פגישה עם ויסליצני

בימים ההם עקרתי אל הדירה ברחוב שאמשאלי אנדור, שאליה העביר ביס את אישתי שעה קלה לפני פינוי המלון ״מאג׳סטיק״. את הדירה הזאת העמיד המהנדס ביס לרשות המטה הראשי של הוועדה והיא שימשה מעון סתרים לשעת חירום. בידי המהנדס היו תעודות אריות. כלפי חוץ שימשה הדירה משרד של בית-החרושת שלו לקראמיקה. בדירה היו מקלט ראדיו וטלפון וסידורי לינה בשביל תריסר אנשים. בבואי לשם מצאתי את כל חשובי חברינו עם נשיהם.

ויניגר נתן מספר-טלפון סודי ואמר לנו:

״אם ייאסר אחד מכם עליו לדרוש מן האוסרים אותו שיפנו אל המספר הזה. אז נבוא ונשחרר אתכם״.

בדירה זו קיימנו ישיבה מתמדת. תוך ויכוחים ממושכים הותוותה לבסוף תוכנית פעולה:

״עלינו להמשיך בפעולתה של גיזי פליישמאן - הצהיר רז׳ה קאסטנר - הגרמנים דרשו שני מיליוני דולארים בעד הצלת כל היהודים באירופה. הכסף לא ניתן להם, וזו הייתה שגיאה חמורה ביותר. אולי אפשר לתקנה״.

שוב היו לנו פגישות עם סוכני הריגול הנגדי. הגשנו להם הצעה זו: יוקם מגע ישיר בינינו ובין ויסליצני. אנו מציעים לס.ס. סכום של שני מיליוני דולארים, מזה דמי קדימה בשיעור 10% מייד לאחר הקמת ״הקשר המסחרי״. לאחר מכן יקבלו מדי חודש בחודשו 200,000 דולאר עד להשלמת שני המיליונים, בתנאי שהס.ס. יקיימו את התחייבויותיהם.

לסוכני הריגול הנגדי הצענו 10% מן הסכומים שישולמו לס.ס.

ויניגר קיבל דמי-שתייה לעצמו בסך 2,000 דולאר.

לבסוף הסכים ד״ר שמידט לתווך בינינו ובין ויסליצני לשם הקמת המגע.

שמידט הזמין את קאסטנר ואותי לדירת ויניגר. דקות מספר לאחר בואנו נכנס אל החדר ויסליצני בלוויית הקאפיטאן קלאוזניצר. ויסליצני נראה כבן ארבעים שנה, גבה-קומה, שחור-שער, שמן שלא כרגיל, לבוש מדים הדורים, ועשה רושם של סוחר פרוסי עשיר.

נתישבנו. ויניגר מזג כוסות קוניאק. אנחנו לא נגענו במשקה. פתחתי ואמרתי:

״נודע לנו דבר המשא-ומתן שאתה, אדוני ההאופטשטורפרפירר, ניהלת בבראטיסלאבה עם בת עמנו, הגברת גיזי פליישמאן. לדאבוננו, נבצר אז מאיתנו למלא את דרישותיך. עכשיו ניתנה לנו אפשרות זו. מוכנים אנו לשלם את שני מיליוני הדולארים שדרשת. קיבלנו ייפוי-כוח לכך. אנו מציעים לך מייד דמי-קדימה בסך 200,000 דולאר. אבל עלינו להציג לפניך ארבע דרישות:

1) שלא יוקמו גטאות ומחנות-ריכוז בהונגאריה (גטאות ומחנות-ריכוז עדיין לא היו אז בהונגריה - י.ב.).

2) שלא יוצאו יהודים להורג ולא ייערכו בהם פרעות.

3) שלא יהיו גירושים.

4) שתינתן אפשרות ליהודים לעלות לארץ-ישראל.

ויסליצני נשען לאחוריו בכיסאו ודיבר לאטו משך חצי שעה ומעלה, כשהוא בורר את המילים כפרופסור המשמיע הרצאה מדעית. הרושם הכללי היה כשל דיון אקאדמי מובהק ולא כשל דין-ודברים ברצח וסחיטה, מזה, ובנסיון-הצלה אחרון, מזה.

״את הנקודה הראשונה הריני מקבל במלואה, רבותי. הצד הגרמני אינו מתכוון להקים גטאות בהונגאריה, אלא שהייתי מיעץ לכם שתסכימו לריכוזם של יהודים בקהילות שאוכלוסייתן עולה על 10,000. כך תוכלו להגן ביתר יעילות על אנשיכם מפני פעולותיהם של יסודות בלתי-אחראים.

בעניין הנקודה השנייה רוצה אני לומר: אנשינו מעוניינים בשקט ובסדר, ואינם עורכים פרעות; אבל ככלות הכל, הרינו נתונים במלחמה. איני יכול להטיל על הס.ס. שלנו תפקיד של חיל-הגנה על היהודים. אין זה מתפקידנו.

