ישיבה בחצות הלילה קרוב לחצות באו למלון ונפתחה ישיבתנו. בינתיים נרגעתי וביארתי לחברים
את המצב באר היטב. דרשתי שינקטו את כל האמצעים, כדי למנוע את הגירוש. שומעי בטוחים
היו, שהדבר לא יעלה בידם. ״עשינו היום את כל אשר ביכולתנו, אבל בעניין זה נפלה החלטה במקום
הגבוה ביותר. עלי לומר לך בגלוי, שאני פסימי. איני סבור, שיעלה בידנו למנוע את
גירושך״. ״אם כן, נעזוב עכשיו את המלון, ואתם תסתירוני״. ״אתה משער לך את הדברים בצורה פשטנית יותר מדי, יואל. תורכיה היא מדינה משטרתית. אין אנו יכולים להסתכן בדבר מעין זה״. עניתי בזעף: ״בבודאפשט הנתונה לשלטונה של הגסטאפו הגרמני, יכולים אנו להסתיר אלפי
אנשים בשעת הצורך, ואתם אינכם יכולים לאכסן אותי במקום בלתי-לגאלי משך שבוע ימים?״. איש לא ענה דבר. דומה שכבשו עיניהם בקרקע. שוב לא טענתי נגדם. חיפשתי מוצא. אמרתי: ״אם תוכלו להשיג בשבילי דבר אחד בלבד דהיינו, רשות לעזוב את תורכיה
במטוס-בלדרים גרמני, יהא בזה משום הישג גדול. אז אוכל להעלות אבק בעיני הגרמנים.
אגיד להם פשוט, שאתם, נציגי הסוכנות, קיבלתם עקרונית את הצעת אייכמאן, אלא שעל
הפרטים יש לדון עם בעלות-הברית, ושליחים ישוגרו לארץ נייטראלית לשם משא-ומתן
קונקרטי״. רעיון זה נראה לחברים, בייחוד התעניין בו מנחם באדר. מישהו - איני
זוכר מי - הציע לחתום על הסכם זמני, כדי שאוכל להגישו לגרמנים. הוויכוח בעניין זה
נמשך שעה ארוכה. לבסוף הוסכם לרשום את הפרוטוקול הבא (הפרוטוקול נכתב גרמנית, אלא
שהכיל מילים וביטויים עבריים, שהיו רווחים בקורספונדנציה בין הוועדה בבודאפשט ובין
השליחים באיסטנבול): פרוטוקול בישיבה, שנתקיימה היום, 29 במאי שנת 1944, בין נציגיה המורשים של ״מולדת״
[כינוי זה היה חתום על כל המכתבים, שנשלחו אלינו בזמן האחרון, והיה ידוע לגרמנים]
ובין מר יואל בראנד, כנציגה המורשה של המועצה המרכזית של יהודי הונגאריה בבודאפשט,
נקבע כדלקמן: נציגי הסוכנות היהודית מייפים את כוחו של מר יואל בראנד להודיע
לממונים עליו את הדברים הבאים: 1) הסכמנו עקרונית לדיון קונקרטי ולחתימת הסכם. עם זאת הובעה הדרישה,
שבעת ובעונה אחת עם הדיונים יופסק ה״גירוש״ מייד, כגילוי של רצון טוב ובשים לב
לכך, שאובייקט ההצלה פוחת והולך וסופו להיעלם כליל. 2) לשם החשתם של דיונים אלה באים שליחים מיוחדים הנמצאים כעת בדרכם הנה.
השלטונות היהודיים מחכים, שגם הצד שכנגד ישלח הנה את נציגיו המורשים. את מקום
המפגש אפשר להעביר גם לארץ אחרת. 3) אם כי הקשיים
האובייקטיביים, המדיניים והמשפטיים, הכרוכים בייצורן ואספקתן של הסחורות הנדרשות על-ידי
הצד השני, גדולים מאוד, תימצא דרך להתגבר על הקשיים האלה בשעה שהתוכנית תיעשה
ריאלית. 4) לשם שינוי מיידי של המצב
ומניעת התלות באפשרויותיה הטכניות של המשכת המשא-ומתן, מציעים נציגי ״מולדת״ לצד
השני לחתום על הסכם-הביניים הבא, שנכנס מייד לתוקפו וכולל את התנאים כדלקמן: א. ה״גירוש״ נפסק מייד. הצד-שכנגד מקבל כתמורה ״אלף אלפים נתנים״
[מיליון פראנקים שווייציים] מדי חודש בחודשו. ב. תותר עליית אנשים לארץ-ישראל לפי בחירתנו ותינתנה האפשרויות לכך.
כתמורה מקבל הצד-שכנגד ״ארבע מאות אלפים סטפאנים״ [ארבע מאות אלפים דולאר] בעד כל
משלוח של 1000 איש. ג) תותר ההגירה לארצות שמעבר לים דרך מחנות מעבר בארצות נייטראליות,
כגון: ספרד. כתמורה מקבל הצד-שכנגד ״אלף אלפים סטפאנים״ [מיליון דולאר] בעד כל
משלוח של 10,000 איש. ד) יוּתר לשלוח צורכי מזון, בגדים, נעליים ורפואות אל הגטאות והמחנות. כתמורה יקבל
הצד-שכנגד בעד כל קרון, שיגיע אל המחנות והגטאות, קרון אחד המכיל סחורות בעלות ערך
שווה. ה) עד לחתימת ההסכם הסופי בהתאם לסעיף 2 של פרוטוקול זה, ניתן ייפוי-כוח
למר יואל בראנד לפעול בהתאם לפרוטוקול הזה ולקבל עליו התחייבויות. נציגות מיופת-כוח מטעם ״מולדת״ נציג
המועצה המרכזית חיים בארלאס של
יהודי הונגאריה אהוד אבריאל יואל בראנד מנחם באדר דרשתי עוד סכום כסף גדול לצורכי עבודתנו הבלתי-לגאלית. מנחם הבטיח
להשיג עד צאת הרכבת מחר לפחות 100,000 דולאר, ואולי יותר מזה. למחרת התרה באנדי
גרוס באנשי המשלחת, שלא ישלחו כסף בידי, כיוון שהנאצים יחרימו הכל ליד הגבול. השחר עלה. שוב לא שכבתי לישון. בבוקר השכם נסענו עם הבלש חזרה אל
המשטרה (סבורני שבאנדי בילה את הלילה לא במלון כי אם אצל אישתו). ביום הזה נעשה
הכל בצורה פורמאלית מאוד. התורכים המציאו לי על-ידי הקונסוליה הגרמנית אשרת-מעבר
בולגארית, יוגוסלאבית והונגארית. בשעת הצהריים בא מנחם באדר. הוא הביא לי בשורות
טובות: גירושי נדחה לכמה ימים, אלא שעלי להתייצב במשטרה מדי יום ביומו; ובינתיים
יבוא שרתוק, ואז אוכל לשוב להונגאריה ובידי הסכם מאושר. אבן נגולה מעל לבי. לאחר
שעה שוחררנו שנינו - הפעם רשמית - ובאנו אל המלון. |
