שליחות לאוסטרליה - מלבורן - יום ו', 24/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - מלבורן - יום ו', 24/5/1957

 

 

יום ו',  24/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - מלבורן

 

 

הבוקר חשתי עצמי מפוקק לגמרי ולא עשיתי כלום - ממש לא כלום, הכרזתי לעצמי בטלה ופרט לקריאת עיתונים לא נקפתי אצבע. גם חמקתי מכל המארגנים והמלווים ויצאתי לבדי ועל דעת עצמי לטבורה של העיר, נכנסתי לחנות ספרים גדולה ושאלתי על שני ספרים: "העין השלישית" - אותו ספר שראיתי במלונה האגדית שבסביבות הובארט - וכן על "Episode" - רומן מחיי דרום אפריקה, חיבורו של יהודי, אשר זכה בפרס באנגליה אבל מחברו לא יכול לנסוע ללונדון לקבלו משום ששלטונות ד"א לא היו מניחים לו לחזור וכך נתפרסם הדבר ועקב הפירסום נודע לי קיומו של הספר. שני הספרים אזלו ואינם. לעומת זה קניתי שני סיפרונים שיצאו בזמן האחרון באנגליה על מיבצע סיני וסואץ. כן הצצתי לתוך ספר כרסתן ששמו "ChurchilI Winston of Wisdom The" והוא אוסף של אימרות שנשרו מפיו. מייד חיפשתי באות z [מ"ש נהג לחפש במפתח כל ספר עיוני שנטל לידו עקבות להתייחסות הסופר לציונות והיה מגלה אותן לפי הערכים Zionism ,Palestine , Israel וכו'], ומצאתי Zionism ותחת כותרת זו רק מובאה אחת - הדיבור הבוטה והמר שהשמיע צ'רצ'יל כשנרצח לורד מוין. שיא יותר גבוה של נבלה קשה לתאר. המכנס הוא Czarnowski .F.B - כלום לא יהודי? המו"ל אלן-את-אנווין.

מזכיר ההסת' הציונית בלוך הובילני לארוחת צהריים עם מספר עיתונאים חשובים שהמזמין אליה הוא אותו Q.C. [פרקליט] אשכנזי. אירע איזה תקר והופיע רק עיתונאי אחד, כותב המאמרים הראשיים ב-"Age". עיקר השיחה על סואץ. לזמן רב לא ניתן לי לשלוט בשיחה שכן אשכנזי הציקתו רוחו להתבטא על נושא אחר לגמרי. השבוע הוא הפסיד משפט מפוצץ - ערעור שהגיש לביה"ד העליון של ויקטוריה בעניינו של פרופסור אוֹר, שפוטר מהמכללה עקב החשד שנפל עליו כי היו לו "יחסים" עם אחת מתלמידותיו. המשפט עורר רעש רב ואשכנזי ראה את ההזדמנות כשרה להסביר לאותו איש של "Age" את הרקע של העניין כולו והשיקולים שהניעו את הקו שנקט ומדוע הפסיד וכו'. נוכחתי כי עם כל ברק שכלו, יצר הדיבור מעבירו על דעתו ועושה את חברתו לטורח.

חזרתי למלון ושכבתי רבע שעה והובלתי למרכז האיגודים המקצועיים, Hall Trades בלע"ז, להרצאה לפני צמרת מפלגת העבודה והטרייד-יוניונים. הובטחו לי 60 איש אך כשבאנו התברר כי שוב אירע תקר. נפלה אי-הבנה לגבי השעה, חיכו לנו ומשבוששנו לבוא, הסתלקו רבים. יום ו' הוא יום העבודה האחרון בשבוע ודרך העולם למהר הביתה ביום ו' אחה"צ. סופו של דבר נתלקטו כ-25 ובפניהם נשאתי דברי ושאלו שאלות, מהן גם נבונות, ועניתי, וסם וין אמר אחר כך כי עם כל בקיאותו המופלגת למד בהזדמנות זו עולם ומלואו.

שוב למלון. הכינותי פתיחת הופעתי ב"מכון לענייני חוץ" הערב. בא בנו החורג של סם וין, בחור אהוד, והובילני לביתם לארוחה. שוב "קידוש". הסבה כל המשפחה. האב ואשתו השלישית ובנה ושני בניו ונשותיהן הלא-יהודיות וגברת אחת ממוצא "יקי" אשר היא ובעלה נפגשו איתי בסינגפור. מבני סם אחד, רופא, ואשתו האנגלייה שהייתה רקדנית, מגלים התעניינות רבה בישראל וכנראה זהו מיפנה חדש ואילו הזוג השני רק מקשיב באדיבות.

עם סם והבן הרופא להרצאה. המכון מקפיד על סגירת מסיבותיו לקהל סתם ונוהג בררנות לגבי מתן רשות כניסה לאורחים. אף על פי כן אילו רצו גם אחרים לבוא ברור כי הייתי מכניסם. פתיחתי ארכה רק 25 דקה. הגדרתי את מטרת הציוניות כ"התקנת" מעמדו של העם היהודי בעולם. זו הייתה המגמה שקדמה למדינה וחוללה אותה וזו מגמת המדינה מאז נוסדה. מטרה זו מתחלקת לארבעה ראשים:

א) עצמאות ומקום שווה-זכות במשפחת האומות;

ב) עלייה וקיום זכותו של כל יהודי למצוא מקלט בארצו אם וכאשר ייזקק לו;

ג) פיתוח הארץ למען תכיל אוכלוסייה גדֵלה על רמת חיים הוגנת;

ד) שלום עם השכנים ושיתוף פעולה איתם.

כל אלה אינן אלא תולדות המתחייבות מהשאיפה והמאמץ להגיע למעמד תקין. והנה שתי המטרות הראשונות הושגו - הראשונה על ידי מעשה חד פעמי והשנייה בכוח התהליך הנמשך והולך. לקראת המטרה השלישית עברנו כמחצית הדרך ואנו בהתקדמות מתמדת. הרביעית עדיין מאיתנו והלאה. מדוע אין שלום? בעיקר עקב ניגודי התודעה ההיסטורית בינינו לבין הערבים.

מה התרופה?

ראשית - גיבוש כוח העובדות וסוף השפעתן על התודעה.

שנית - שיקול טובת ההנאה העצמית העתיד לגבור.

שלישית - הבנת חוסר היעל בהמשך המלחמה והבזבוז הנגרם.

רביעית - הכרעת ענייני המוני אדם.

חמישית - לחץ דעת הקהל העולמית.

נדברתי לפני כן עם היו"ר כי אקצר מאוד בפתיחה, שלא כמינהגם, ואניח זמן רב לשאלות. אגב, היו"ר נועד להיות זקן השופטים של ויקטוריה, אך מזלי הוא שנפל למשכב ובמקומו ישב ראש אחד הפרופסורים של מיכללת ויקטוריה. השאלות אחזו בציציות ראשן של סוגיות יסוד, היה ריכוז נדיר של קשב והתעניינות בקרב הקהל של 100 איש ומעלה, האיכות התרבותית של הנאספים הייתה ללא ספק גבוהה ביותר, על כל פנים לגבי אוסטרליה, הרגשתי עצמי בן בית בסביבה זו מבחינה רוחנית ושחיתי בים הבעיות בביטחון גמור. כל תשובה נהפכה למעשה להרצאה נרחבת למדי על נושא מרכזי. ביררתי באופן כזה כמה פרשיות - בעיית הפליטים, עניין השלום, מעמד יהדות רוסיה, קשרינו עם בריה"מ, יחסינו עם ארצות אסיה ועוד. השאלות והתשובות ארכו שעתיים תמימות והדריכות לא פגה אף לרגע. היה סמינר ממש והרגשתי בעליל כיצד נקלטת התורה.

כשסיימתי קם היו"ר ואמר מועט שהכיל את המרובה. ציין את "התבונה הגבוהה, הכנות הלוהטת והמתח הרוחני האמיתי" שבדברי (""High intelligence, passionate sincerety and real spiritual intensity). היה לי באמת סיפוק עמוק - קודם כל מהאיכות והיעילות של המאמץ שעשיתי.

אלן וין, הבן הרופא, בחור רציני ושתקן, עלה על גדותיו בדרכנו חזרה. חזר והדגיש כי מעולם לא שמע שיטה זו וסגנון זה של הסברה ציונית וישראלית שתכונותיה הן בקיאות עמוקה, בהירות מוחלטת וכוח שיכנוע כביר. חזר וייסר עצמו - מדוע לא לקח את אשתו? היא לא תסלח לו על כי נשללה ממנה הזדמנות יחידה זו. הוא אומנם יספר לה הכל, בפרטי פרטים, אבל לא דומה שמיעה למסירה. הן הוא בקיא בכל זאת בעניינים - אבל כאן שמע דברים פוקחי עיניים ומגלי נצורות. בייחוד הרים על נס את הסברת מצב יהדות בריה"מ וכן רקע יחסי ישראל ואסיה - דברים שחשיבותם היא ממדרגה ראשונה והנה הוא שומע אותם בפעם הראשונה. היה ברור ממה התרשם - מגילוי הלב, מהרמה האינטלקטואלית ומנוֹקֶב הניתוח; גם מהכבוד שנחלה הסברה ישראלית זו בחוג זה של טובי המשכילים האוסטרלים.

חזרנו לבית סם וין ומצאנו את החבורה כולה מצפה לנו וצלחה עלי הרוח וסיפרתי מעשיות ובדיחות עד אחר חצות. נאומי היום - 34 ו-35.

 

העתקת קישור