אשר לנקודה השלישית: לא יבוצעו גירושים בהונגאריה - אנו ערבים לכך. בלעדינו לא יוכלו ההונגרים לעשות כדבר הזה סוף-סוף אנו שליטי אירופה.

ואשר לנקודה הרביעית: עלי לדחות את דרישתך. איננו יכולים להסכים ליציאתם של כמה יהודים לחוץ-לארץ. למען יהודים מספר לא נקים מנגנון ענק. הגישה לי תוכנית להגירת מספר-אנשים גדול הרבה יותר. אין יציאת יחידים באה בחשבון, פרט למקרים בודדים[1] - הוסיף  אבל אם תוכלו להגיש לנו הצעה ממשית להיפטר מכל יהודי הונגאריה בבת-אחת, יהיו הסיכויים אחרים. יכולני לשער בנפשי שכבוד הרייכספירר יסכים להצעה. תן דעתך על כך. אם ברצונן של מעצמות המערב לקבל את היהודים יקבלום. על כל פנים אין ביכולתי לתת לך כל תשובה כרגע. אדון בעניין עם אנשָי״.

השיחה הופנתה לשאלות קונקרטיות.

״אני מקדם בברכה את החלטתכם המהירה בעניין שני מיליוני הדולארים - אמר ויסליצני - אלא שאיני יכול לערוב לכם, שסכום זה יספיק. בבראטיסלאבה שוחחנו רק על כמה רבבות יהודים; ואילו פה הדברים אמורים במיליון נוסף (שיקר ויסליצני: בעד יהודי סלובאקיה כבר קיבל 50,000 פונט, ואת שני מיליוני הדולארים עמד לקבל בעד כל היהודים שבגרמניה ובפולין; הונגאריה טרם נכבשה) - על כל פנים הריני מקבל את דמי-הקדימה בסך 200,000 דולאר. בזה נפתחו קשרי המסחר, ולאנשיכם לא יאונה כל רע כל זמן שאנו נושאים ונותנים בינינו. אם אין לכם דולארים די-הצורך, תוכלו לשלם גם בפאנגו ובוואלוטות אחרות. מובן שנחשב את הכסף לפי שער השוק השחור.

ועוד לדבר אחד רוצה אני להסב את לבכם, רבותי: השתדלו לסיים איתנו את העניין בהקדם האפשרי בטרם ינקטו ההונגארים השוטים צעדים בברלין. אסור לנו לעורר את הרושם, כאילו באנו אל הארץ הזאת כחיל-הגנה ליהודים״.

לקאסטנר הייתה משאלה חשובה מאוד, שבסופו של דבר הביאה לידי הצלתם של 1700 יהודים:

״התוכל להרשות לנו כבר עכשיו, אדוני ההאופטשטורמפירר, בטרם יסתיים המשא-ומתן שלנו, לשלוח קבוצה של מאות אחדות דרך קונסטאנצה לאיסטנבול? מבין אתה, אדוני ההאופטשטורמפירר, באיסטנבול יראו את התוצאות. בואו של משלוח כזה ירים מאוד את קרננו. אז נוכל לדרוש הרבה יותר מאנשינו באיסטנבול ובירושלים״.

ויסליצני לא דחה את ההצעה מייד.

״אין זה מן העניינים הקלים, רבותי. ישנו הסכם עם המופתי מירושלים, ועלינו לקיימו. אילו ניתן להעלות את האנשים בוינה על האונייה של ׳חברת ספנות הדאנובה׳, כי אז אפשר היה לשמור את הדבר בסוד גמור. כאן, בבודאפשט, יהיה הדבר מייד לשיחה בפי כל, ועל כן עלינו לנהוג זהירות, אבל עוד אעיין בדבר. על כל פנים הכינו בשבילי את רשימת האנשים שברצונכם לשולחם מכאן״.

כאן התערבתי בשיחה.

״אדוני ההאופטשטורמפירר, יש לנו עוד משאלה אחת, הקרובה מאוד ללב כולנו. לאחר כניסת הגרמנים נאסרו רבים מידידינו. התוכל לשחררם?״.

״הכיצד רבותי? הרי עלול הדבר להביא לידי התקוממות! מספר ההונגארים שנאסרו גדול הרבה יותר משל היהודים. כלום יישארו ההונגארים בבתי-הכלא בעוד שהיהודים יוצאו לחופשי? מן הנמנע להרחיק לכת עד כדי כך. אין שחרור בא במניין, אבל יכולני להתערב באי-אלה מקרים חמורים. הביאה לי רשימה של האנשים החשובים בעיניך״.

בזה נסתיים המשא-ומתן. נדברנו להיפגש שנית באותה דירה עצמה.

הערות: