סחטנים ומלשינים

כל תנועה בלתי-לגאלית חייבת להתגונן מפני חדירת פרובוקאטורים. חברינו הפולנים סבלו לא מעט ממרגלים, שפעלו במחנם לטובת האויב. אנו עצמנו היינו בדרך כלל פטורים מפגע זה. רק לוחמי-מחתרת עשויים להעריך את כל האושר שיש בכך לתנועתם. אין לך דבר מזיק יותר מחוסר האמון ואין לך דבר מעודד יותר מאווירת האמון המלא, השורר בשורות התנועה. אפס, היו מספר מקרים, שתבעו מידת-הדין.

בכפר אחר בסביבת באֶראֶגסאַס, ליד הגבול האוקראיני, התנדבו לעבודה שתי צעירות מרים ואתל פ. לפי דבריהן היו ציוניות, חברות ארגון הנוער ״בני-עקיבא-מזרחי״. איש מאנשינו לא הכירן קודם-לכן. פעילות היו ואמיצות והעבירו פליטים רבים אל מעבר לגבול. היינו מאושרים שמצאנו בקן נידח זה, שחלש על מעבר-גבול חשוב, עוזרות מהימנות כל כך. לאחר זמן-מה התחילו תובעות יותר ויותר כסף להוצאות. לא מצאנו כל רע בדבר, ונתנו להן מבוקשן. שתיהן היו בחורות נאות, ולא טיפלנו בדבר בהניחנו, שהן קונות להן גם בגדים בכספנו. כעבור זמן מה באו ודרשו סכום גדול מאוד, באשר שוטרי הגבול, המקיימים עמן יחסים טובים, הבטיחו להן להביא פליטים יהודים על דעת עצמם. שמחנו מאוד על כך, שהרי בזה יוקל המשא מעל המרכז. ואכן, הפליטים באו. אבל עד מהרה נוכחנו לדעת, שאלה היו תושבי הונגאריה מכבר. הבחורות עשו עסק של שותפות עם רמאים אלה. לא ידענו מה לעשות, אבל הנה נתרגשה ובאה צרה גדולה יותר. שתי הבחורות לא נרתעו מלסחוט ממון מפליטים שהגיעו לבאֶראֶגסאס - אף מפליטים שנשלחו אליהן ע״י אנשינו. הן נטלו מהם את רכושם ואיימו על המסרבים, כי יודיעו עליהם למשטרה ויגורשו לפולין. היו מקרים והפליטים נכלאו באַמבּר, עד שהיו עושים רצונן, ובכל זאת לא הגבנו.

הגיעו הדברים לידי כך, שהשתיים באו לבודאפשט לסחוט כספים מאיתנו. חלק גדול של מנגנוננו היה ידוע להן, וסכנה ריחפה על מרכזנו. לא קל היה לנו להחליט בדבר, אבל פעלנו מתוך הגנה עצמית. קבוצת חברים צעירים ביצעה פעולה, שלא היה מפלט ממנה...

בתנועת-המחתרת הפולנית אירעו מקרים רבים כאלה. מן הנמנע היה לסכן לוחמים חשובים ומסורים מתוך חמלה על בוגדים. בשבילנו היה זה המקרה הראשון. כולנו שורשינו נעוצים בתנועה הומאניטארית ולא קל היה לנו לציית להכרח המר, שכפה עלינו המאבק עם הפאשיזם הגרמני, שלא ידע רחמים.

היו עוד מקרי-בגידה אלא שהמדובר היה לא בפשע כי אם בחולשה. ר.ל. הייתה בחורה בת עשרים שנה. היא נמנתה עם חברי ״השומר הצעיר״ הסלובאקי. בחורה נבונה ומשכילה. היא הצטיינה בהרצאותיה המזהירות. אך גם מהפכנים אינם אלא בשר ודם. לא כל אדם עשוי לעמוד בפני עינויי הגוף. ר. נפלה קורבן למלשינות, נאסרה על-ידי המשטרה ההונגארית והוכתה. תמיד הבאנו במניין את האפשרות, שהנאסרים לא יוכלו לעמוד בפני עינויים. על כן בודדנו את הקבוצה החינוכית, שבקרבה גדלה ופעלה ר.ל. כל חברי הקבוצה הוכרחו להחליף את כתובותיהם ולרדת למחתרת, אך מדבר אחד הסחנו את הדעת: כיוון שר.ל. לא יכלה עוד לעמוד בפני מעניה, החליטה להסגיר לא את חבריה, שהיו אהובים עליה, אלא את קבוצת ״המכבי הצעיר״, שעמה קיימה קשר רופף בלבד. ״המכבי הצעיר״ נטה לסוציאל-דמוקראטים, ואילו חבריה של ר.ל. ב״השומר הצעיר״ היו להם נטיות פרו-קומוניסטיות. אירע איפוא דבר שלא ציפינו לו. נאסרו חברים רבים מן ״המכבי הצעיר״, אבל לא נאסר איש מן ״השומר הצעיר״. בין הנאסרים היה עוזרי הקרוב ביותר, פרץ ראוואס. לאושרנו היה לנו איש זריז מאוד ושמו דבּזאֶר דאֶן, שקיים קשרים עם המשטרה ההונגארית ובידו עלה לשחרר את כל הנאסרים, פרט לפרץ ראוואס. על פרץ נודעו למשטרה דברים רבים מכדי שתוכל לאפשר לו את בריחתו. על כן הסכמנו לגירושו המדומה לסלובאקיה, שבוצע בפיקוחנו. ידענו מראש אימתי והיכן יעבירוהו הז׳אנדארמים את הגבול. מן העבר השני חיכו לו חברינו, שהחזירוהו לבודאפשט.

