שליחות לאוסטרליה - אדלאייד - שבת, 11/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - אדלאייד - שבת, 11/5/1957

 

 

שבת,  11/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - אדלאייד

 

 

העירנות השכלית הרבה שבה עבר עלי ערב אמש - חוששני כי דיברתי למעלה משעתיים - הניסה תנומה מעפעפי ושוב נדונותי בליל נדודים. רק באשמורת הבוקר צללתי בתרדמה עמוקה. אמש נדבר איתי טראוב כי יבוא ב-9.30 לקחתני לבית הכנסת על מנת שנלך ברגל. והנה ב-9.30 צילצל ה"יקה" הדייקן מלמטה ורק אז העירני משנתי. אוי לבושת הפנים! התגלחתי והתלבשתי בחיפזון מטורף, לא טעמתי דבר, וירדתי כשאני מצויד בטלית ובאותו כרך נאה של חומש עם סידור אשר נתן לי במתנה פנחס אליאב היקר ערב צאתי. עברה גוררת עברה ולא היה מנוס מנסיעה במונית לבית הכנסת. טראוב הביא בידו צרור עיתוני הבוקר - הדיווח על מיבצע אתמול מניח בהחלט את הדעת.

לבית הכנסת הגענו עם גמר חזרת הש"ץ על "שמונה-עשרה" של "שחרית". היו כשלושה מניינים של מתפללים. הרגשתי עייפות נוראה - לאות כבדה ומדכאה - אפילו בשיחה רגילה לעו דברי ובילבלתי מילים. הודעתי להיינס כי לא אפטיר ודייני בשלישי. עשיתי שטות - יען המפטיר נפל בחלקו של איזה ראש קהילה מעיר אחרת שבא כאורח והלה מיזמז אותה ודש בה כעושה בתוך שלו. אם מותרת הפקרות כזו, כי אז הַפְטָרָתי הייתה שיא השלמות! החזן ובעל הקריאה היה יהודי פולני, ברמן שמו, למדן במידת מה שאינו רב, אנגליתו משובשת ולו מטעם זה בלבד אינו כשר לרבנות כאן, היגויו העברי פגום ומבולבל, את שמו של זאב דובר, בקריאה לתורה וב"מי שבירך", התעקש לבטא לפי הכתיב האנגלי "זיו" [zeev] ועוד הפליא לעשות בכגון אלה. נתכבדתי בקריאת נוסח התפילה לשלום מדינת ישראל - מקרא עברי ותרגום אנגלי - ואחרי כן נתבקשתי לאמר מילים מספר ואמרתי למתפללים דברי ברכה בשם המדינה ועידוד לשמירת נר ישראל במרחקים לבל יכבה. שמתי לב כי בנוסח התפילה למען המדינה, המאושר מטעם הרבנות הראשית של הקיסרות הבריטית, הושמטו המילים "ראשית צמיחת גאולתנו" המופיעות בנוסח הרבנות הראשית בארץ.

מבית הכנסת הוסעתי למלון לקחת את צפורה - אשר מחמת העייפות לא עצרה כוח לבוא לתפילה - ואיתה יחד לביתם של היינסים לארוחת הצהריים. משפחה יהודית-גרמנית טיפוסית, שניהם בני משפחות מסורתיות במזרח פרוסיה, דיבורם האנגלי נשתפשף ונתלטש במרוצת השנים אך עדיין ה-th קוטלם ומסגירם והשימוש הנכון במילה since ובצורת-הפועל been have נשאר למעלה מהשגתם. הבת הבכירה חברה בה"בונים", עם גמר ביה"ס התיכון מנוי וגמור עמה להיכנס לבית ספר לאחיות על מנת לעלות לארץ עם גמירתו. הבית כשר, גם "הרב" ברמן ורעייתו סעדו איתנו - המתַנו להם עד שהגיעו מבית הכנסת ברגל, מהלך רב, וזכינו בברכת-מזון שלמה ללא השמטות.

