי את כל אלה המילים, אני הייתי מנומס מאוד והשתמשתי להערותי במונחים מיושבים מאוד, אולם בעיקרו של דבר, האם לא זה מה שהיה בדעתי לומר? דומה שאנשים חושבים כי הנציב ויועציו מתבטלים, או מעסיקים את עצמם בחליפת-מכתבים תפלה ואינם מבינים מה מתרחש בארץ. ובכן אין זה כך. הם עוקבים אחר המצב יומם ולילה ומטפלים בו בכל האמצעים שברשותם ולפי הבנתם. יש להם ועדת-ביטחון שהיא הגוף המוצלח ביותר אשר הוא ראה מימיו. החלטותיה מתבצעות מייד. כל השיגרה הבלתי-נחוצה קוצצה והפעולות הן מהירות. הוא יודע שהייתה לי שיחה עם הגנרל וודאי התרשמתי גם ממנו שהוא ער למצב. הוא עצמו נמצא במגע הדוק עם הגנרל ומתייעץ עמו תמיד לגבי מה שצריך ואפשר לעשות. רק אמש הייתה להם התייעצות ממושכת. היה זה בשעת ההתייעצות כשנכנס המזכיר הפרטי ואמר שביקשתי ראיון. אז גם סיפר לו הגנרל על פגישתנו ומסר לו את תמצית השיחה שניהלנו. הממשלה היא האחראית לענייני-ביטחון ויש להניח לה לעסוק בהם כראות עיניה.

עניתי, כי עלי לומר בכל הכבוד כי הנציב פועל תוך אי-הבנה יסודית אם הוא סבור שהסיבה היחידה לפנייתנו אליו - לא לעיתים קרובות, אומנם, אך אין לי סיבה להתאונן מכיוון שמעולם לא נתקלה בקשת ראיון מצידי בסירוב - היא רצוננו להראות לאנשינו כי אנו לוחצים על הממשלה.

הנציב העיר, כי לא אמר שזו הסיבה היחידה.

אמרתי, כי לפחות נראה שהנציב חושב כי זו הסיבה העיקרית ואם אומנם כך הוא חושב הריהו טועה. מובן שזה יסייע לי אם על סמך דברים שאני שומע מפי הנציב (ואין זה הכרחי שאומר להם כי מפיו שמעתי את הדברים) אוכל לשוב ולאשר עניינים מסוימים לנציגי הציבור היהודי. אפילו פירסום העובדה היבשה שנפגשתי עם הנציב כוונתה להשפיע השפעה מרגיעה. זה מקל על בני-אדם אם יודעים הם שמישהו דואג לענייניהם.

שוב הפסיקני הנציב ואמר שהוא מבין זאת, אלא שלולא היו אדונים כראגב ביי נשאשיבי והאפנדי מוגנם [2] בחוץ-לארץ היה פרסום העובדה הזאת גורם מייד לכך שגם הם היו מבקשים ראיון.

אמרתי, כי הסיבה האמיתית לבואנו אליו, כראש האדמיניסטרציה, הייתה דאגתה העמוקה של הסוכנות לגבי המצב ורצונה העז להניע את הממשלה שתבין את הצורך הדחוף בקו-פעולה מסוים. אנו הגוף האחראי, כלפי היהודים בכל העולם, לעתיד העם היהודי בארץ זו. אנו חשים דאגה עמוקה לעתיד זה. לכן באנו לבקש פעולה מסוימת.

הנציב אמר, שהוא מבין זאת וחזר במונחים כלליים על מה שכבר אמר בקשר לממשלה העושה ככל יכולתה.

חזרתי לשאלת התכסיסים ואמרתי כי ייתכן שהדוגמה שהבאתי לא הייתה טובה, אולם ניסיתי להמחיש בעזרתה הנחה כללית כי המאמץ להכות באויב באותה מידת דיוק בה מנחית הוא את מכותיו, איננו יעיל. כשבן-גוריון ואנוכי נפגשנו עם הנציב לפני חודשיים דיברנו על פעולת פלוגות-הלילה. הרי זה שוב אחד הדברים שאיננו יכולים להבין. אם אמצעי כלשהו

מצליח בחלק אחד של הארץ מדוע לא ינוסה גם בחלק אחר? פלוגות הלילה הצליחו בצפון ללא ספק. מדוע לא תונהג צורת-מלחמה דומה גם בחלקים אחרים של הארץ בהם התנאים פחות או יותר שווים?

הנציב העיר, כי טוב שאמרתי 'פחות או יותר". למעשה אין התנאים שווים. הוא הוסיף שכל האמצעים הללו מעסיקים את תשומת-ליבה של הממשלה.

