יום ג', 7/5/1957
שליחות לאוסטרליה - סידניי
צלצול הטלפון העירני ב-8. אנשי הטלוויזיה דוחקים שוב. אמרתי כי המועדה נקבעה ל-9.30. אמרו כי עליהם להתקין את כל כלי המשחית שלהם. אמרתי כי החדר לא יהיה פנוי לפני 9.15 וחסל. בינתיים שיחה טלפונית אחרת - עם אישה היסטרית, מעידה על עצמה כי היא יהודייה וציונית נאמנה, אבל היא נמקה כאן בחולי ובבדידות, הזמינה אליה איזה נער פליט מבני משפחתה באירופה ונמצא טיפוס מגונה בתכלית הגורם לה רק צרות וביזיון, והנה אח לה בארץ, ונפשה יוצאת להביאו לסידניי, אבל אין מניחים לו לנסוע משום שהוא בגיל צבא, אנא אהיה לה למלאך מושיע, העניין ממש פיקוח נפש, היא לא תשכח חסדי זה לעולם וכו'. אמרתי לה כי אין מענייני כלל לסייע ליהודים, כל שכן יוצאי צבא, לעזוב את הארץ. ועם כל צערי על מצבה לא אנקוף בזה אצבע ולכל היותר אייעץ לה לפנות אל הצירות. הפסקתי את השיחה כשהיא ממררת בבכי.
אחרי כן, בזה אחר זה, שני ראיונות טלוויזיה, אחד למדינת ניו-סאות-וילס ואחד שוב לתוכנית כלל-אוסטרלית, אבל יותר עממית מזו שכבר הופעתי בה.
יצאתי למיבצעים. ביקור ראשון למושל מדינת נס"ו, המתמנה על ידי המלכה ומשמש נציג לה. שכחתי תורת נעורי כי מדינות אוסטרליה הן ריבוניות וזיקתן למלכות הקומונוולת ישירה וסמכויות השלטון הפדרלי הן מידי המדינות וכל סמכות שלא הוענקה במפורש לממשלת קנברה ולבתי המחוקקים הפדרליים הריהן של מוסדות השלטון המדינתיים. בכל מדינה ומדינה - והן שש במספר: נס"ו, ויקטוריה, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית וטסמניה - ממשלה ופרלמנט, לרוב בן שני בתים, ומושל. ובכן המושל שערכתי לו ביקור נימוסין הוא גנרל אנגלי, פצוע במלחמת-העולם השנייה וצולע על ירכו, אך בישיבתו כולו אומר כבוד ומייד פתח במסע סיני והעתיר שבחים לצה"ל.
חזרתי למלון וישבתי להכין נאום למועדון "רוטרי" בצהריים וכתום הרישום איך-שהוא - צנחתי ונרדמתי לרבע שעה. שוב יצאתי - הכל בלוויית הציר נורוק והפעם גם עם כמה מנכבדי העיר היהודים - לביקור אצל ראש העיר ונתקבלתי בכל הכבוד. ממשרדי העירייה ישר שוב לאותה מיסעדת "טרוקדירו", הפעם לאולם אחר. הקהל היה רב, כמאה וחמישים, כנהוג רק גברים, סולתה ושמנה של סידניי החרושתית והמסחרית. הרגשתי את עצמי מפורק לגמרי מרוב העייפות - ליאות נוראה בכל אברי הגוף, העפעפיים כעופרת והמוח סתום. הארוחה כולה, עם דברי פתיחה של היו"ר ונאום האורח והבעת תודה לו וכל מיני גינונים "רוטריים" המשתלבים תמיד בתוכנית לרגל הזדמנותם של אורחים מערים ומארצות אחרות - הכל מכל מכל כל בסך הכל שעה אחת, ואם לפנים משורת הדין אזי לכל היותר שעה ועשר דקות. מצוות שאלות ותשובות אינם מקיימים, דיברתי כעשרים וחמש דקות - משהו על ישראל ואוסטרליה ומשהו על ישראל כשלעצמה ובעיקר על בעיית השיט ובמיוחד וקצת במפורט על המעבר בסואץ והדגשתי מה שלא ברור לרוב הציבור בעולם ומה שיוצא מטושטש תמיד בהסברתנו - לא הודגש כלשהו בחוברת המיוחדת שהוציא משה"ח על בעיית סואץ - כי טענת מצרים על לוֹחמוּת לא רק שהיא מאפע משום שנדחתה על ידי מועב"ט, אלא אין היא מעלה ומורידה כלל, שכן אמנת קושטא מחייבת שמירת חופש השיט לכל האומות גם בהתחולל סכסוך מזוין, אשר מצרים עצמה צד לוחם בו. טענה זו ניתנת אומנם להפרכה בהסתמכות על הנוהג של שתי מלחמות עולם, בהן סגרה אנגליה את התעלה לאויביה, אך תוקפה המשפטי מובהק ומוחלט ואין חובתנו לפקוח עיניים על חולשתה המעשית. הנאום יצא מכווץ ולוקה ברפרוף ובשטחיות ומאוד לא הייתי מרוצה ממנו, אם כי הקשב היה דרוך. בייחוד נחרדתי כשנודע לי כי הוא הוקלט תוך כדי אמירתו ועתיד להיות משודר. התפלאתי כששמעתי אחר כך מנורוק, שהאזין בערב לשידור, כי הייתה זו הרצאה ברורה, חלקה ומקושרת כהלכה ונתקבל ממנו ברדיו רושם טוב מאוד. נאום זה היה הרביעי.
הביקור אצל רה"מ של נס"ו, שהשלטון בה בידי הפועלים, נתבטל בגלל לווייתו של הרב פאלק, רבה הוותיק של סידניי שהלך לעולמו אמש. נורוק היה חייב להשתתף בראיון אבל הוא ביטלו כדי להשתתף בלוויה.
חזרתי למלון וישנתי שעתיים תמימות ועדיין לא חזר כוחי לאיתנו. נשתבש אורח החיים עקב טלטולי הדרכים וה"מיבצעים" הבלתי פוסקים. אני עובד ככל שמוטל עלי וישן ככל שאפשר - במקוטע ובמרוסק וללא חשבון של זמן וכוח.
צפורה התקשרה עם אחותה של יולנד [הרמור], זו הנשואה לאיטלקי. הזוג מתגורר בסידניי - הוגלה הנה מהארץ בתחילת מלחמת העולם ושפרה עליו נחלתו פה. הם מחכים עכשיו לאם הנוסעת אליהם מירושלים, אחותה של יולנד באה למלון לבקרנו והתחלקנו בדאבון לב על מות יולנד בלא עת.
ואחרי כן - ראה זה חדש: מסיבת עיתונאים, אומנם מעט משתתפים אך שטופה זרמי דיבור. בייחוד הגדיל לעשות הונגרי אחד, ד"ר בארקס שמו, ודאי יהודי, אשר כיבדני במאמר-נרחב ונלהב באחד מעיתוני סידניי אך ביקש לדעת עוד ועוד וחקר ודרש ובחש ובלש ולא נחה דעתו.
בינתיים פקדה עיתונאית אחת את צפורה וערכה לה שתי-וערב משלה.
בדרך כלל "יש לנו עיתונות" מצוינת - הן לנו אישית והן בעיקר לישראל. מזמן שהופיעה ישראל כצמודה לאנגליה במיבצע המשולב של סיני וסואץ נשתנה יחס העיתונות והציבוריות האוסטרלית כולה אלינו מן הקצה אל הקצה. תהילת ישראל, צידקתה וגבורתה, עכשיו בפי כל. פועלים כאן שני גורמים מסייעים: הזיכרונות המצוינים שהביאו איתם מהארץ ומהיישוב המוני חיילים אוסטרלים, בני שני דורות, משתי מלחמות העולם ולעומת זה התיעוב והבוז שנצטבר בלב המונים עוד יותר גדולים של אנשי צבא לשעבר כלפי מצרים - מושליה ועם-ארצה כאחד. זיכרונות וטינות אלה היו בלומים וחנוקים זמן רב על ידי שסתומים מדיניים, אך משנפתחו הללו והותרה הרצועה החלו באים על ביטויים.
ארוחת ערב רבת משתתפים ואחריה קבלת פנים עוד יותר רחבה בביתו של מכס פרייליך. נאמתי כאן את נאומי החמישי.
בשובנו למלון נתנו דעתנו על ריחוקנו וניתוקנו מהארץ - אין לנו שום ידיעות מהבית, מחר שבוע מיום שיצאנו מלוד ועד היום לא הגיעתנו ידיעה כלשהי על המתרחש. ושוב תקפה אותי הרגשת עייפות כה חריפה עד שנחרדתי. מה יהיה אם אפול באמצע המשימה - למעשה בתחילתה?
שכבנו ב-11, אך הלילה כולו היה מרוסק על ידי חלומות מוזרים ומשונים. תחילה חלמתי על איזו שערורייה שבמרכזה גולדה - כאילו נישלה מישהו מחברינו מדירתו בת"א. הקיצותי ונרדמתי ושוב חלמתי איזה חלום זוועה על נסיעת לילה במונית אפלה על פני מרחבי לונדון. התעוררתי מחדש וצללתי בתרדמה וראיתי בחלומי את ב"ג בנסיבות משונות בתכלית שנשתכחו עם יקיצתי השלישית ורק רישומן נשאר מרחף.
