ניסיון להתקשר עם קושטא

״רבותי אמר קרומיי, רואים אתם, שאני מתחשב בצורכי היהודים, אבל אל לכם לדרוש ממני, שאקדים פעולה לשכר. אתם עצמכם חייבים לעשות משהו. העובדה, שדמי-הקדימה לא הובאו היום במלואם עושה רושם רע. בטרם נמשיך, יש צורך לסדר את העניין הזה״.

הבטחנו להמציא בקרוב את שאר הכסף, אך משהבאנו בפעם הבאה 2 מיליוני פאנגו בלבד במקום שלוש וחצי המיליונים שהבטחנו, נצטווח קרומיי:

״כיצד נוכל להאמין שתשלמו מיליוני דולארים, אם אין בכוחכם להשיג את הסכום המועט הזה? אגלה לכם סוד: אנו עומדים כאן עכשיו במשא-ומתן פרטי בדבר העברתם של כמה יהודים עשירים לחוץ-לארץ. הדברים אמורים במניינים אחדים ולא במאות אלפים, אבל כדאי שתרשמו לפניכם את הסכום שמציעים לנו. ואם בכל זאת אנו נושאים-ונותנים עמכם ומעמידים דרישות צנועות כאלה, הרי טעמנו ונימוקנו עמנו, אלא שאין דבר זה נוגע לכם. כיום יכולני לומר לכם זאת בלבד: אם לא ישולם סכום הכסף בפעם הבאה, נפסיק את המשא-ומתן, ואחרי כן תוכלו לחפש את יהודיכם״.

ניסיתי להתנצל:

״על אף רשיונך, אדוני האוברשטורמבאנפירר לא יכולנו לקבל את הקשר הטלפוני עם איסטנבול, וזוהי הסיבה היחידה להשהייה. לרגל כיבושה של בודאפשט, לא נשלחו עד כה גם הבלדרים. אנו מחכים יום יום לכסף מחוץ-לארץ״.

״אל תבלבל לי את הראש. כל אלה אינם אלא דברים בעלמא. יש ויש ביכולתכם להשיג את הכסף בבודאפשט, ולמנותו לידי, אלא שאין אתם רואים את המצב כרציני למדי. אגב, בחבילה אחת חסר שטר בן 100 פאנגו. זוהי רמאות. לולא ספרתי אני עצמי את הכסף, הייתי צריך למלא את החסר מכיסי״.

ללא דברים הוצאתי שטר בן מאה פאנגו מכיסי והנחתיו לפניו על השולחן; וללא דברים הכניסו לכיסו ויצא את החדר עם מלווהו.

שמידט וּויניגר נשארו והטיחו בפנינו נזיפות קשות. שמידט אמר:

״אינכם יודעים פשוט מה שנעשה עכשיו. הרי כל זה הוא חוסר-אונים מצחיק. הס.ס. עלולים לעשות מעשה ולשלוח את יהודי בודאפשט לאושוויץ אם לא תפעלו במהירות - וכאן אנו מחכים זה שבועיים לסכום עלוב של מיליון וחצי מיליון פנגו. הבאתי אתכם בקשרים עם ראשי הס.ס., אבל איני יכול פשוט לראות כיצד אתם מאבדים את סיכוייכם במו ידיכם״.

למעשה הופרעה עבודתנו על-ידי חוסר הקשר עם איסטנבול. ממחרת השיחה הראשונה עם קרומיי הודיע לנו סאֶדלאצ׳ק, שניתן לנו רישיון לפנות בטלפון לאיסטנבול. לא רציתי להתקשר מדירתי הקונספיראטיבית, ולפיכך הלכתי אל הדירה העזובה ברחוב בוליובסקי. שם חיכיתי שעות על שעות בלי לקבל את הקשר. בערב יצאתי מן הדירה והנחתי שם משמר אחרי. בחצות הלילה הודיעוני, ששוטרי-חרש הונגארים ביקרו בדירה. למחרת בבוקר הודעתי על כך לסאדלאצ׳ק. הוא הלך עמי אל הדירה והתחבא בחדר המיטות. שוב הזמנתי שיחה בטלפון.

לאחר חצי שעה נשמעו דפיקות חזקות על הדלת. ארבעה שוטרי-חרש הונגארים פרצו אל הדירה.

״מי אתה?  מי התיר לך להזמין שיחה טלפונית עם תורכיה? עם מי אתה רוצה לדבר?״.

ביקשתי להראות את תעודותי והנה פרץ סאדלאצ׳ק אל החדר.

״שקט, רבותי. אני מן המשטרה הפלילית הגרמנית. העניין אינו נוגע לכם״.

סאדלאצ׳ק היטה את ראש השוטרים הצדה ולחש לו משהו. אחר ניגשו שניהם אל הטלפון. ההונגארי התקשר עם המספר שקיבל מפי סאדלאצ׳ק. בפניו ראיתי שכולו מתיחות ויראת כבוד. אחר כך עזבו ההונגארים את דירתי בלי להוציא הגה מפיהם.

השיחה עם תורכיה לא נתקיימה. איני יודע אם חיבלו בה ההונגארים או הגרמנים.

כעבור שבוע ימים הבאנו לקרומיי את שארית הכסף. הוא היה מרוצה.

״היום אין ביכולתנו להמשיך. עדיין אין לנו כל ההוראות מברלין. בימים הקרובים אודיעכם את תשובתי״.