ובינתיים עוסקים בפעולה קדחתנית

באותם הימים היינו שרויים במתיחות-עצבים מרובה. המשא-ומתן עם הגרמנים העסיק אותנו מאוד. אף על פי כן הייתה עבודת השגרה היומיומית טעונה חיזוק במידה יתרה. עסקנו בקדחתנות בבניית בונקרים. שלחנו אנשים לארצות השכנות, בייחוד לרומניה ולסלובאקיה. הונגאריה שוב לא הייתה בטוחה למדי. החברים, שהוחזרו על ידינו לסלובאקיה, לקחו אחר כך חלק פעיל בהכנת המרד הפארטיזאני הגדול, שעמד לפרוץ בהרי סלובאקיה וביערותיה בסתיו שנת 1944. בבודאפשט התקנו בחיפזון גדול כמה בתי-דפוס בלתי-לגאליים ועסקנו בייצור המוני של תעודות מזויפות. זייפנו את החותמות של שירות הביטחון ומשרדים רשמיים אחרים, גרמניים והונגאריים. רכשנו נשק ככל שעלה בידינו. עבדנו בלי-הרף, ולא נתפסנו לבהלה. תוך כדי מאבק דאגנו שלא ניתפס בכף ושאחרים יוכלו לבוא במקומנו במקרה שניאסר. אני עצמי הייתי נוסע תמיד ברחובות בלוויית מכונית אחרת, שבה ישב שומר ראשי, החלוץ הנאמן פרץ ראֶוואֶס. משגיח היה מרחוק על מכוניתי, ואילו עצרוני היה חייב לנקוט מייד את האמצעים האפשריים. מלבד זאת השתמשתי בו למילוי תפקידים שונים שנבצר ממני לטפל בהם בגלל טרדותי.

ישנתי כמעט תמיד לבוש בגדים, בהפסקות בין שיחה לשיחה. בקושי עמדתי על רגלי, נעזרתי באלכוהול. אישתי דאגה לצורכינו והכריחה את עוזרַי ואותי להרבות באכילה. בימים ההם הייתה אישתי חברה רשמית בוועדתנו, שעמה נמנתה אומנם למעשה משעה שנוסדה, וקיבלה לידה את הטיפול בתעודות המזויפות ואת הקשר לתמיכה בפליטים ולציודם. לאחר מכן נאלצה לקבל עליה עוד תפקידים אחרים.

המנגנון שהתקנו הוכיח את יעילותו בשעה זו של מאמצים גדולים ביותר. מטעמי סודיות גדלה הדצנטראליזאציה של עבודתנו יותר ויותר. האנשים מהשורה, בייחוד חברי ״החלוץ״, פיתחו יוזמה משלהם, כדי שלא להכביד על האנשים המרכזיים. אף על פי כן הייתה הצמרת עמוסה עבודה לעייפה.

שיתוף-העבודה בינינו ובין הקבוצות החלוציות, בייחוד עם אנשי ״דרור״ ו״המכבי הצעיר״ (שהשתייכו למפא״י), וכן עם ״השומר הצעיר״ ועם ״הנוער הציוני״ (קבוצת הציונים הכלליים), ובמקצת גם עם חברי ״בני עקיבא״ (קבוצת נוער דתית) - היה הדוק. עם זאת פרצו גם חילוקי-דעות רציניים בינינו.