שליחות לאוסטרליה - סידניי-בריסביין - יום ב', 13/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - סידניי-בריסביין - יום ב', 13/5/1957

 

 

יום ב',  13/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - סידניי-בריסביין

 

 

קמנו ב-6. ב-7.40 המראנו לבריסביין, בירת קווינסלנד, וכעבור שעתיים נחתנו. שוב טסו אתנו מכס וסשה פרייליך וכן נתלווה אלינו זאב דובר. היה במטוס זקן אחד מוותיקי סידניי, חרשתן ידוע, מחשובי התורמים, העומד על סף פרישה מעסקיו מחמת זיקנה ואדיר חפצו לעלות עכשיו לארץ ולהתיישב דווקא בקיבוץ! הרי לך נוסח חדש של זקן השואף לבלות בארץ שארית ימיו ולהיקבר באדמתה. כעיר העתיקה בדורותיה כן הקיבוץ בדורו.

בבריסביין פגשה אותנו הצמרת המקומית. ראש וראשון כאן הוא אישיות ששמה ניוהאוס, אנגליתו מפליצה ועבריתו עודנה קיימת, מראשוני העלייה השלישית, נפצע בפרעות יפו במאי 1921. איתו היה יהודי אנגלי צעיר, רוזנבלום שמו, טירון בציונות, וכן הופיעו הרב פביאן ורעייתו - יוצאי גרמניה, ציונים משכילים ואנשים הוגים. עם הפגישה הראשונה בנמל האוויר פרץ הריב על התוכנית. בריסביין זו מפורסמת ביפי נוף סביבתה, קווינסלנד כולה היא כגן פורח - המדינה הפורייה והמפותחת ביותר בחקלאותה שבכל אוסטרליה. לא זו בלבד שמדינה זו תישאר סגורה ומסוגרת בפנינו, אלא לא נשתייר בתוכנית רווח זמן כלשהו לראות כזית מבריסביין עצמה. מחיתי נמרצות על קשר זה שנקשר עלינו לבלתי הניח לנו אף לרגע לומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, אלא הכל פגישות וקבלות פנים ומסיבות עיתונאים והקלטות ברדיו וארוחות ונאומים. התקצפתי מאוד וטענתי כי מלבד היותי יהודי וציוני וישראלי ושליח הריני גם אדם וזו לי הזדמנות יחידה בימי חיי לבקר בחלק תבל זה ואיככה אוכל לחזור מפה מבלי ראות אף כלשהו מהארץ אלא אך ורק פני אנשים בלבד. הנה יש לי היום ארוחת צהריים עם רה"מ וחבריו - מדוע תקעו לי למחר בבוקר פגישה עם ראשי ה"לייבור" של המדינה? ביקשתי רחמים לבטל פגישה זו ולפַנות שעה לסיור-מה.

טען ניוהאוס: "הלא זוהי המדינה בה חל הפילוג הממאיר! פילוג זה מחייב. הן תסכים כי עליך להתקבל אצל רה"מ והרי הוא עורך ארוחת צהריים לכבודך. אבל אם תצא מפה מבלי להיוועד עם ראשי התנועה - אנה אנו באים ואיך נישא פנינו? הן רה"מ מנודה במפלגתו וכן מנודים כל חבריו שהחזיקו בקרנות משרדיהם וימי כולם ספורים. אבל המפלגה לעולם עומדת. כלום לא חשוב גם לך הקשר איתה? מכל מקום אין אתה רשאי לגרום לנו תקלה כה חמורה. כל שכן אם הפגישה נקבעה וביטולה כרוך בביזיון וקצף".

ראיתי כי גזירה היא ואין עצה. הובלנו העירה והובאנו למלון. אין חדרים מוכנים! במקום להתפרק ולפוש רגע נגזר לשבת ישיבת ארעי באיזו פינה כשמסביב כל אותם האנשים הטובים שהקבילו פנינו בנמל האוויר והביאונו הנה ואין כוונתם להתפזר. את העייפות שירדה עלי אין לבטא במילים כלל - הרגשתי עצמי מעבר לכל ייאוש. רק הוכן החדר ורחצתי פני - מייד הובהלתי לנסוע לארמון המושל לחתום שמי. למזלי אין המושל בעיר ויצאתי ידי חובת הנימוס ברישום שמי גרידא. ממיבצע החתימה מייד חזרה למלון וישר לתוך זרועות העיתונות. רק לאחר שנפטרתי מעונשה של זו ניתנה לי אפשרות לשכב כחצי שעה מבלי שהצלחתי להירדם - לקצה גבול כזה הגעתי.

גם את צפורה פקדה עיתונאית - כל עיתוני הבירות הללו מעניקים פירסומת נדיבה גם לי גם לה - ואחרי כן נלקחה לארוחת צהריים רבת נשים, יהודיות ולא-יהודיות, בכלל אלו אשת רה"מ ואשת ראש העיר ועוד כבודות ונכבדות. צפורה נאמה קצרות והציעה, שלא כמקובל, כי יוצגו לה שאלות. נוהג בלתי שיגרתי זה עלה לרצון רב והבלתי יהודיות התחרו עם היהודיות בהצגת שאלות על כל ענפי החיים בארץ.

