המשא-ומתן אינו בא לידי גמר

ב-27 בנובמבר, דהיינו, יומיים אחרי פקודת הימלר, הבריק קטליץ שוב אל בכר:

״זה עשרה ימים שלא ניתן לי לדבר עם סאלי מייאר. הוא משתמט משיחה בטלפון. אין טעם לישיבתי בשווייץ. אבקש להחזירני״.

מברק זה השרה על בכר בהלה עצומה. אחרי שיחתו עם מאק-קלאֶלאנד ערב בכר בפני הימלר לאספקת הסחורות מצד היהודים. עתה חשש לחייו. אייכמאן נתמלא שמחה.

בכר, שהיה נתון עכשיו בסכנה חמורה, לא העז להשמיע את האמת באוזני הימלר. הוא החליט לשלוח שוב את קאסטנר לשווייץ בלווית עוזרו, ההאופטשטורמפירר קראֶל. עכשיו הגיש בעצמו אולטימאטום ודרש הודעה טלגראפית עד לשניים בדצמבר, שנתקבל הסכום של 20 מיליון. וכך אמר לקראל:

״קבוצת ברגן-בלזן תעזוב בימים הקרובים את המחנה ותצא לשווייץ. אתה תישאר ליד הגבול ותעכב את המשלוח, אם לא ישולם הכסף״.

בסוף נובמבר באו קאסטנר וקראֶל לשווייץ. שם שררה אנדרלמוסיה גמורה. סטטיניוס ביטל את הרישיון, שניתן בשעתו על-ידי מזכיר המדינה קורדל הול, להעמיד 20 מיליון פראנקים שווייציים לצורך הפעולה הזאת, והטיל איסור על כל מגע עם הנאצים. קאסטנר השביע את סאלי מייאר לעשות משהו, כדי למנוע את השואה. לרשותו של סאלי מייאר עמדו 4 מיליונים בלבד. שלישיו של בכר, קראֶל וקטליץ, ביקשו להבריק אל בכר על מצב העניינים, אבל ד״ר ביליץ וקאסטנר שכנעו אותם, שעכשיו, לאחר מתן פקודתו של הימלר, עלול גילוי הדבר לעלות לבכר בחייו, ושחובתם היא לסייע ביד הממונה עליהם להרוויח זמן.

״האם שומה עלינו להתחייב בנפשנו על-ידי משלוח מברקים כוזבים?״, שאל קראל.

שני קציני הס.ס. נמלכו בדעתם זמן רב, וגמרו אומר לעשות בכל זאת כעצת קאסטנר וביליץ. שניהם הרגישו, שהרייך הגרמני מט לנפול. יחד עם בכר קיבלו עליהם להביא את המשא-ומתן הזה לידי גמר מוצלח, והיו מעוניינים בהצלחתו. הם קיבלו עליהם סיכון גדול עוד יותר: לאחר חמישה ימים הגיע משלוח ברגן-בלזן לבראֶגאֶנץ. קרומיי עמד בראשו. קודם לכן קיבל קראֶל בבודאפשט פקודה מפורשת מבכר לעכב את המשלוח, אם יתברר שסאלי מייאר לא עמד בדיבורו. אף על פי כן החליט להניח למשלוח לעבור את הגבול, והשפיע על קרומיי וקטליץ שיצטרפו לדעתו. לקאסטנר ניתנה רשות לשוב ולראות את 1368 היהודים, שיצאו מבודאפשט לפני כמה חודשים. הוא מצא ביניהם את ידידיו, את אישתו ואת חותנו, אך נאלץ לקבוע שמשפחת בראנד איננה שם, לפי פקודת אייכמאן עיכב קרומיי שעה קלה לפני צאת השיירה את שלוש אחיותי ואת אמי הזקנה, ולא נעתר לשום בקשות לכלול במשלוח לפחות את אמי הזקנה והעיוורת. אחיותי ואמי נשארו במחנה. את פני אמי שוב לא ראיתי. היא חלתה בטיפוס-הרעב ומתה ימים מספר לפני שחרור המחנה על-ידי הרוסים. היא נקברה עם חמישה יהודים אחרים בקבר אחד.

עם בואם של הברגן-בלזנאים לשווייץ נסתיים פרק מסוים בעבודה רבת התלאות והייסורים של הוועדה הבודפשטית. זו שקדה על קשריה עם המוני העם היהודי. היא נלחמה על הצלת כל חלק מן האומה, בלי שים לב למוצאו - פולין, גרמניה, יוגוסלאביה או סלובאקיה. פעולותינו הראשונות היו כרוכות בהצלתם של פליטי פולין. המאמצים האחרונים - בהצלת האומללים שבמחנות הריכוז הגרמניים. בשלב מסוים של מאבקנו הישגנו מידי הגרמנים דבר שהיה לגבי דידם שני במעלה - חיזוק העלייה הלגאלית, בלי להסיח את דעתנו מן המטרה הגדולה. עשינו זאת משני טעמים.

העולים בעלי הסרטיפיקאטים היוו קשר יחיד בינינו, העומדים בשער על משמרותיהם האבודות, ובין מכורת עמנו בארץ-ישראל. ביקשנו לשמור על הקשר הזה לבל ינותק. אדם חי אחד שקול כנגד עשרה דו״חות כתובים כהלכה, השלוחים ביד בלדרינו הבלתי-לגאליים אל הסוכנות בארץ.

מצד שני, משמשים 1700 משוחררים, המופיעים בחוץ-לארץ, אישור מוחשי לקוונו המדיני. הבריות לא האמינו לנו שאפשר לפדות את היהודים. בואה של ״מקדמה״ זו לשווייץ שימש ראיה שהצדק עמנו.

המשך המשא-ומתן בשווייץ שימש דוגמה מובהקת לפילוגם של נציגינו המדיניים. נדחקות-ונכנסות קבוצות של אורטודוקסים ורביזיוניסטים, המבקשים לשאת-ולתת עם הימלר בתיווכו של חבר הבונדסטאג מוּזי, ושלא באמצעותו של ס. מייאר. אין מקיימים אפילו פעם אחת את ההבטחות הניתנות לגרמנים. אין מעמידים לרשותו של בכר לא את עשרים המיליונים ולא את חמשת-המיליונים. הישגו היחידי של בכר הוא ביצוען של הזמנות מספר שהזמין בשווייץ. למעשה הגיע לגרמניה רק חלק קטן של הסחורות האלה.

אפשר שבתנאים אחרים ראויים היו לשבח זריזותם של נציגי ה״ג׳וינט״ וכושרם לחוס על ממונם של ישראל, אבל בעת ההיא היו הדברים אמורים בחיי אדם. כל השהיה גררה עמה מיתה רבת-ייסורים לאלפי אנשים: יהודי סלובאקיה ירדו תהומה, כי אפילו בכר שוב לא רצה להסתכן כדי להצילם. חלק גדול מיהודי בודאפשט ניצל בזכות הוועדה הבודאפשטית, שפתחה במשא-ומתן זה.