קשרים עם וינה

פחות מזל היה לנו במאמצינו להגיש עזרה ליהודים בוינה. יום אחד בא אלי איש זר מוינה ובידו מכתב. הוא הביא איתו שני ילדים יהודים קטנים. אישה לא-יהודייה, הגב אוסטרן, ביקשה מאיתנו לשלוח לה צורכי-מזון. החלטנו לשלוח את כל הדרוש לה לשם עזרה לרעבים בוינה, אבל לא היו לנו סידורים להברחת סחורות. העניין אורגן תחילה על-ידי הגב אוסטרן עצמה. שליחיה באו מדי שבוע בשבוע, הביאו לנו ילדים ולקחו צורכי-מזון בילקוטים כבדים. כך נמשך העניין משך חודשים. הגב אוסטרן כתבה לנו מדי פעם בפעם, שהיא מתפללת להצלחת המשלוח. סוציאל-דמוקראטית הייתה, ועם זאת קאתולית מאמינה.

ביקשנו להרחיב את העבודה הזאת, ולא הצלחנו. יוז׳י ויניגר הציג לפנינו את נהג מכונית האספקה של ״פאלקישר ביאובאכטאר״. שלוש-ארבע פעמים נסע האיש לוינה במכונית מלאה צורכי-מזון, אך לפתע פתאום נפסק הקשר. לא ידענו מה קרה.

שלחנו לוינה בדרך בלתי-לגאלית את אחד מטובי אנשינו, ליאון בלאט, והוא הביא לנו ידיעות מדאיגות. הגב אוסטרן, אידיאליסטית מסורה, הייתה מחלקת את המזונות בין יהודי וינה השרויים ברעב, בלי ליטול לעצמה אפילו גראם אחד. אישה נוצרייה, שבעלה היה יהודי, ניסתה למכור את חלקה בשוק השחור ונתפסה על-ידי המשטרה. נקבע מוצאם של המזונות והאישה נמסרה לידי הגסטאפו, שעינתה אותה עד שגילתה את כל אשר ידעה. הגב׳ אוסטרן נאלצה לרדת למחתרת. הקשרים הבלתי-לגאליים נותקו. בסופו של דבר שחררה המשטרה את האישה ההיא והשתמשה בה כסוכנת-חרש, כדי להרוס את רשת ארגוננו.

גיששנו בחשכה, לא ידענו אם רק המקרה בשוק השחור הוא שהסגירנו, או שנהג מכונית-האספקה מילא תפקיד דו-פרצופי. יוז׳י ויניגר קיבל עליו לברר את העניין בוינה. האישה ששוחררה זימנה סכנה איומה לכל מנגנוננו המרכזי. היינו מוכרחים לפעול במהירות. הבאנו את האישה בדרך בלתי-לגאלית לבודפשט. היא הודתה בפנינו על הכל בתום-לבב, ואנו החבאנו אותה מפני הגסטאפו. אבל הקשרים עם וינה נהרסו. הצטערנו מאוד על כך. ניסינו לחדשם אלא שהצלחנו במידה מצומצמת בלבד.

הגב׳ אוסטרן נפלה אחר כך בידי הגסטאפו, עונתה עינויים בלתי אנושיים אבל עמדה בהם. אם יגיעו אליה דברים אלה יהא לבה סמוך ובטוח, שאנו אנשי ועדת העזרה וההצלה לא שכחנו את מסירותה.