ראיון עם גנרל היינינג - ירושלים, 5.9.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  ראיון עם גנרל היינינג - ירושלים, 5.9.1938

 

 

ראיון עם גנרל היינינג                                                          ירושלים, 5.9.1938

 

ביקשתי להיפגש עם הגנרל בעיקר כדי לברר את בעיית גיוסם של יהודים לשירות הצבא. דוחות ראשונים על כך הגיעו לאוזני בדרך-עקיפין.

פתחתי בהצגת השאלה, לאיזו תכלית בדיוק מתבקשת הסוכנות להעמיד את האנשים. הבינותי שזו תהיה מין יחידה צבאית למחצה.

הגנרל הסביר שהוא לא היה מכנה אותה אפילו צבאית למחצה. הכוונה, שלב ראשון, היא לגייס 100 איש לכל אחת משתי הבריגדות לשירות עם הצבא. לא הייתה החלטה לגייס יהודים כיהודים, אלא להשתמש ביסודות הנאמנים שבארץ לעזרת הצבא. נסתבבו הדברים כך שהיהודים הם הנאמנים, אבל אי-אפשר להתייחס אל היחידה החדשה כאל כוח יהודי. האנשים יאומנו ולאחר-מכן יפוזרו בין היחידות ויימסרו להם כל מיני תפקידי-עזר: שמירת מחסנים ושיירות, הגנה על קבוצות שתישלחנה לתיקון קווי תקשורת.

הוא מקווה שניתן למפקדי הבריגדות אנשים טובים. האם אפשר להשתמש למטרה זו באנשים ששמרו על הגדר בשעת הקמתה? הם היו חבורה מוצלחת כל-כך.

אינני יודע אם עוד אפשר להשיג אנשים אלה, אמרתי, אחדים מהם הועברו להגנת הרכבת ואחרים התפזרו, אבל נעשה כמיטב יכולתנו.

הגנרל המשיך ואמר, שבאופן רשמי יגויסו האנשים כשוטרים זמניים, אך למעשה הם יהוו חלק מן הצבא. הוא סבור שכדאי להניח את פרטי המדים וכו' בידי הבריגדירים.

לאחר-מכן דיברתי על בקשתנו הקבועה לתוספת רובים ולהגדלת כוחה של משטרת-המוספים היהודית, שכבר מזמן היה צורך להחליט ביחס אליה. אמרתי שאני מבין כי קצין-הצבא, מייג'ור ברונסקיל, מונה עתה לערוך בחינה שנייה של בקשותינו לאחר שכבר נבחנו פעם על-ידי מייג'ור הרינגטון ממשטרת ארץ-ישראל. מייג'ור ברונסקיל וגורדון מתחילים היום בסיורם שיימשך שבוע.

הגנרל אמר שבאופן פורמלי נמצאת ההחלטה בידי הממשלה, הוא רמז שיתמוך בהמלצותיו של מייג'ור ברונסקיל. לפי מה ששמע עד עתה אין הוא משוכנע עדיין שהדבר העיקרי שאפשר לעשות לתקנת המצב הוא מתן נשק נוסף. הוא סבור שאפשר עוד לשפר את הגנתנו בהרבה על-ידי העברת נשק ואנשים מיישובים הנמצאים במרכז, ועל-כן אינם עומדים

בסכנת התקפה, לאלה הנמצאים בשולים.

עניתי, שאנו לא חשבנו שיש בהעברה כזאת משום שיפור. כמעט ליד כל אחד מיישובינו יש כפר ערבי, וגם אותם יישובים המוקפים ביישובים קטנים יותר, יש להם שטחי-מטע נרחבים שמחבלים בהם ומניחים בהם מארבים ללא הרף.

[---] העליתי את בעיית תנאי הביטחון בשטח יפו-תל-אביב ובדרום בכלל והצגתיה כבעיה דחופה הדורשת תיקון מיידי. תיארתי את המצב ביפו ובכפרים הסמוכים לה, הכפופים כנראה כולם לשלטון הטירור ואת מצבן המסוכן של השכונות היהודיות בעיבורי תל-אביב, ובעיקר בגבולה הדרומי.

הגנרל שאל אם אין לנו מספיק כוח מזוין בתל-אביב. ייתכן שהוא התכוון ל"הגנה". השתמטתי מתשובה ואמרתי שאין לקנא בכנופיה שתעז לחדור לתוך תל-אביב גופה, מכיוון שכל האוכלוסייה תתפוס אז בכל נשק שיהיה תחת ידה. הסכנה שאני חושש מפניה היא התקפה על אחת השכונות החלשות מסביב לעיר שכל-כולן בקתות-עץ פזורות ומעוררות-רחמים

המוקפות בשדות ובפרדסים ערביים, דרכם יכולות להתגנב כנופיות בנות 40 או 50 איש בלי שיבחינו בהן, ולהתחיל בטבח פתאומי ואיש בתל-אביב לא ידע. אמרתי שביקרתי באזורי-סכנה אלה. ראיתי שני שוטרים יהודים תחת עץ, והשטח הבלתי-מוגן ששני אלה היו צריכים להשגיח עליו השתרע למרחק שני קילומטרים משני עבריו של אותו עץ. הייתה תחנת-משטרה בסביבה ובה כמה שוטרים ערבים, אבל פקודות-הקבע שלהם היו לא לעזוב את התחנה במקרה של התקפה ולהשיב באש רק אם יירו אל התחנה.

