שבת,  12/10/1957

ישנתי כעשר שעות ובקומי מצאתי פתק מצפורה כי הלכה לרחוץ בים. כתבתי יומן וגמרתי את ספרו הקטן והמאלף ביותר של ריימון ארון Algerienne Tragedie La [הטרגדיה האלז'ירית].

לארוחת צהריים קריפאלאני ההודי, המבקר בארץ, אותו שהגדרתיו כ"מפיסטו" ביומני על המסע באסיה. איתו בא מלווהו [יצחק] סיני. מלא התלהבות ממה שראה כבר בשלושת הימים הראשונים. טוען כי זוהי הארץ שבה מתגשמים עקרונות תורת גנדי - כל הטוב שבתרבות העיר מובא הכפרה. השיחה נסבה בעיקר על בעיית הכפר ההודי והזקן - הוא בן שבעים - הירבה לספר על ה"אשראמים" שהוא עצמו ייסד בשכבר הימים ועל התנועה שהוא מנצח עליה ב[מדינת] אוּטַר-פְּרַדֶש, להרבות תעסוקה חרושתית-ביתית בכפרי החבל. שאלתי הרבה על ג'יפ"י ומצאתי יחס של הערכה עמוקה להישגי [תנועת] בְּהוּדַאן [לחלוקת אדמות עתירי-קרקע למחוסרי-קרקע, מרצון] עם ביקורת חריפה על התעלמות ג'יפ"י מהמדינה. יחסו של קריפאלאני לממשלת נהרו שלילי בתכלית. מה אחרי נהרו? - "תוהו ובוהה!"

רובו של יום עבר בכתיבת יומן ובקריאת ספרו של סוחאנוב.

בארוחת הערב סיפר לי נורמן לוריא כי רשם את זיכרונותיו מימי "החטיבה היהודית הלוחמת" וברצונו פעם לקרוא את הכתוב באוזני.