שבת, 14/11/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  שבת, 14/11/1953

 


שבת,  14/11/1953

 

למחרת בבוקר נסענו לראות חידושי מעשי בראשית - מכון לייבוש אספסת, משותף לכל משקי הסביבה, וחוות ייצור ופיתוח ["חוות שמואל"], שחברו בה שתי יוזמות משתי קצוות שונים: יוזמתו החקלאית של סם המבורג [בוגר ג' "הרצליה"; אגרונום וחוואי נודע בקליפורניה; יזם גידול הכותנה בישראל] ויוזמתו המשקית-חברתית של איחוד הקבוצות והקיבוצים. סם נתכוון לניסויים בגידול כותנה ולפילוס נתיבות חדשות לגידול ירקות מושכל בשטחים גדולים ובהשקאה חסכונית ואילו "האיחוד" בא לפתור בעיית עבודה שכירה על ידי הקמת חוות בין-קיבוציות. המפעל כולו כביר-תנופה ורחב-אופקים.

חזרנו לחמדיה וסיירנו במשק. גולת הכותרת של התוכנית הייתה ביקור ברפתו של חיים, בה הוא חולש על שמונה-עשרה פרות חולבות וכן על פרים ועגלות. לארוחת צהריים נסענו לנווה איתן - משק מפותח למופת בסביבה קשה זו ובאקלימה הקטלני. גם כאן סיירנו במקצת - בעיקר בבתי הילדים, כשקהל זאטוטים מקיף אותנו כנחיל ומלוונו לכל אשר נלך.

מנווה איתן על פני כל העמק למגידו ומשם לחיפה, הורדנו שם את רינה והמשכנו בנשימה אחת עד לתל-בנימין. שילחנו את גדעון למנוחות. על הפרק היה ביקור אצל יחזקאל סהר בהרצליה והנה שוד ושבר: מכוניתה של צפורה עמדה מלכת. טילפנתי ליחזקאל להושיענו וציווה עלינו את עמוס [בן דוד] בן גוריון [סגן מפכ"ל המשטרה]. הלה הופיע עד מהרה והסיענו להרצליה. שוב נוכחתי לדעת כי הוא בחור כהלכה - נבון, ממעיט בדיבור, יסודי, ומה שמפליא ביותר - בעל נימוסין. הביקור אצל סהר היה מעין חנוכת הבית. מעון נאה ביותר עם גינה מרווחת. לתה הוזמנו רק אנו והקונינים [ד"ר בן-ציון, ידיד מ"ש מימי לימודיו בג' "הרצליה" ובלונדון; וליזל] ומשהלך עמוס פתח קונין בנושא שכיום הוא בפי כל - ההתפטרות וכל המשתלשל ממנה. הפכנו והפכנו - יותר נכון הפך קונין ואני השתדלתי להחריש.

חזרנו הביתה ובקושי הספקנו להכין את הבית לקראת מסיבת מוצאי שבת – פרידה מעליזה מזכירתי ובחיר לבה משה גלי. הוזמנו רק בני המשפחות ואנשי הלשכה שלי, עם 3 נהגים, בכלל זה גדעון [וילק] ורעייתו. הכיבוד היה כדת ואחר ישבנו במעגל וסיפרתי זיכרונות קושטאים [מזמן היות מ"ש שם סטודנט למשפטים בשנת 1913 וחניך בית הספר לקצינים בשנת 1914] ואילו משה גלי בידח את המסובים בדברי לצון מניסיונו הקונסולרי.

החבורה התפזרה קרוב לחצות ועוד עברתי על מברקים שהגיעו במשך הערב מירושלים, שתינו תה אחרון, התאמבטתי ולא הגעתי למיטה אלא באחת וחצי כשצפורה עודנה מקרקשת בכלים.

במברקים - הרושם החזק שעשתה פנייתנו בניו-יורק לממלכת ירדן להיכנס עמנו במו"מ לסידור השמירה על השקט והביטחון באזור הספר. צעד זה הפיג במידת-מה את המתיחות סביבנו והטיל מעמסה של אחריות על ירדן.

ממברק של וולטר למדתי סופו של עניין הפרסום המרושע של אותו קצין או"ם על ישיבת ועדת ש"ן עם הלבנון. האיש האחראי בירושלים הודה, כי נעשה מעשה שלא כשורה בפרסום דברים מן החדר, אך טען כי לגבי תוכן הפרסום לא חל סילוף, באשר הכל היה מבוסס על דוח הישיבה. בדקו ומצאו כי אכן אמר נציג צה"ל מעין דברים שנמסרו בשמו. הכחשת צה"ל הושמה על ידי כך לאל ודובר הצבא כבר לא טען לוולטר כי הדברים נאמרו על ידי הקצין שלנו אלא על ידי יושב ראש הוועדה. תחת זה החל טוען, כי הדברים לא נמסרו לאשורם משום שנעקרו מן המיקשור - טענה אחרת לגמרי. וולטר הסתפק בהצהרת האחראי לאו"ם בירושלים, כי שוב לא יפרסמו דברים שנאמרו בישיבה ובזה נתחסל העניין כולו. אבל שוב הוכשלנו על-ידי הודעה בלתי מדויקת בתכלית - למעשה כוזבת - של הצבא שלנו.

 

העתקת קישור