קשרים עם חוץ-לארץ

בקיץ שנת 1942 גאה זרם הפליטים מפולין בממדים עצומים. עבודתנו דרשה אמצעים כספיים גדלים והולכים. על כן ביקשנו לקשור קשרים בלתי-אמצעיים עם שליחי ההסתדרות הציונית העולמית בשוויץ ובאיסטנבול. על חלק זה של עבודתנו נבצר ממנו [מאיתנו] להתגבר ללא עזרתם הפעילה של סוכני השירות החשאי ההונגארי והגרמני.

סאמו שפרינגמאן היה, כאמור, סוחר-יהלומים וקיים יחסים טובים עם השגרירויות הזרות בבודאפשט. באחד הימים התוודע בצירות הצרפתית לאיש אחד בשם אריך פופסקו, שהיה נוסע לעתים קרובות לאיסטנבול כסוכן הריגול הנגדי הגרמני. סאמו שפרינגמאן הציע לו עסק: לקנות יהלומים באיסטנבול ולהביאם לבודאפשט (ואפשר להיפך - שיבריח יהלומים מבודאפשט לחוץ-לארץ אין הדברים זכורים לי בדיוק). ההבדלים העצומים במחירים של זהב ויהלומים בארצות שונות בימים ההם עשו את הברחתם לאחד העסקים העיקריים, שעסקו בהם מרגלים ומבריחים. לאמיתו של דבר לא התכוון שפרינגמאן לעסקים כאלה, אלא ביקש לעניין אישית את אריך פופסקו וליצור מגע קרוב איתו. כשעמד פופסקו לצאת לדרך, נתן לו שפרינגמאן מכתב לשליחי הסוכנות באיסטנבול וביקש ממנו שיקבל כסף מן הסוכנות ויביאו לבודאפשט. כעבור שבוע חזר פופסקו והזמין את שפרינגמאן אל מלון ״מונופול״. חשש שפרינגמאן שמא רוצים להפילו בפח ועמד על כך, שאני אילווה אליו. נשארתי במבוא המלון, על מנת להתקשר עם עורך-דין, אם לא ישוב שפרינגמאן תוך חמש-עשרה דקות. שפרינגמאן בא מייד ומסר לי צרור קטן. היה זה מכתב מאת מלך נוישטאדט (כעת: נוי), שליח הסתדרות העובדים באיסטנבול, בצירוף סכום של 7,000 פאנגו. מלך נוישטאדט כתב, שהם שולחים לפי שעה סכום קטן בלבד, מתוך רצון לעמוד על מהימנותו של השליח.

הסכום כשלעצמו היה זעום. עם זאת שמחנו, שמצאנו סוף-סוף דרך לקשר-סתרים. אך זו צרה, שמלך נוישטאדט טרח לקבוע לנו ״מפתח״ לחלוקת הכסף, והוראותיו בלבלו את כל העבודה. לפיהן הוצרכנו להוציא את מחצית הכסף כעזרה לפליטים, ואת המחצית השנייה - כעזרה ליהודי הונגאריה. המחצית ה״הונגארית״ - גם היא הייתה טעונה חלוקה משולשת, חלק כחלק, בשביל הונגאריה הישנה, טראנסילוואניה ורוס הקארפאטית. ולא די בזאת. חלקי הסכומים אף הם היו טעונים חלוקה לשניים - המחצה האחת למפלגות הציוניות והשנייה לארגוני הנוער. החלק השנים-עשר, שנתקבל בדרך זו, נועד לחלוקה בין חצי תריסר מפלגות... בחלקה של כל מפלגה עלה סכום מצומצם ביותר. והגרוע ביותר היה ריב המפלגות, שפרץ בעקבות ההוראות האלו. נוי היו לו כוונות טובות - למנוע מריבות מפלגתיות בחלוקת הכספים. אך התוצאה הייתה הפוכה: מפלגת המזרחי, שהייתה המפלגה החזקה ביותר בבודאפשט, דרשה חלק גדול יותר לעצמה, אף על פי שנציגיה לא השתתפו כלל בפעולות הוועדה בימים ההם. אחד ממנהיגיה של מפלגה זו נימק את טענותיו נימוק אופייני: החזיר טריפה, אבל שערותיו מותרות. אנחנו התנגדנו לתפיסה הזאת.

