יום ו', 10/5/1957
שליחות לאוסטרליה - אדלאייד
היגענו לאדלאייד, בירת דרום אוסטרליה, ב-6 בבוקר לאחר לילה קצר ומרוסק - טיסה של חמש שעות וחצי, עם הזזת השעון. למרות השעה המוקדמת, בטרם האיר היום, פגשונו אותם מטיסונים, טראוב הפעם עם רעייתו, והזוג היינס, אף הם "יֶקים". מטיסון הוא ראש הקהילה ואילו היינס הוא נשיא ההסת' הציונית. כך מתחלקים הכיבודים בכל מקום בין זוג העסקנים - ובכל מקום יש שניים ולא אחד - העומד בראש.
מטיסון הודיעני פסקנית כי עלי להיות מוכן להתחיל בפעולה ב-9.30. יבוא אלי אותה שעה נציג עיתון אחה"צ ואילו ב-10.30 יבואו נציגי עיתוני הבוקר. עניתי אף אני פסקנית כי ב-9.30 לא אהיה עדיין מסוגל לשום מיבצע ועם כל צערי על עיתון אחה"צ אין לי מנוס מלצרפו לעיתוני הבוקר במסיבה אחת.
כשבאנו למלון מצאנו כי אין החדר מוכן עדיין והוכרחנו לחכות ולבטל זמן. שוב עמדנו על טיבה של ארץ זו, שהמאמץ בה הוא דבר כה נדיר ומיותר.
ב-10.30 הופיעו נציגי כל שלושת העיתונאים ועשיתי איתם כשעה. ההתעניינות מרובה, ההזדמנות להסביר סתומות וליישר הדורים אין לזלזל בה, היחס בדרך כלל הוא של אמון ואהדה ורצון להבין.
ב-11.45 ביקור אצל מ"מ המושל, שאיננו עצמו במדינה. ממלא המקום הוא שופט בית הדין העליון! המשמש מ"מ זקן השופטים, שגם הוא איננו. אף הוא הפליט אותה הערה על מספרי השבויים שלנו ושל המצרים, פרט שעשה כנראה רושם כביר בעולם.
ב-12.15 ביקור אצל רה"מ, ליברלי. כשם שארמון המושל כלול בהדרו כן משרד רה"מ מפתיע בפשטותו - בניין של משרדים ללא שמץ פאר. מצאתי את רה"מ מעוניין מאוד בישראל - לא להלכה אלא למעשה, בייחוד בתחום הפיתוח החקלאי וארגון ההתיישבות, בעיות המטרידות כנראה את השלטון במדינה זו.
אגב, רה"מ זה העמיד לרשותי מכונית ממשלתית וכשהודיתי לו על כך ביקש לדעת מה עוד יוכל לעשות למעני.
בין ביקור לביקור התכוננתי לנאום הצהריים ורשמתי קטעי עניינים וביטויים. נאום זה, התשיעי, נשאתי בארוחת צהריים של ה"אגודה למען או"ם". נכחו כ-150 איש ואישה - הנשים מרובות מהגברים, הזקנות מרובות מהצעירות, הכעורות מרובות מהנאות. היו"ר פרופסור אנגלי, מהטיפוסים המגדלים זקן קטן ובזה בלבד אינם משכנעים בכנותם. אשתו חריפת מוח ולשון, קָצָה בחייה באוסטרליה ומשתוקקת לשוב "הביתה": כאן אין שום עזרה בבית, האישה חייבת לעשות כל עבודת בית בידיה ממש, ועם זה מרובות פה ההתחייבויות הציבוריות והחברתיות המוטלות דווקא על האישה. לא, החיים פה הם ללא נשוא והם מוכרחים לשוב. הארוחה הייתה דלה ומשעממת ואת המנות העיקריות הוכרחנו לאכול בידינו, ללא מזלג וסכין. גם זה סגנון! הרצאתי הייתה יבשה בתכלית - אומנם קצת יותר "זְרימה" מב"רוטרי" של סידניי, אך עדיין רחוקה מלספקני. קיצרתי מאוד כדי להניח מקום לשאלות. הללו נתנו לי פתח להרחיב דיבור בכמה עניינים שיצאו מקומטים בהרצאה. היו"ר סיים בתודה וציין כי כמובן יש גם צד שני למטבע, אבל זכותי היא להציג את הצד שלי ועשיתי זאת על רמה הראויה להערכה ולא תמיד אגודתם זוכה לה.
ישנתי בדיוק 20 דקה.