חזרנו למלון וישנתי שלושת רבעי שעה ותבוא הפוגה זו כשיקוי בעצמותי, אכן רק טיפה ממנו.

אחר הצהריים פגישה באחת המיסעדות עם ראשי תנועת הפועלים במדינת דרום-אוסטרליה, על אגפיה המדיני והמקצועי. יזם ואירגן את הפגישה אחד הכוחות העולים במפלגת העבודה האוסטרלית, דנסטון שמו, צעיר נבון ומשכיל, חבר הפרלמנט המדינתי, טס מטעם המפלגה לקפריסין לעמוד על המצב שם מקרוב, בדרכו חזרה סר לארץ, לא טופל בו מטעם המפלגה כראוי ויצא סר וזעף, אך הבליג על עלבונו וחידש ידידותו לישראל, ויש כאן משום femme la cherchez [חפש את האישה, בצרפתית] - אשתו יהודייה, נערה רכה וענוגה המצפה לילדה הראשון, בת להורים ציונים, פליטים ממרכז אירופה.

ובכן נתכנסו כתריסר גברים ושתי נשים והוגשו תה ועוגות. הנאספים עסקני מפלגת העבודה ומזכירי איגודים מקצועיים, מוצא רובם מן העבודה ממש, ומה שקראו הוֶובּים [סידניי וביאטריס, מקבוצת הסוצ' הפביאנים, אח"כ מחסידי המשטר הסובייטי] "sentiment class-working of flavour full" [מלוא טעמה של תחושת מעמד הפועלים] בוקע ועולה מכל שרטוט-פנים ומכל אופן-דיבור. ראש מפלגת העבודה במדינה ישב ראש, חקלאי - farmer בלע"ז - אשר לפי הסברת דנסטון הקריב קורבן בנוכחותו במסיבה זו בשבת אחה"צ, בוותרו על נוכחות בתחרות הכדורגל המתקיימת ממש בשעה זו, בהתאם למינהגו מדי שבת בשבתו.

הרציתי לפניהם תמצית ההלכה והמעשה של תנועתנו - שורשיה וצמיחתה והתחלותיה הקטנות וחזונה הגדול ושלבי גידולה, מהותה ותפקידיה והישגיה של ההסתדרות, והייחודים המבדילים בינה לבין איגודים מקצועיים בארצות אחרות, ושליחותה של מפא"י ומעמדה במעמד הפועלים ובמדינה, והיצירה המשקית והחברתית העצמית של ציבור העובדים ושידוד המערכות המתחולל במיבנהו החברתי של העם תוך התגשמות חזונו הלאומי, והיצר הסוציאליסטי המפעם במפעל הבניין והמיגבלות שהוא נתקל בהם, ופרשת ההנהגה הפועלית בחיי האומה ואחריותה המעמדית והממלכתית וכו' וכו'. הקשיבו בעניין רתוק ובתבונה לא מעטה, כאשר הוכיחו שאלותיהם לאחר מכן. כשעה וחצי נמשכה הפגישה כולה ולבסוף הזמין היו"ר שלושה מהמסובים לאמר דברי הערכה וכל אחד אמר משהו של ממש בשפתו הפשוטה והברורה ללא כל התעטפות במחלצות נימלצות. שבחים היו בפי כולם ונחרת בזיכרוני מה שאמר אחד על צירוף הבהירות והרגש שהיה בדברי ("remarkable lucidity and depth of feeling" – בהירות ראויה לשבח ועמקות של רגש). בשביל כולם בא הסיפור שסיפרתי כגילוי מפתיע שפתח לפניהם אופקים חדשים, וכפי שאמרו - נתן להם מזון רב למחשבה ועל כל פנים גולל לפניהם יריעת חיים ויצירה אשר לא היה להם מושג ממנה. רשמתי מיבצע זה כנאום הי"ב.

חזרתי למלון ופשוט לא עשיתי כלום. קיימתי מה שאמר אותו שומר מגדלור:

Sometimes I sits and thinks, and thinks, and sometimes I just sits."

נקטתי הפעם את הסיפא.