ההכרעה בפרשת ר.ל. הייתה קלה. ציווינו עליה לעזוב את הארץ והבאנו אותה לרומניה. כל הקשרים בינה ובין המנגנון הבלתי-לגאלי שלנו נותקו. היא ישבה ברומניה ונשארה בחיים.

מקרה אחר, רציני יותר ומסוכן יותר, קרה לנו לאחר שעזבתי את בודאפשט.

מרגל מטעם המשטרה ההונגארית חדר לקבוצת ״החלוצים״. לא ניתן לו לגלות הרבה, כי אנשינו עבדו בצורה קונספיראטיבית, ורק עם איש אחד היה לו קשר קרוב יותר. איש זה, נקרא לו מאטיו, הופל בפח ונאסר, ונבצר ממנו לעמוד בעינויים. הוא גילה אחד מן המפגשים הבלתי-לגאליים. המשטרה החביאה אותו במקום-סתר, שנשקף על פני קרן הרחוב שבו נערך המפגש. התוצאה הייתה איומה. הוא הכיר כמה וכמה חברים והצביע עליהם לשוטרים. נאסרו כמעט כל מנהיגי החלוצים והעבודה כולה שותקה זמנית. ההנהלה ניתחה את המצב לאשורו ונקטה את האמצעים הדרושים. המרגל היה סבור, שתעלוליו לא נודעו וניסה לחדש את הקשר עם חברינו, אך נפל בפח. אחד מצעירינו, בעל הכינוי העברי ״פיל״, חבר השומר הצעיר, גברתן, תפס את המרגל והראה לו את נחת זרועו:

״ליסטים שכמותך, בוגד מזוהם, ייתכן שאנשינו יילכו לאיבוד, אבל שום נאצי לא יעזור לך עוד. כאן תהא מיתתך״. הבוגד ראה את מלאך-המוות לנגד עיניו וגמגם באימה ופחד ״לא בי האשם. כפו עלי. לא הייתה לי ברירה. אבל עכשיו אוכל לעזור לכם ולשחרר את כל האסורים, אם תשאירוני בחיים. החקירה נעשית בידי קצין-משטרה שיש לי יחסים טובים איתו. אפשר לשחדו. קיראו לי דרור ואסדר את העניין״. ״ומניין לנו ששוב לא תבגוד?״. ״הרי גם אני יהודי. וכי סבורים אתם שניחא היה לי להמיט אסון על אחי? פשוט חלש הייתי. לאחר הבגידה הראשונה הייתי בידם כחומר ביד היוצר...״. מדוע לא באת אלינו ולא הודית על הכל?״. ״התביישתי״.

לאחר התייעצות חטופה הוחלט להסתכן בדבר. לא הייתה ברירה.

הוועדה הקציבה מיליון ורבע מיליון פאנגו. לגבינו היה זה סכום עצום. ד״ר ברסלאואר וזולטאן פארקאש קיבלו על עצמם את ניהול המשא-ומתן. עד מהרה הגענו לידי הסכם עם קציני-המשטרה ההונגארים. הם קבעו את צורת הפעולה. קבוצת חברינו במדי ה״נילאס״ - אנשי צלב-החץ ההונגארים - עמדה להתייצב במקום מוסכם במועד מסוים. בידי חברינו היו מדים שונים, לרבות כובעי עובדי-הרכבות. ראפי פרידל, חבר השומר הצעיר, לאחר-מכן קונסול ישראלי בפראג, עמד בראש הקבוצה. לאחר שהעמיד את אנשי צלב-החץ המדומים במערך צבאי, ניגש אל מפקד המשמר, ובידו תעודה מזויפת, ואמר:

״אדוני ראש המשמר, יש לי פקודה לקבל לידי קבוצת יהודים לשם הוצאתם להורג״. ראש המשמר השיב: ״ניחא, אתה מקבל מייד את 39 האסירים״.

שלושים ותשע דמויות עלובות הוכרחו לטפס על מכונית המשא. רובם היו ידידיהם של אנשי צלב-החץ המדומים, אלא שמן הנמנע היה להכירם מחמת המכות שספגו. נשקה גולדפארב עונתה באלקטרודות וסבלה ייסורים איומים, אבל לא הוציאה הגה מפיה. איש מן האסירים לא גילה דבר וחצי דבר. לאחר חצי שעה נמצאו הניצולים במקום בטוח.