אחה"צ קבלת פנים אצל ראש העיר, שוב Mayor Lord, שנערכה לפי מיטב המסורת האנגלית. ראש העיר ורעייתו הכבודה העמידונו איתם בשורת הקבלה למען יוצגו לפנינו כל הקרואים ונלחץ ידם. התאספו כשישים איש ואישה מסולתה ושמנה של העיר וראינו לפנינו את מיטב החברה האוסטרלית לפי המושגים המקובלים. במיוחד הוזמנו כמה נכבדים יהודים, ברור כי באחוז גבוה בהרבה מכרגיל. הוגש כיבוד והאולם המה משיחות זה עם זה עד שהיסה ראש העיר את הקהל ונשא נאום נאה בזכות ישראל ובשיבחי. עניתי בנאום נרחב, העשירי, ללא הכנה אך רהוט "ומכופתר" כהלכה: באתי כשליח של רצון טוב מישראל לאומה האוסטרלית ותודתי לראש העירייה שזיכני בהזדמנות למלא שליחותי כלפי סגל אזרחים כה דגולים של בירת דרום-אוסטרליה; לאוסטרליה מקום מיוחד בלבנו עקב התפקיד שמילאו בניה בשתי מלחמות עולם, כשנלחמנו שכם אחד איתם על ארצנו ועל ניצחון הדרור ומאוד התפעלנו מאופיים הנדיב ומאיכותם האנושית הגבוהה; חוב תודה שלנו לאוסטרליה על תרומתה לעצמאותנו בידי [הרברט] אֶוואט [שר החוץ האוסטרלי 1941-49; יו"ר הוועדה המיוחדת של עצרת האו"ם לארץ-ישראל (UNSCOP)] בשנת הרת-עולם שלנו [1947] ועל עמידתה לימיננו בהנהגת [רה"מ רוברט] מֶנזיס ו[שה"ח ריצ'רד] קייסי בשנת המשבר האחרונה; שיתופנו עם אוסטרליה כמדינות דמוקרטיות וכחטיבות-פיתוח אשר עתידן לפניהן; שאיפתנו להידמות לאוסטרליה במשטר הסעד והשוויון החברתי; תוכן שליחותי המיוחדת ליהודי אוסטרליה - טיפוח זיקתם הרוחנית לישראל ועזרתם הממשית בקליטת אחיהם בתוכה, שייתכנו רק באקלים החירות הדמוקרטית אשר אוסטרליה משמשת מופת כה אציל לה; ועוד כהנה וכהנה.
הפעם זכיתי להערכה רבה. רעיית ראש העיר הביעה התפעלותה לצפורה מיכולתי לבחור לכל מושג את המילה המתאימה ביותר. גברות יהודיות באו ואמרו כי נאום כללי ואופן זה של הצגת עניין ישראל כלפי אוסטרליה "יעזרו להם מאוד" וירימו קרן היישוב היהודי בעיני הגויים. רבים ניגשו ללחוץ יד ולהודות על "הנאום המעניין ביותר".
שאלתי את ראש העיר על המשטר בעירייה וסיפר לי בסיפוק ובגאווה כי אין למפלגתיות שליטה בעבודה העירונית - הוא ליברל אבל יש שיתוף פעולה גמור בינו לבין הפועלים ולמעשה עובדים הכל יחד בוועדות והעיקרון השליט הוא הכשרת האיש לתפקידו. ממש גן עדן!
חזרתי למלון ושוב חטפתי שינה - הפעם כשעה - בעוד צפורה סיירה בעיר ובסביבותיה בלווית נשי ויצ"ו אשר עטו עליה.
הוסעתי לתחנת שירות השידור והקלטתי ראיון של שאלות ותשובות. בסיום הראיון נשאלתי: "כיצד תגדיר את הדבר האחד הדרוש לישראל יותר מכל?" אמרתי: "דרושים ביותר שני דברים - לא אחד - והם הון ושלום".
ארוחת ערב של ליל שבת אצל מטיסון. בית ענקי - מעון-אצילים אנגלי עתיק, אשר נראה כי בעליו ירדו מנכסיהם ומכרוהו ליהודי. מסביב לשולחן כל בני המשפחה ואורחים רבים. ההופעה המרכזית - הבת: יפת תואר, אצילית ומעניינת, נגועת פוֹליוֹ, משותקת בשתי רגליה, רתוקה לכיסא מתגלגל, מטבורה ולמעלה זקופה ותמירה, ראש גאה ופניה זוהרים. לה שני בנים. בעלה לא-יהודי, אף הוא כאן. במשפחה מורגשת סביבה מתיחות - עקב החולי והזיווג כאחד. יש גם בן, שאשתו "עולה" מצ'כוסלובקיה, אישה ערה ומבריקה. נתכבדתי ב"קידוש". הארוחה כיד המלך. לאחר שקמנו מהשולחן נתאספו מוזמנים רבים - יהודים מכל המינים, ממוצא אנגלי ופליטי מרכז אירופה ומזרחה וישראלים לשעבר. מטיסון הושיבני בטבור האולם והכל התיישבו בחצי גורן מול האח המבוערת ובעל הבית הזמינני לשאת מידברותי. אמרתי: "על מה? ישאלו-נא שאלות!" מייד התעוררה הכלה הצ'כית וזרקה: "האין עלינו כולנו ללמוד עברית?" פתיחה יותר מגרה ופורייה לא יכולתי לשַחֵר והפלגתי בהסבר העניין. נפתח הסכר והשאלות זרמו מכל עבר. פרשה שלמה הוקדשה לבירור עניין הדת בישראל והיו עוד פרשיות נרחבות. דומני כי מותר לחשוב את המיבצע הזה כנאומי האחד-עשר.
היינס הציוני הגרמני, המשמש גם גבאי בבית הכנסת, הפציר בי כי אקבל עלי את ה"מפטיר" בתפילת מחר. כשחזרתי הביתה בחצות ניסיתי לבחון את עצמי בהפטרת השבוע - פרשת בהר סיני - שהיא קשה כשאול. עוד בת"א נתתי דעתי על הרעה הזאת אשר נגד פני לקראת שבתי הראשונה באוסטרליה וניסיתי לחלוש על ההפטרה בעזרת יהודה והעליתי חרס. עתה עשיתי מאמץ מחודש בעזרת מחברת התווים ושוב נוכחתי כי נשגבה ממני המשימה, לא אוכל לה.