היה מעשה וקיבלנו מז׳נבה מד״ר זילברשיין, חבר ותיק מגליציה, תיק-זהב לסיגריות, לשם חלוקה בין בני ארצו וידידיו. חלוקתו של תיק זה עלולה הייתה לגרום תקלות רבות לארגוננו. המוני אנשים הסתערו עלינו בתביעות. הייתה סכנה שהדבר יגיע לאוזני המשטרה. עכשיו נראה לנו העניין כמגוחך, אבל בתנאי העבודה הבלתי-לגאלית הייתה בכך סכנה ממש.

המפתח המפלגתי מילא תפקיד גורלי גם בפרשה אחרת. עד לכניסת הגרמנים נתקיימה עוד אפשרות של עלייה לגאלית מצומצמת לארץ-ישראל. חמישים ילדים מהונגאריה הורשו אז על-ידי הממשלה האנגלית להיכנס לארץ-ישראל מדי חודש בחודשו. היינו נוהגים לשלוח במקומם פליטים מבוגרים שבאו להונגאריה, אף על פי שהסרמיפיקאטים נועדו לילדים. השלטונות לא דקדקו עמנו בעניין זה. על רישיונות-עלייה אלה ניטש מדי חודש בחודשו מאבק סוער.

עד מהרה הצלחנו לחזק את קשרינו עם חוץ-לארץ. סאמו שפרינגמאן - חבר היה לו מתקופת הלימודים בבית-הספר, באנדי גרוס שמו, דמות רבת-פרצופים, יהודי לפי מוצאו, שהמיר את דתו בנעוריו[1] וקרא לעצמו אנדרה גירגו. האיש הזה נטפל למקצועות שונים, רובם מפוקפקים. תחילה היה מלצר, אחר כך נעשה בעל בית-קפה. הבריח שטיחים מתורכיה והשפעתו הייתה פרושה על השוק השחור בבודאפשט. שטוף היה במשחק קלפים ומצוי אצל חוגי העולם התחתון בבודאפשט. לבסוף נעשה סוכן בשירות הריגול הנגדי ההונגארי. נבון היה וזריז, מתמצא במצבים קשים הרבה יותר מהר מחברינו, שלא הורגלו בעבודה בלתי-לגאלית. הוא שימש מכשיר בידינו לכמה וכמה עניינים, ועלי להודות, שבאמצעותו ניתן לנו לרכוש לשירותנו אנשים, שעזרתם הייתה חשובה ביותר.

שעה שנזדמן איתו שפרינגמאן היה גרוס זקוק לכסף, יותר מתמיד. על הברחת שטיחים נידון לשתי שנות מאסר ולקנס של 800,000 פאנגו. ללכת לבית-הסוהר לא היה בדעתו, אבל את הכסף רצה לתת לאנשים ״כדי להרגיע אותם״, כלשונו. הייתה זאת שעת כושר לשפרינגמאן. הוא הציע לו כסף בעד ארגון קשר תמידי ויעיל עם איסטנבול. בפעם הראשונה נסע באנדי גרוס בעצמו והביא לנו את הכסף במלואו - דבר לא חסר. גם לאחר מכן היה עושה תמיד חשבון-צדק: מקבל את חלקו - 10 אחוזים - ועושה את מלאכתו באמונה.

כפעם בפעם היה נוסע בעצמו לאיסטנבול, בדרכון הבלדר שלו, אבל לא היה די לנו בכך. לפי דרישתנו הביא אותנו במגע עם ראשי הסוכנים של הריגול הנגדי הגרמני בבודאפשט - וזה היה הישגו הגדול ביותר. אנשים אלה יצרו קשרים בשבילנו לא רק עם הארצות הנייטראליות, כי אם גם עם מרכזי היהדות בפולין, בצ׳כוסלובאקיה, בשטח הרייך ובארצות אחרות, הנתונות לשלטון הגרמני.

הערות: