שליחות לאוסטרליה - ירושלים-לוד - יום ד', 1/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - ירושלים-לוד - יום ד', 1/5/1957

 

 

יום ד',  1/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - ירושלים-לוד

 

 

קמתי ב-7.30. ב-8.30 הופיע לפי מוּעדה דב יוסף. ביקשתי לראותו, כגיזבר הסוכנות, לשם קבלת תידרוך לפעולת "המגבית" בארצות-שליחותי. ברני ראה תחילה לתנות את צרותיו ותרעומותיו - על דובקין ועל שרגאי ועל "ננתקה" [לפי הפסוק "על ה' ועל משיחו. נְנַתְקָה את מוסרותמו" (תהילים ב' 2-3)]. העיקר שעלה מדבריו היה כי דרוש כסף רב ואין לראות כלל כיצד יאוזן תקציב הקליטה והשיכון.

המשכתי בכתיבת תשובות על מכתבים שנצטברו. מילאתי הבטחותי ליהודה אלמוג בענייני מצדה. ערכתי את החוזר לרשויות המקומיות לבקש השתתפותן הכספית בתקציב "האגודה למען מצדה" וכתבתי לשמעיה סמילן בהאג לברר אפשרות השגת תרומה מנדבן אחד להקמת אכסניית נוער או משהו מעין זה. כל אלה לשם חיסול התחייבויות לפני הנסיעה. הקבלן ראה לבצע דווקא הבוקר כמה תיקונים בבניין ועבדתי בליווי דפיקות פטישים מחרישות אוזניים.

בא אלישיב בן-חורין לאמר שלום ולספר משהו על ענייני אסיה ואפריקה.

נכנסה רחל צברי להיפרד.

לארוחת צהריים אצל ז'נט וארתור לוריא, אף זו לפרידה. ביררתי עם ארתור מצב ענייני הנפט, תנועת המכליות לאילת, מצב האספקה מפרס וכו'. ארתור גילה לי כי לאחר לבטים רבים נעתר להפצרות המשרד והסכים לצאת כשגריר לאוטווה. מאוד לא רצה להיעקר מהארץ בטרם העמיק שורשיו בה, אך הגיע למסקנה כי אסור לו לסרב. בין השיקולים שהניעוהו להסכים הזכיר את שובם של קומיי ושילוח. הראשון חוזר כסגן המנכ"ל וספק אם אפשר יהיה לחלק את הסמכויות בין שני סגנים ראשיים. השני חוזר כיועץ מדיני ואין סיכויי שיתוף הפעולה עמו מרנינים את לבו של ארתור. בין הנימוקים שלא הזכיר קיים ודאי הפיתוי להיות שגריר ישראל וכן פעל ללא ספק השיקול של קירבה לבן ולבת שבארה"ב. חיסול ביתם של ארתור וז'נט בירושלים הוא אבדה קשה למשרד החוץ. בשבילנו זהו אובדן פינה של ידידות וקירבה נפשית אשר תמיד אפשר היה למצוא בה מיפלט מכל מועקה.

אחר הצהריים ניגשתי סוף-סוף לאריזה - מלאכה שצפורה עסקה בה מהבוקר. היה לי מאבק חריף עם צפורה בעניין נסיעתה לחולון. גמרה אומר כי עליה לראות את ההורים עוד פעם אחת לפני הנסיעה והייתה דרוכה לצאת עם חיים ב"ווקסול" על מנת לחזור לפנות ערב, לסיים את האריזה ולנסוע ללוד. סוף שהתפשרנו כי תקדים צאתה ללוד ב"ווקסול" עם חיים ויעשו דרכם על פני חולון ואילו אני אצא בשעה יותר מאוחרת במכונית שלרשותי ישיר ללוד.

תוך כדי האריזה - שהייתה מורכבת מאוד הפעם, כיוון שעלינו להצטייד הן בבגדי חורף הן בכסות קיץ - ביקרוני יעקב הרצוג, אייב הרמן, מרדכי שניאורסון, טדי קולק שחזר מארה"ב ומשה יובל. כל אחד תרם משהו להשכלתי המדינית, הצולעת בשתי רגליה. בתוך כל אלה ערכנו ביקור פרידה בבית הנשיא ושתינו תה עם יצחק ורחל. לגבי אוסטרליה הייתה לבן צבי רק מישאלה אחת. שמוע שמע מיגאל ידין כי הצבא האוסטרלי שכבש את ירושלים ב-1917 הוציא עמו מפה פסיפס עתיק ויקר ערך, שנקבע אחר כך במצבת הזיכרון שהוקמה לחילות ANZAC [כוחות אוסטרליה וניו-זילנד בצבא הקיסרות הבריטית] במלבורן. האוכל להביא עימדי תצלום של פסיפס זה?

צפורה יצאה עם חיים בהתאם לתוכנית ובהגיע שעתי יצאתי ללוד עם רוחמה. בלוד ליוונו גיורא, ברקת, גדעון רפאל, מרדכי שניאורסון. אחר כך הגיע דובקין שהיה בת"א. מהמשפחה באו תמר ומוסיק ונבות. יהודה שלח לי בידי בנו מחברת תווים, בה רשם לי בדייקנות ובבהירות המיוחדות לו את נעימות כל הטעמים המוקשים בניגון ההפטרה - מלאכת מחשבת שהושקע בה עמל רב. הופיעו גם גרשון מרון ורעייתו - גרשון כקונסול הפיליפיני, לקראת ביקורנו בבאגיו. דובקין הסביר לי רקע "המגבית" באוסטרליה והציע לי לדרוש הכפלת הסכום הרגיל.

יצאנו במטוס של "איר פראנס" בחצות וחצי.

 

העתקת קישור