בנקודה זו שבר הנציב את מהלך השיחה והעלה נקודה שלא נכללה בסדר-היום שלי. (המזכיר הפרטי הבטיח לי חצי שעה לראיון זה והזמן עבר.) הוא אמר כי ברצונו לגעת בעניין שבטוח הוא כי איננו מסכימים בו. כתבנו לממשלה שיש כוונה להקים יישוב חדש בגליל, במקום הנקרא שרונה[3]. כבר הודיעו לנו שאי-אפשר לעשות זאת. נאמר לו על-ידי השלטונות המקומיים שייסוד יישוב חדש באזור זה יזיק לענייני-הביטחון ועל-כן אין הוא יכול להרשות זאת. הוא יודע מה הם הנימוקים שאביא נגד ההחלטה. הוא מרגיש שהוא יכול היה לאומרם באותה הצלחה כמוני והוא מודה שהם כבדי-משקל, אף-על-פי-כן ענייני-ביטחון הם בעיניו בעלי חשיבות מכרעת והם דוחים כל עניין אחר. "אל תשאלני", כך אמר, "על סמך איזה חוק או סעיף החלטתי שאין להקים את היישוב עתה". אין הוא יודע אם יש חוק המסמיך אותו לנקוט בדרך זו. הוא פשוט יודע שבדרך זו יש ללכת. אם נעלה למקום תוך קריאת תגר על החלטתו יהיה עליו להשתמש בכוח המיוחד שמקנות לו התקנות לשעת-חירום ולפרסם הצהרה המפסיקה לחלוטין הקמת יישובים חדשים. רוצה הוא לדעת אם אני מעדיף שהוא יעשה זאת.

עניתי, שהתכוונתי לפנות אל הממשלה בכתב בשאלת שרונה ועתה אני אוסף את העובדות. לא איכנס עתה לשאלה העקרונית, האם ענייני-ביטחון מכריעים במידה כזאת שהם מצדיקים חיסול למעשה של זכויות קיימות שהן בעלות חשיבות עליונה בשבילנו, כמו זכות ההתיישבות. עתה אציין רק שאינני מבין מדוע מסתכלים בחומרה כזאת על העלייה המוצעת לשרונה. פיק"א עיבדה את הקרקע שם משך שנים. ישנם שם מבנים אשר רק בשנה שעברה השתמשו בהם. אני מקווה שלאור הנתונים החדשים ידונו בשאלה מחדש.

הנציב אמר, שהאיסור לא הוטל לתמיד. אם האדמה היא של פיק"א אין שום מניעה שהיא תיישב אותה בעתיד, אולם עתה אין הוא יכול להרשות את סיכון מצב הביטחון באזור רק בשל נפנוף דגלים.

העירותי, כי דברי הנציב על נפנוף דגלים מוכיחים לצערי הבנה מוטעית של המצב. הקמת יישובים חדשים אינה נפנוף דגלים. זהו לחם יומנו, זוהי תמצית מפעלנו בארץ-ישראל.

הנציב אמר, שאיננו מבין מדוע איננו יכולים לברות את לחם יומנו בלי לעלות לשרונה.

אמרתי, שיישוב הארץ הוא תכלית ישיבתנו בארץ-ישראל. זהו תהליך אורגני מתמיד. היו אנשים שחיכו שנים עד שהגיע תורם להתיישב. היה צורך להכין שלושה דברים כדי לאפשר התיישבות חדשה: קרקע, אנשים וכסף. במקרה של שרונה היו הקרקע והאנשים מוכנים מזמן. עתה הושג גם המימון והתוכנית הגיעה לגמר בישולה. תנאי-ביטחון אינם מאפשרים לעבד את הקרקע ממרחק. מצד שני, אם לא יעלו על הקרקע ייתכן שהערבים השכנים יסיגו את גבולה. היו מקרים אחרים בהם נאלצו קבוצות פועלים יהודים לעלות על קרקע יהודית כדי למנוע אובדן חיים. היה מקרה של שטח הפרדס הנרחב, כ-1700 דונם, ליד אשדוד בדרום, אשר ניטע לפני 4 שנים על-ידי אנשים מנס-ציונה. השטח עובד בעבודה ערבית, אולם עתה נטשוהו כל הפועלים והשומרים הערבים. הבעלים רצו לשלוח קבוצה יהודית שתטפל ברכוש, אולם הם רצו שהקבוצה תהיה מזוינת. הם ביקשו 50 רובים, אולם עדיין לא קיבלו אותם. בינתיים לא טיפלו בעצים והעונה היא עונת-ההשקאה. הם נמצאים גם בסכנת הרס. באותו אזור היו מקרים של כריתת עצים ושל שריפת מטעים מושקים. אין בעיה של נפנוף דגלים באותם פרדסים, קיימת בעיית הצלתם.

"בסדר", אמר הנציב, "אני חוזר בי מדברי על נפנוף דגלים".

[---]

שבתי לבעיית שרונה ואמרתי, שאני מקווה כי ידונו בעניין שנית.

הנציב ענה, כי עלי לשכנע את השלטונות המקומיים שאת עצתם הוא קיבל.

הנציב קם כדי לסיים את הראיון. שאלתי אם יוכל לומר לי דבר-מה לגבי העניינים שהעליתי.

הנציב שאל: אילו עניינים?

אמרתי, שדיברתי על הגנת תל-אביב, על תוספת הגנה שאנו מבקשים, על הגנת עובדי-רכבת יהודים ועל הכנה לקראת אפשרות של שביתה ערבית כללית.

הנציב אמר, שהוא רשם לפניו את כל הנקודות הללו והן תזכינה לטיפול.

אשר לליווי עובדי-רכבת יהודים מתל-אביב ללוד הוא אמר שיעביר את העניין לוועדת-הביטחון מייד.

באשר ללוד עצמה הוא אמר שהוא חושב כי התחנה נמצאת עתה בידי הצבא. היא נשמרת על-ידי יחידת מלחים.

כאן נגמר הראיון. [---]

הערות