פגישה עם רב-הטבחים אדולף אייכמאן ביום 25 באפריל 1944 - היה זה יום הולדתי - פגשתי את ויניגר בשעה 8
בבוקר בקפה ״אופרה״. ״בראנד, עלי למסור לך ידיעה חשובה. העניין נעשה רציני. אתה מוזמן היום
אל אייכמאן. הרי יודע אתה מי הוא אייכמאן?״. השם אייכמאן נודע לנו מכבר. האוברשטורמבאנפירר אדולף אייכמאן היה מנהל המחלקה הראשית IVB במשרד הביטחון הראשי של הרייך בברלין. המחלקה הזאת
טיפלה בענייניהם של היהודים. אייכמאן היה מיופה-כוחו של הימלר בשטח זה החל משנת
1934 בערך. אחרי פרוץ המלחמה הורחבו שטחי עבודתו וסמכותו. הוא שביצע את החלטות
הממשלה הגרמנית. הוא שארגן את ריכוזי היהודים ואת השמדתם לאחר-מכן בשטחי הכיבוש
הגרמניים ובגרמניה גופה. לאחר הצטרפותה של אמריקה למלחמה בשנת 1941 קבעת הממשלה
הגרמנית, לפי יוזמת היטלר וגבלס, את המבצע ״לילה וערפל״, שפירושו חיסולם הפיסי של
יהודי אירופה. על אייכמאן הוטל לבצע פעולות אלה בסודיות מרובה ביותר. שני טעמים
היו לשמירת הסוד: שלא ייוודע כלום בארצות חוץ ושהיהודים עצמם לא יוזהרו, כדי שלא יהיה מקום לחשוש להתקוממויות
נואשות. אייכמאן הצדיק את אמונו של היטלר בו. הוא התווה את שיטת תאי הגאז
והכבשנים, שבעזרתם ניתן לו לרצוח מיליוני יהודים. מדיניותם של הנאצים הגרמנים בענייו זה הייתה מלאה סתירות, וניכרו בה הרבה מעלות ומורדות. לפני המלחמה טיפל אייכמאן בעקירה
המונית של יהודים ממקומותיהם. היה חסיד נאמן של תורות הגזע ההיטלריות והאמין באגדת
״זקני ציון״. כן סבור היה, שהיהודים נגועים במחלות-רוח מידבקות, שהן סכנה לציבור;
עקירת היהודים וגירושם היו עשויים, לדעתו, לפטור את גרמניה מן היהודים ובו-בזמן
לזרוע מגפה בקרב אויבי גרמניה בעולם כולו. לפני המלחמה נשא-ונתן אייכמאן עם
מנהיגים ציונים, כדי להחיש את יציאתם ההמונית של היהודים. אחרי פרוץ המלחמה הגה אייכמאן את התוכנית לייסד באזור לובלין מדינה
יהודית ולרכז בה את היהודים, שגורשו מגרמניה. אייכמאן דרש מן הקהילות היהודיות
רשימות של המועמדים לגירוש, אבל רק משלוח אחד יצא אל הפועל. משהתחילו להסתמן
סיכויי מלחמה עם רוסיה, ניטש הרעיון עד מהרה. באותה תקופה תמך אייכמאן בהגירת היהודים מערבה, אבל בשנות המלחמה
הראשונות יכלה ההגירה להיות בממדים מצומצמים מאוד. על אף סכנת הרצח, שהייתה תלויה
על ראש יהדות אירופה, הרשתה אנגליה
את עלייתם של כמה מאות יהודים בלבד לארץ-ישראל מדי חודש בחודשו. העלייה הבלתי-לגאלית
מתחומי השלטון הגרמני נתקלה בכל מקום בעולם בהתנגדותן של הקונסוליות האנגליות,
שמנעו אוניות מן היהודים, הממתינים בקונסטנצה ובמקומות אחרים לעלייה. לאחר הצטרפותן של רוסיה ואמריקה למלחמה סבורים היו הנאצים, שמעתה
הרשות בידם לבצע רצח המוני ומאורגן. בעיצומה של המלחמה נלקחו אלפי קרונות-רכבת
ומכוניות-משא לצורך גירושם של היהודים. גדודים שלמים של חיילים כשרים-לקרב הועסקו
ברציחת אנשים חסרי-מגן, תחת לשלחם לחזית. מעתה נראה, שאייכמאן חזר אל רעיונו
הראשון בדבר הגירתם ההמונית של היהודים. האם צפה כבר את התבוסה? האם ביקש להשיג
סליחה כללית בשבילו ובשביל ידידיו בהנהלת הס.ס.? הוא האמין באגדת הכוח היהודי
העולמי, באגדה של ״זקני ציון״. האם ראה בנו, ביהודים החלשים של בודאפשט, את נציגי
הכוח העולמי הזה? אז לא הבינותי את נימוקיו. משהודיע לי ויניגר, שעלי להתייצב כעבור שעה לפני אייכמאן, כשלו רגלי.
לא האמנתי שאשוב מן הראיון הזה. החלטתי להודיע על כך מייד לחברַי. לא היה עוד פנאי
לישיבה. שוחחתי בטלפון עם קאסטנר, קומולי ואישתי. כולם היו בדעה אחת: אין להימנע
מן הפגישה; שומה עלי לבוא אל ״גוב האריות״. אין על מה להתייעץ עוד. מדיניותנו
ברורה. עלי להציג לפני אייכמאן את תוכניתנו. ויניגר אמר, שעלי להישאר בקפה, ובשעה 9 תבוא מכונית של ס.ס. לעבר
הרחוב השני. במועד הקבוע חיכיתי ליד קרן הרחוב, בהתאם להוראתו של ויניגר. ואומנם
בתשע בדיוק נעצרה לפני מכונית ״מרצדס״ שחורה, ומתוכה קפץ סמל ס.ס. ״אתה מר בראנד?״. ״כן״. ״היכנס, בבקשה״. עלינו במהירות על ה״שוואבּנבּרג״ ונעצרנו לפני מלון ״מאג׳סטיק״, שבו
התגוררתי עוד לפני זמן קצר. זקיפי הס.ס. הצדיעו. רגע המתנתי במסדרון. הוכנסתי אל
אייכמאן. הוא קידם את פני בדברים אלה: ״אתה יודע מי אני? אנוכי - ביצעתי - את האקציות - ברייך – בפולין - בצ׳כוסלובאקיה
- עכשיו הגיע תורה של הונגאריה. הזמנתי - אותך, כדי להציע לך - עסק. קודם לכן - התחקיתי
- אחריך, אחרי אנשי שלומך, אחרי אנשי הג׳וינט - ואחרי אנשי הסוכנות, - וקבעתי - שאתה
- עדיין כשר לפעולות. - הריני מוכן איפוא - למכור לך - מיליון יהודים. לא את כולם -
אמכור לך. - כסף וסחורות הרבה כל כך - אין ביכולתך לאסוף. - אבל מיליון אחד - ייתכן.
- סחורה בדם - דם בסחורה. - תוכל ליטול את המיליון הזה - מן הארצות - שבהן עוד
ישנם יהודים. - תוכל לקחת אותם - מהונגאריה. - מפולין. - מאוסטריה, - מטרזיאנשטאט.
- מאושוויץ. - מכל מקום שאתה רוצה. - מה - ברצונך להציל? - גברים כשרים להולדה? -
נשים כשירות ללידה? - ישישים? - ילדים? שב
- ודבר״. דיבורו היה קצר, חד ומקוטע. התבוננתי באיש. הוא נראה כבן ארבעים שנה. בקומתו הבינונית, בגזרתו הדקה ובשערו הבהיר
דמה לפקיד מסחרי ממוצע. רק עיניו היו יוצאות-דופן. כחולות כפלדה, קשוחות וחדות,
כאומרות לנקוב את איש שיחו. לעולם לא אשכח את העינים האלה. פניו הצרים, שפתיו
הדקות ואפו החד נראו כטפלים לעיניים. נאלץ הייתי להסתכל בהן כל הזמן. לבוש היה
מדים הדורים, ותנועותיו היו חתוכניות וזוויתיות במקצת. גם אופן דיבורו היה בלתי-רגיל.
היה משמיע מספר מילים ומפסיק. בדברו חשבתי תמיד על נקישתה של מכונת-ירייה. דיבר
גרמנית צחה, אבל נכשל מזמן לזמן בשגיאות. מאחורי ישבה קצרנית. ליד אייכמאן עמד במשך כל השיחה אזרח בעל-קומה
לבוש הדר. אין ביכולתי להסביר טעמו של דבר, אך אותו רגע ניטל כל פחד ממני. משום
מה שכחתי, שאדם זה יכול להעבירנו בנקיפת אצבע אחת אל תאי הגאזים שבאושוויץ. ״אדוני האוברשטורמבאנפירר, אתה מעמיד אותי במצב קשה. אתה דורש ממני להחליט, מי יישאר בחיים. אני נאלץ לסרב. איני רוצה
לאבד אפילו איש אחד מבני עמי״. אני נבהלתי מתשובתי, אך אייכמאן הגיב על כך מיניה-וביה, כאילו הייתה
זאת מחמאה. ״אני גרמני אידיאליסט, מר בראנד. אני רואה אותך כיהודי אידיאליסט.
היום יכולני לשבת איתך ליד שולחן אחד, כדי להציע לך עסק מסחרי. מחר תהיה אולי
שיחתנו אחרת״. הטון הזה של רוצח-המונים היה לי ללא נשוא ורציתי להישאר בגדר ה״עסק״. ״אין אני יהודי אידיאליסט, אלא יהודי פשוט מאוד שכמותו מצויים לעשרות
בחוצות בודאפשט. רוצה אני לפדות את עמי. איני יודע מה אוכל להציע לך. כל בתי-החרושת
ובתי-המסחר היהודיים נסגרו, כל הסחורות הוחרמו. יכול אני להציע לך כסף. כמה אתה
רוצה?״ ״איני יכול למכור לך את כל יהודי אירופה, אף אם תרבה כסף או סחורות
במחירם. עדיין לא. אולי בזמן מן הזמנים. אבל מיליון יהודים יש ביכולתי לשחרר, אלא
שאנו מעוניינים בסחורות ולא בכסף. על כל פנים אין לי לפי שעה ייפוי-כוח לדבר איתך
על כופר-כסף. מחרתיים אסע לברלין ואדון בעניין זה שוב עם הנהגתנו. בינתיים עליך
להימלך בדעתך, אלו סחורות תוכל להציע לנו״. ״אין ביכולתי להציע לך כאן שום סחורות שיעניינו אותך ושאין ביכולתך
להחרימן״. ״אני מבין זאת יפה, אף אין אני מעוניין בסחורות הונגריות. כן יודע אני,
שאין בידך וביד אנשיך כאן לבצע עסקה בהיקף כזה. קראתי אותך כדי להציע לך הצעה,
העשויה לפי דעתי להביא אל המטרה״. עשיתי אוזני כאפרכסת. ״צא לחוץ-לארץ, בוא במגע ישיר עם אנשיך ועם בעלות-הברית, והבא לי הצעה
קונקרטית. לאחר שנגיע לידי הסכם נמלא אנו, הגרמנים, את התחייבויותינו ביסודיות
גרמנית. הגידה לי לאן אתה רוצה לנסוע ואנו נסדר לך את תעודות-המסע״. נמלכתי בדעתי. בשווייץ ישב סאלי מייאר מן הג׳וינט ואילו באיסטנבול
ישבו חברַי הציונים, והרי הם בקיאים יותר בעניין זה. להם היו קשרים ישירים עם נציגי בעלות-הברית בירושלים ובקאהיר. והעיקר - חברינו באיסטנבול היו עצם מְעצָמֵינו ובשר מבשרנו. תמיד נמצאנו בקשרים עמם. הם הכירו אותי. בחרתי באיסטנבול. ״עלי לנסוע לאיסטנבול, אדוני האוברשטורמבאנפירר. אלו סחורות אתה רוצה?״. ״על כך עלי עוד לחשוב, מר בראנד, וחשוב גם אתה מה ביכולתך להציע לי.
ובכן, נוסע אתה, אבל אשתך, אמך וילדיך יישארו כאן בידי, בחסותי, עד שתשוב. אני
אשגיח עליהם והריני ערב לכך, שכל רע לא יאונה להם, אלא שעליהם להישאר כאן. כך יהיה
לי הביטחון, שתמהר לשוב. אולם עלי להסב את לבך, מר בראנד, לדבר אחד: שיחות אלו
נשארות בגדר סוד ממלכתי ממדרגה עליונה. אסור שייוודע הדבר לאיש בבודאפשט. הדבר
עלול לעלות בדמים״. ״אבל, אדוני האוברשטורמבאנפירר, הרי צריך אני לדון בהצעתך עם אנשי שלומי.
הרי אין אני יודע כלל, אם הנהגת קבוצתי תסכים להטיל עלי שליחות זו״. ״מותר לך להיוועץ בידידיך הקרובים ביותר, אבל אתה מתחייב בנפשך אם
ייוודע הדבר לאחד ההונגארים״. אייכמאן קם ממושבו. ״הכן הכול לנסיעתך. אשוב לאחר כמה ימים ואקרא לך״. המום יצאתי מן המלון. |
