סוכן נאצי מחזיר אוצר יהודי
מזהה  136
שם הספר  9999999999 בשליחות נידונים למוות
מספר פרק  75
שם הפרק  סוכן נאצי מחזיר אוצר יהודי

 

 

סוכן נאצי מחזיר אוצר יהודי

 

אחר כך הסיעו בכר במכוניתו עד לוייסנבורג שליד באד-אישל. הוא שכר שם חדר בשביל שווייגר בטירת-ציד. הם התגוררו שם יחדיו מספר ימים עד שהגיע הצבא האמריקני לאישל. בו-ביום אמר בכר אל שווייגר, בנוכחותו של עד יהודי:

״בימים הקרובים בוודאי יאסרוני, עלי ליתן דין-וחשבון על כל אשר קרה, אבל סבורני שאעמוד במבחן. אולם קודם לכן רוצה אני לתקן דבר, שהוא קרוב ללבי. כאן, בשש קופסאות אלה, מונחים חפצי-ערך, השייכים ליהודי בודאפשט, והובאו אל המטה הראשי שלי כתמורה לשילוחם של 1700 אנשים מברגן-בלזן לשווייץ. קבל את התכשיטים האלה, קח דברים עם ד״ר קאסטנר ועם מר סאלי מייאר והחזירם למנדבים, אם עדיין בחיים הם, ולא - לסוכנות היהודית ול״ג׳וינט״.[1]

הקופסאות נפתחו ותוכנן הנוצץ הורק על השולחן לעיניהם הנדהמות של שווייגר והעד האחר. אחר כך הוחזר הכול אל הקופסאות. עריכת האינוונטאר עמדה להתקיים ממחרת, אבל ביום השני כבר נאסר בכר בידי האמריקנים.

שווייגר נשאר עוד בטירה זו, כשהוא מלא ייאוש. השעה טרופה. חושש הוא לצאת מחדרו, שמא יגנבו ממנו את האוצר הזה ששוויו מיליונים. הוא כותב מכתבים אל הסוכנות בירושלים ואל קציני הבריגדה היהודית באיטליה, שיחושו לעזרתו ויקחו ממנו את הרכוש. אך אין קול ואין עונה.

בתל-אביב נתקלתי במכתבו של שווייגר בין שאר המכתבים הנכנסים. אותה שעה נתקיימה ישיבה של הוועד הפועל. פרצתי אל אולם הישיבה.

״איך יכולתם להניח מכתב כזה ללא תשובה? והרי משה שווייגר אינו ילד, ואם הוא כותב, הרי זו אמת. הדברים אמורים ברכושו של העם היהודי. ואתם אינכם עושים מאומה!״.

על ד״ר נחום גולדמן הוטל לבדוק את העניין ולהביא את האוצר למקום בטוח.

לבסוף לא יכול עוד ד׳׳ר שווייגר להאריך רוח, חיילים יהודים-אמריקנים הראו לו את הדרך אל

ה-Counter intelligence Corps (מחלקת הריגול הנגדי). שם עבד חבר ״פועלי-ציון״ מיוצאי פולין. שווייגר הודיע לו על העניין. בו-בלילה באו סוכני ה-C.I.C  נטלו את תוכנן של שש הקופסאות בלי לערוך רשימת החפצים. הם השאירו פרוטוקול וקבלה.

עבר זמן רב עד שהגיבו המורשים היהודים. פנו לוואשינגטון.לבסוף נתקבל משהו בחזרה. היה זה רק חלק קטן של דברי-הערך, שנאספו בקרב יהודי בודאפשט.[2]

 

הערות:

[1] בקיץ שנת 1955 ביקרתי, יחד עם מר א. ווייסברג-ציבוֹלסקי, אצל בכר בברמן, כדי לשמוע את הסברותיו על המאורעות. בשיחות שארכו כשבועיים שאלנו אותו מאות שאלות. על שאלתנו, מפני מה לא מסר מייד את האוצר הזה לידי הרייכספירר של הס.ס., השיב בכר: האוצר נשאר באורח רשמי בידי, כי המטה שלי חייב היה לשלם בכסף זה את מחיר ההזמנות בחוץ-לארץ, אבל תמיד התכוונתי לשמור עליו למען היהודים. אמרתי זאת בשעתו לקאסטנר.

[2] המהנדס ביס, שדיברתי איתו על העניין, מעריך אחרת. הוא אמר לי: ״כנראה שהייתה הגזמה בהערכה. הייתי נוכח כשקיבלו הגרמנים בבודאפשט את התכשיטים לידם ואמדו את ערכם. התכשיטים ברובם ערכם לא היה גבוה; אולם השפענו על ההויפטשטורמפירר גריזון - מנהל הרישום, אשר היה מוכן לעזור לנו - שיואיל להעריך אותם מעל לשוויים, כדי שנוכל להגדיל את מספר האנשים שעמדו לצאת בטראנספורט ברגן-בלזן לחוץ-לארץ. אם יבחנו עתה את הדבר כראוי הרי יגיעו לכל היותר למחצית הערך שהעריכו אז״. דבריו יש בהם כדי להסביר את סיבת ההפרש, כולו או רובו.

 

העתקת קישור