הערב אסיפת "המגבית" הפומבית אך מוחי היה ריק לקראתה, אך לא היה בי הכוח לא רק לרשום משהו אלא גם לחשוב.

לארוחת ערב במלון היזמנו את זאב ואת הזוג הישראלי פֶלץ, יוחנן ורות, שבאו לאדלאייד ממקום רחוק במדינה להשתתף באסיפת הערב. שניהם ילידי הארץ, צברים טיפוסיים - הוא עוקצני והיא עסיסית. פלץ זה מיודעי משנים, היה קצין בחי"ל ואחר כך במלחמת השיחרור ובאגף ההדרכה של צה"ל, חייל כהלכה וכנראה גם מהנדס מוכשר, השתתף בשיקום מפעל האשלג בסדום ולא התפשר עם מרדכי מקלף, הייתה לו יד בתיכנון מפעל הפוספטים ולא עלה הדבק טוב בינו לבין שלמה שמיר, כל אלה משמשים לו לכאורה תעודה מסוימת, אך הוא בטוח בצידקתו וביכולתו תוך יהירות כבושה אך ברורה, מכל מקום יצא לו כנראה שם כמארגן מיפעלים, עד שהוזמן על ידי חברה אוסטרלית לתכנן ולהקים מיפעל של הפקת מלח על חוף ים טסמן שבדרום אוסטרליה ויחתום חוזה לשלוש שנים ויעקור הנה עם אשתו, כנראה השנייה, וילדיו וחמותו. הבחור תקיף ומבריק, לא מנוחי המזג אך ללא ספק בעל יכולת. האישה רכה ונפשית, היא ואמה היו ב-ATS, בימי המצור על ירושלים עבדה שם בחיל הקשר יחד עם רותה שלנו, נערה ישראלית מהטיפוס הטוב. מאוד שמחו להזמנתנו וסיפרו הרבה על חייהם באותה פינה נידחת, וכמובן הם קצרי רוח לחזור עם תום תקופת החוזה - או שמא נחיה ונראה!

אולם לא גדול היה מלא מפה לפה. התאספו כמאתיים, קשישים ונוער. לפי עדות העסקנים, אחוז גבוה בקהילה קטנה זו. היינס ישב ראש ונשא נאום פתיחה במיטב אנגליתו.

נאומי בא כאפתעה לי לעצמי. כאילו נבקע איזה מעין בנפש שהיה סמוי עד כה וזינק מתוכו סילון רותח שפרץ בשטף כביר ובלהט עליון. הירגשתי כאילו כל הלבבות פתוחים לפני ואני יוצק לתוכם את האש שבקירבי. אבל עדים שומעַי כי לא היו אלה להבות סתם, המתלקחות ודועכות כהרף עין מבלי לשרוף דבר, אלא היה כאן גם מאמץ מחשבתי, וחשיפת תוכנם העמוק של הדברים, והעמקת ההבנה של התמורות שנתחוללו, וחשבון הנפש על מאבקים שהיו ושנכונו. ומעל לכל היה כאן אותו דבר שנשאתי נפשי אליו ולא תמיד יכולתי - הרעדת הלבבות, אחיזה בנפש השומעים והעמדתם פנים אל פנים מול חובתם ואחריותם.

זאב היה נרגש כמעט ללא מילים וכשנרגע קצת אמר: "שברת שריון, זיעזעת את ליבות האנשים!" כזה היה הנאום הי"ג.

מייד נפתחה ההתרמה. ניצח עליה אחד וייט, יהודי אנגלי, מאוד הגון וישר לב ובעל נפש - בתוך הקהל היו אשתו וחותנתו, שתיהן ממרכז אירופה, ובתו הצעירה, שלושתן חמודות. הורגלתי כבר לרמה הנמוכה ולא ציפיתי לאפתעות, אכל דווקא כאן, בציבור קטן, שרובו "אנשים קטנים", הורגשה התעוררות התנדבותית אמיתית והיו תרומות שהאולם כולו הריע להן ביודעו את יכולתו הזעומה של התורם ובהעריכו את המאמץ שעשה. וכשנסתיים המחזור הראשון פתח הכרוז עצמו בתרומה לזכר הוריו ואחרים החזיקו אחריו ואחר כך באה התרמה למען הבנים - ילדים ונכדים - ומחדש זרמו התרומות. לבסוף הוכרז כי חסרים כ-150 לירות עד 3,000 ושוב נתחדשה ההתנדבות עד שהושלם הסכום ואף נוצר עודף. בתוך הקהל נתבלט ריכוז של פליטי מצרים, שכנראה ברובם "עושים חיים" פה, מהם שיש להם קרובים בארץ. עשו רושם חיובי בהשתלבותם הציבורית ובהתנדבותם - על כל פנים לא פיגרו אחרי אחיהם יוצאי אנגליה וגרמניה ופולין ויורדי ישראל. אישה מצרית אחת חזרה ותרמה בכל מחזור והיא שהשלימה באחרונה את החסר ל-3,000. עם סיום פרשת הממון קרא היו"ר ליוחנן פלץ לשאת ברכה. הבחור הישראלי מילא את שהוטל עליו בהצלחה ובכבוד - בשום פנים לא בייש את מוצאו ותרבותו: כושר דיבור מובהק, אנגלית נכונה ורהוטה, ריכוז בעיקרי דברים וניסוחם בבהירות. אמר משהו גם על עַבָרי בארץ ומה שהייתי בשבילו ושכמותו וגם על החדש והמפתיע שנתגלה לו בהופעתי הערב. כל המחזה שנתחולל לעיני ושהיה בו כה רב להסעיר ולהרנין דירבן אותי לדבר שוב ונשאתי נאום שהעלה את המתח לשיא חדש. זה היה הי"ד.

ואחרי שנסתיימה התוכנית כולה והוגש כיבוד לקהל כולו, לפי מנהג המקום, נדחקו אלי כמעט כל הנאספים ולא היה סוף ללחיצות ידיים ולבקשת חתימה ולהבעת רחשי תודה והתפעלות. הכל נימנו וגמרו כי עוד לא הייתה להם חוויה כזאת ולא הייתה מצדם תגובה כזאת.

שאלתי עצמי: מדוע לא עוררתי גל כזה של התרגשות בסידניי? הקיפאון שהורגש שם לא נתן לי מנוח.

כדי לא לקפח שכר איש, עלי להזכיר כי באחד משלבי הערב נתכבד גם ד"ר מטיסון הזקן בנאום, שאותו נשא באנגלית תרבותית ובמיבטא רוסי מובהק.

עד אחרי חצות נמשך הנשף. אבל עדיין היה שטר לפירעון בידי אשת חיל אחת, הלא היא גב' ברמן, אשת "הרב". התברר כי בגירסה הראשונה של התוכנית כובדו הם בעריכת ארוחת צהריים של שבת לכבודנו, אך באה התערבות מלמעלה - יד הצירות הייתה בדבר - שלא לקפח את ההסת' הציונית שבמקום (מסתבר כי יש תחרות חשאית בין מטיסון כראש הקהל והיינס כראש הציונים, והראשון, כוותיק במקום, שוקד לא רק על בכורתו אלא גם על קיפוח יריבו) ואז הועברה ארוחת הצהריים במהדורה הסופית מבית ברמן לבית היינס. עתה באה גב' ברמן והפצירה כי ניסע לביתם לספל קפה וכיוון שהייתי בשיא הערות וממילא היה נבצר ממני להירדם נעניתי ברצון וגם צפורה ניאותה. הוזמנו גם היינסים וטראובים ווייטים ופֶלצים וזאב ועוד כמה. צלחה עלי הרוח וסיפרתי מעשיות ובדיחות כמעיין המתגבר.

למלון היגענו ב-2.15 אחר חצות וכיוון שנגזר עלינו להשכים קום לטוס ארזנו את חפצינו בטרם נשכב ולמטה לא היגענו אלא לאחר 3.30.

 

העתקת קישור