הגנרל התעניין וביקש מעוזרו שיביא לו מפה. המפה שהובאה הייתה בקנה-מידה שלא הכיל את פרטי השכונות שמסביב לתל-אביב. הגנרל הבטיח לבדוק את העניין.

דיברתי על הקשיים שיש לנו עם שלטונות המחוז הדרומי בקשר למינוי שוטרים מיוחדים להגנת תל-אביב. בירושלים יש לנו קרוב ל-1000 שוטרים מיוחדים הממלאים תפקידם בהתנדבות ובתור. הוכח שהסידור יעיל מאוד ויש בו עזר רב למשטרה ולצבא. אינני מבין מדוע מסרבים שלטונות המחוז הדרומי לעשות אותם סידורים בתל-אביב. אנו רואים הכרח בהספקת 250 רובים למטרה זו, 50 לעתודה ו-200 לשימוש קבוע. מספר השוטרים שיש לגייס הוא 1400, מפני שכל אחד מהם יהיה בתפקיד אחת לשבוע יש גם צורך דחוף במשמרות ניידים בעיבורי תל-אביב ובמושבות הדרום שם חלה לאחרונה התדרדרות ניכרת.

הגנרל אמר, שלא נשארו ברשותו כוחות מספיקים כדי לטפל במצב בדרום, אולם הוא מקווה כי לכשתגיע התגבורת שמצפים לה ניתן יהיה להשתלט על המצב.

שאלתי אם הגדודים ממצרים יישארו בארץ והגנרל ענה שהם בוודאי יישארו כאן עד סוף השנה.

הזכרתי את עניין שטח הפרדס היהודי באשדוד כדוגמה נוספת לקשיים הבלתי-מובנים בהם אנו נתקלים בבואנו להשיג נשק להגנתנו. כל בקשותינו, בכתב ובעל-פה, לא נשאו עד עתה פרי, ומגדלי-ההדרים הללו נתונים בסכנה מתמדת.

הגנרל שאל היכן הוא המקום והבטיח להתעניין.

אמרתי, כי מה שמדכא אותנו במיוחד היא תשובת הממשלה שאין לה נשק עודף לתיתו לנו. אילו לפחות אמרו לנו שהממשלה סבורה כי בקשותינו לתוספת נשק אינן מוצדקות; אבל שיאמרו לנו כי פשוט אין נשק - זה נשמע כדבר אשר לא ייאמן. אם כאלה הם פני הדברים מה יקרה אם ייווצר מצב של מרד גדול או מצב-חירום אחר, אשר בו אפילו הממשלה תחשוב שיש לחמש אלפי יהודים? אין להעלות על הדעת שאי-אפשר יהיה לנקוט צעד כזה שאפילו הממשלה תודה בנחיצותו מכיוון שלא נעשו שום סידורים בזמן להכין מחסני-נשק.

הגנרל שאל מי נותן לנו תשובות כאלה.

אמרתי, שאנו מקבלים תשובות כאלה מכל עבר, מן המשטרה ומשלטונות המחוזות.

הגנרל אמר שאין זה נכון. הוא רמז שיש שפע רב של נשק במחסנים.

דיברתי על דוחות שקיבלנו לאחרונה ממקורות שונים המאמתים זה את זה, המספרים על כוונת "הפיקוד הערבי העליון", כוונתי למופתי ולחוגו, למנוע השנה קטיף תפוזים בכל פרדסי הערבים. הרעיון הוא לייאש לגמרי את האוכלוסייה הערבית של רצועת החוף ולהביא כל מגדל-תפוזים וכל פועל להכרה כי הדרך היחידה לביטחון ולשגשוג היא דרך התמיכה במסע

הטירור הערבי במטרה להקים ממשלה ערבית עצמאית. אין המופתי רוצה שאנשים רבים יהיו עסוקים בעונת יצוא התפוזים, מכיוון שזה ייצור הפוגה באווירה הפוליטית ויפנה את המרץ מטירור לעבודה רגילה. להיפך, הוא מעוניין להגדיל את מספר המובטלים בערים ובכפרים כי מתוכם מגייסות הכנופיות את אנשיהן. אם יצליחו בכך יוכלו הטירוריסטים להתרכז בהפסקת משלוחי התפוזים של היהודים [---]. קשה מאוד יהיה לתקוף את משלוחי התפוזים אם הם יהיו מעורבים, אבל אם לא יהיה קטיף ערבי, הרי כל משאית וכל רכבת עמוסת תפוזים תהיה יהודית ותשמש מטרה להתקפות-טירור. כל זה מורה על הצורך בחימוש נרחב של יהודים כדי להגן על סחר-התפוזים.

הגנרל אמר, שהידיעות שבידי, על כוונות המופתי ביחס לעונת-התפוזים, תואמות את שלו. הוא הסכים, כנראה, שיצטרכו לנקוט אמצעים מיוחדים. הוא שאל מתי מתחילה עונת-ההדרים.

עניתי, שהיא מתחילה בנובמבר והוספתי כי כלה ונחרצה עמנו לעבוד בעונה זו למרות כל הסכנות והקשיים. מלבד הצד הכלכלי של הבעיה, יש לה חשיבות פוליטית ומוסרית עליונה, ואנו רוצים שהעסקים יימשכו כרגיל בענף חשוב זה של כלכלתנו ושהטירוריסטים לא יוכלו לשתקו. אולם גם האינטרסים הכלכליים הם בעלי חשיבות מכרעת. איננו יכולים להפסיד את מיליוני הלירות שסחר-התפוזים מכניס לנו כל שנה. אם הערבים לא ייצאו השנה יעלו מחירי הפרי היהודי גם מפני שיהיה פחות פרי ליצוא וגם מפני שיהיה קל יותר לווסת את היצוא בדרך רציונלית. איננו רואים סיבה שלא לנצל יתרון זה.

הגנרל סבר שאנו צודקים.

חזרתי לקשיים שאנו נתקלים בהם בהשגת אמצעים להגנה עצמית. ביקשתי רשות להיות גלוי-לב ואמרתי כי מטריד אותנו מאוד הרושם כי גם השלטונות האזרחיים וגם הצבאיים מתייחסים אל בקשותינו בחשד כאילו אין אנו מבקשים בתום-לב אלא בשל סיבות שאינן לגופו של עניין. אנו מרגישים שהם חושבים כי עיקר כוונתנו הוא להשיג יתרונות פוליטיים ולא תוספת אמצעים להגנת ביטחונם של יהודי ארץ-ישראל ורכושם. זה באמת מדכא מאוד. תמהני כמה יהודים חייבים עוד ליהרג וכמה רכוש חייב עוד ליהרס בארץ זו לפני שיאמינו שבקשותינו לתוספת הגנה הן אמיתיות. אמרו גם שבקשותינו לתוספת אנשים לתפקידי הגנה, אשר הממשלה תישא בהוצאותיהם, כל-עיקרן הוא לא בהגנה אלא במציאת עבודה למובטלים. זהו היפוך המציאות. נכון, כמובן, שישנם כמה אלפי מובטלים שנחוץ לדאוג להם, אולם נכון גם שהקהילה היהודית בארץ-ישראל שהוכתה כה קשה על-ידי המשבר הכלכלי משנסת את מותניה ומגייסת סכומים ניכרים בדרך של מיסוי עצמי בהתנדבות לא כדי להאכיל את הרעבים, או להמציא עבודה למובטלים, אלא כדי לחזק את החוליות החלשות בשלשלת ההגנה. הגנרל ודאי יודע על המסע הנערך עתה בחסות "הוועד הלאומי" למען "כופר היישוב". נאספים סכומים ניכרים על-ידי כל חלקי האוכלוסייה. הכסף מוקדש לסלילת דרכים, לסידור מאגרי-מים, להקמת ביצורים, לגידור נכסים, לרכישת מכוניות משוריינות, זרקורים וכו'; וכן גם לכיסוי הוצאות התגבורת ליישובים החלשים. מובן שהשלמת הדרך לרמת-הכובש, או הקמת מאגר מים למשמר-הירדן - מקום בו לפני מספר שבועות נהרגו אב ובנו כשהביאו מים מן הירדן - מספקים גם תעסוקה, אך לא היא המטרה העיקרית.

אמרתי שאני מצטער מאוד על חוסר האמון בנו, אולם אין לנו ברירה: אנו נמשיך ללחוץ שימלאו את תביעותינו להגברת הביטחון, ולא נתחשב בחשדות שדרישותינו עלולות לעורר בחוגים מסוימים.

ניכר היה בגנרל שהוא מתרשם מן ההסבר. הוא אמר שהיה רוצה כי אסכם בכתב את הנקודות השונות ואת ההצעות שהעליתי. הוא היה רוצה לבחון אותן היטב ולאחר-מכן נוכל להיפגש שנית ולדון בהן.

הודיתי לו על הקשבתו האדיבה.

 

העתקת קישור