שבת, 20/4/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שבת, 20/4/1957

 

 

שבת,  20/4/1957

 

היום עבר בכתיבת מכתבים, ברישום היומן, בפגישות עם אנשים - למזלנו כולם טובים ואהובים - ובמועקה נפשית עקב כורח חיבור מאמר התשובה לליבנה.

הפגישות היו שש.

באו לביקור מיכאל קיש ואראלה רעייתו. מיכאל הוא בנו הצעיר של בריגדיר קיש המנוח. נשא אישה את אראלה זו, ילידת הארץ, שפגש בה באנגליה. שניהם חמודים. הוא עדין לאין שיעור מאביו, ירש חינו מאמו. היא מאוד יפת תואר ושערה אדום-כהה. בהיותה בת כ' הריהי כבר אֵם ושם בנם אהוד-פְרֶד. מיכאל הוא איש מדע, מומחה להנדסה קרקעית, מרצה חלקי בטכניון ועובד מחקר בו. אחיו הבכור של מיכאל חבר קיבוץ גשר הזיו. אמם אף היא חוזרת להשתקע - הרי שכל המשפחה, שנדדה למרחקים, שבה והיכתה שורש מחדש. נהנינו מאוד מזוג זה ומדבר בואם אלינו.

לארוחת צהריים אצל רזיאלים (רצ'קובסקים לשעבר). [הבן] יוסף בא לקחתנו בג'יפ של הסוכנות לקטמון. בעלי הבית זוסיה [הבת הצעירה של נחום סוקולוב] ובעלה [הנרי] ואיתם האחות צלינה מלונדון, אשר בסופו של דבר פתחה איתי במו"מ על הוצאת הספר שכתב אחיהם פלוריאן בפולנית על אביהם נחום סוקולוב - על ידי ע"ע בעברית. הצעירים יוסף ורעייתו פטריציה בת אנגליה, שניהם אהודים והיא עושה רושם של בן-אדם גמור, נעימה ונבונה כאחד. יוסף גמר חוק לימודיו בביה"ס למדעי המזרח בלונדון, עובד כקצין-הסברה לעיתונות של מח' הקליטה בסוכנות בת"א, עתיד לעבור למשה"ח.

לתה אצל [משה] נובומייסקי - הוא הולך ותש, היא במלוא כוחה, שניהם מאוד הגונים ומאוד ידידים.

לפנות ערב הופיע דודיק ניישטט, עכשיו פרופסור דוד איילון, לשעבר אחד מפרחי המח' המדינית של הסוכנות, אחר כך טיפוס של "החייל האמיץ שווייק" בחי"ל, תחת לחצי הסב שמו לעברי, הוחזר ממשה"ח לאוניברסיטה ובמשך השנים עשה חיל רב בתולדות המזה"ת. הביא את ספרו אשר אך זה יצא לאור - התפקיד אשר מילאו אבק השרפה והנשק חם בירידת משטר הממלוכּים - חיבור שזכה להדים מצוינים בעיתונות האנגלית ואשר אינו אלא פרק מספר גדול, רובו כתוב כבר בעברית, על תולדות מצרים עד לחדירת האירופים לתוכה. דודיק איש החמודות, תלמיד חכם אמיתי, הוא כבר בן מ"ב ועודנו שרוי בלא אישה.

לארוחת ערב אצל אייב וזינה הרמן, אשר לשְבָחַי עליהם מעולם אין תיכלה. אייב חולה אנוש ומצאנוהו בשלב של החלמה מההתקפה האחרונה. התייעצתי איתו על אותה הזמנה של המרכז היהודי-אמריקני להרצאות. לדעתו אין הדבר ראוי, שכן למה יזכו יהודי בוסטון או פילדלפיה בשמיעת הרצאה מפי כשהם יוצאים פטורים בתשלום שני דולרים דמי כניסה - שעה שהם מסוגלים לשלם בעד אותו התענוג לפחות אלף דולר ל"מילווה" או ל"מגבית"? לעומת זה הוא מחשיב הופעותי במסיבות של גויים ולכן עצתו היא, שאם בכלל אני מוכן לנסוע לארה"ב לחודשיים, כי אציע עצמי ל"מילווה" ו/או ל"מגבית" ואשלב בתוכנית הפעולה למענם גם מסע הרצאות על מנת לקבל שכר בפני אגודות יחסי חוץ, במיכללות ועל במות אחרות ממין זה.

מאוחר בערב ביקרתנו חנה זמר והלכנו קצת רכיל על אישים שונים.

 

העתקת קישור