בארוחה שנערכה לכבודי היו גברים בלבד. המארח היה רה"מ! ששמו - גֶר - מנסר עכשיו ברחבי אוסטרליה כמורד במפלגתו, פורק עול משמעתה ומגורש מתוכה ולכן נדון להתפטרות קרובה. אבל רה"מ הוא רה"מ ורסן השלטון עודנו בידו. מלבד חברי הממשלה שנשארו נאמנים לראשם היו כאן מ"מ המושל, ראש העיר ומנהיג האופוזיציה הליברלית - זו שמובטחת לה העלייה לשלטון בבחירות הקרובות. בטרם התיישבנו, אגב שתייה בעמידה, באתי במגע עם רוב השרים ועמדתי על טיבם הכללי: אנשי מעשה, מוחם בקודקדם, אופקם מוגבל, השכלתם צרה.

מהיהודים נכחו הרב, ניוהאוס ורוזנבלום. גם זאב הסב. בסה"כ היינו שמונה-עשר.

בכרטיס המודפס, שבו התנוססו גם התפריט ותוכנית הנאומים, הוכתרתי בתואר Israel for Large at Ambassador [שגריר נודד של ישראל]. רה"מ הרים כוס לחיי המלכה ואחר כך כוס לחיי נשיא ישראל ונשא נאום מלא אהדה לישראל, אגב קילוסים אישיים. מנהיג האופוזיציה אמר דברים כדורבנות בשבח מסע סיני - "אנו האוסטרלים, כעם לוחם, יודעים להעריך מיבצע כזה". בתשובתי הרימותי שוב על נס את חובֵנו לאוסטרליה במלחמה ובמדינאות, אמרתי הלל לפועלו של אוואט ואצלתי ברכה למנזיס ולקייסי, הדגשתי את המאחד אותנו עם אוסטרליה והסברתי את המבדיל - השלום מסביבם והמצור מסביבנו וההפרש העצום בין מיכסות ריבוי האוכלוסייה. סיימתי בדברי שלום ואמת. זה היה הנאום ה-16.

חזרתי למלון וישנתי כשעה. העירוני וכאילו נמשיתי מתוך תהום, כשעפעפי כיבדי תרדמה. הופיעו אנשי שירות השידור והקליטו ראיון. נתפנתה שעה קלה והייתי חוכך בדעתי אם לשוב למיטה או לצאת לטיול. סוף שגבר היצר ונסענו עם רוזנבלום. נרדמתי בדרך שוב ושוב. ראינו גן שעשועים המפורסם כאן בשמו "אואזיס" - אילנות נאים ופינת חי. סוף סוף זכיתי לראות קנגורו חי ושאר חיות משונות שנשתבחה בהן ארץ זו, גם תוכים דוברי אנגלית צחה.

ארוחת ערב מאוד יהודית אצל ניוהאוס ומשם לאסיפת "המגבית". לא אזכור מספר הנוכחים והסכום שנאסף. בנאומי, הי"ז במספר, עשיתי מחדש חשבון נפש בין העם היהודי לבין מדינת ישראל, איך חוללה, ומה שליחותה למענו, ומה חובו כלפיה. הסברתי בעיית העלייה כיום ושאלתי אם נוכח גאות הנחשול ממרוקו היינו צריכים לבקש את נאצר להמתין ולא להזדיין לעת עתה, או לאחר מסע סיני מוטב היה לנו לייעץ ליהודי מרוקו ומצרים ופולין לחכות עד שירווח לנו, ומה העצה שהיו יהודי בריסביין משיאים לנו אילו שאלנום בעוד מועד, ומי הם יהודי בריסביין אם לא אודים מוצלים מאש, הם ואבותיהם ובניהם, עד אחד, והאין הם חייבים מס על הצלתם ועל פדות נפשם, ומה תוכן חייהם ומקור יהדותם ומוקד גאוותם אם לא מדינתם ישראל והיעלו על הדעת חיים בלעדיה ושקט נוכח כישלונה וכו' וכו'.

הרב פביאן בדברי סיומו אמר משהו שהתרשמתי ממנו עמוקות: "מ"ש חשף לנו את תוכה העמוק של.נשמתנו היהודית, גילה לנו מה אנו ומה מהות דורנו, כולנו היינו מזועזעים מהאמת העמוקה שבדבריו, אנו עכשיו יהודים יותר טובים ויותר רציניים משהיינו".

באסיפה נפגשנו עם זוג ישראלי צעיר, לא מהיורדים. הוא לומד ריפוי בהמות - מקצוע שנשתבחה בו מיכללת קווינסלנד, והיא למדה בוטניקה ומרצה עכשיו במקצוע זה במיכללה ומפרנסת בעלה ומצפה לילד וברור כי חזור יחזרו.

 

העתקת קישור