יום א',  3/4/1955

 

השכמתי קום ועיכלתי את החומר הרב שעיבדו בשבילי גדעון ויעקב כהכנה לסקירה בממשלה על מדיניות ההגנה המערבית במזה"ת - סכנותיה וסיכוייה בשבילנו.

שר אחר שר נכנסו לפני הישיבה - רוקח על עיריית ירושלים, סרלין על העלבונות והפגיעות שהוא סופג, רחמנא ליצלן, מ"דבר" ומ"הדור" עקב יחסו ל"קופת חולים", ספיר על הסיבוך החדש בנמל הקישון בגלל הסירוב להטעין מלט על שתי האוניות שנפרקו, דינור על מועצת החינוך הגבוה ועל התמיכה בבה"ס של "אגודת ישראל".

בין השאילתות עם פתיחת ישיבת הממשלה היו עוקצניות כלפי משרד החוץ מצד בן גוריון וארן. מייד לאחר השאילתות ניגשתי להצבעה על הצעת ב"ג בדבר כיבוש רצועת עזה. אמש השקיע יעקב הרצוג מאמץ חינוכי במשה שפירא - ישב אצלו עד אחת בלילה - והדבר נתן אותותיו: שר הדתות הציע לדחות את ההצבעה לשבועיים-שלושה וכשנלחץ אל הקיר על מה ולמה הפטיר כי יש לבדוק תחילה את מצב יחסינו עם ארה"ב, ולשם כך כדאי לי לטוס לשם לשיחה עם דאלס. גם שטרית ביקש דחייה לרגל התקריות האחרונות המחייבות לשקול המצב מחדש. הוצבע אם לדחות את ההצבעה והוכרע לא לדחות. בהצבעה לגופו של עניין קיבלה הצעת ב"ג 5 קולות - שטרית עבר למחייבים. נגדה הצביעו תשעה. שפירא וארן נמנעו. כך נחלצנו מאסון אשר מי יודע במה היה מסתיים.

את סקירתי פתחתי בקריאת מברקו הארוך ללא גבול של אבן לסיכום הדיון במועב"ט ולהערכת הגינוי שנתקבל בה פה אחד נגדנו עקב תקרית עזה. הניתוח היה נוקב אך חד-צדדי עד להרגיז אפילו אותי, תוך התעלמות גמורה לא רק מהרקע החי של מעשה תגמול כזה בארץ אלא גם מתגובות בחו"ל שלא עלו בד בבד עם הקו של מועב"ט. עם כל זה צדק אבא בעיקרו של דבר, כי תגמולים אינם משיגים מטרתם המוצהרת ולעומת זה הם מכניסים אותנו למצר בינלאומי שלא נוכל לעמוד בו. קריאת המברק הופסקה פעם ופעמיים על ידי התרסות מצד ב"ג נגד תוכנו ונגד עצם הבאתו לשולחן הממשלה. אך סיימתי, התפרץ ב"ג בקטרוג חריף על אבן ועל המברק. קרא למברק "מאמר", זילזל באבן כמדינאי עם כל הרימו אותו על נס כנציג גאוני, ומחה נמרצות על הטפת המוסר והנזיפה שהעז אבן להטיח במברק זה כלפיו. בקושי נרגע אך ברור כי ספג מרירות שלא במהרה תפוג. אפשר שגיתי בכלל בקריאת המברק הזה בישיבה. רק תוך כדי קריאה עמדתי על פגיעתו החריפה בב"ג ובכל תורתו.

מסרתי על שיחותי עם לאוסון ועם ז'ילבר וסיימתי בסקירה נרחבת על התפתחות המדיניות האמריקנית במזה"ת מאפריל 54 ועד היום. הסברתי את המעבר שחל בדיבורי דאלס כלפינו מציר של סיוע צבאי לציר של ערובת ביטחון; לכתחילה היה סיכוי להתקשרות קרובה עם מצרים על יסוד מתן סיוע צבאי לה, שהיה מחייב צעד דומה כלפינו, אך כיוון שמצרים אינה מוכנה לכך ירד עניין זה מעל הפרק ועתה מרוכזים כל המאמצים בביצור הנדבך הצפוני, שבעקבותיו תבוא התחייבות ביטחון מצד ארה"ב כלפי מדינה ערבית וזו תחייב ערובה דומה כלפינו. ב"ג ביקש להעיר על דברי וטען בתוקף כי היעד שעלינו לחתור אליו כלפי ארה"ב הוא לא סתם ערובה לביטחון הגבולות אלא ברית הגנה הדדית. רק להתקשרות כזו יהיה ערך של ממש. ראיתי חיוב בהתעוררותו בכלל להערכת חשיבות התקשרותנו המדינית עם אמריקה לאורך ימים, שכאילו טושטשה בחישוביו מתוך השתקעותו בבעיות הביטחון הדוחקות.

יתר סעיפי הדיון בממשלה "הלא הם כתובים".

אחה"צ דגרתי על שדר ל-bbc לרגל התפטרותו של צ'רצ'יל. bbc ערכה תוכנית המצורפת משידרי שנים-עשר ראשי ממשלות ואני בתוכם. ברכתי לצ'רצ'יל ביום הולדתו השמונים הנחילה לי בוודאי את הכבוד הזה. הקושי בחיבור היה הצמצום שנגזר - 140 מילים ותו לא. וראה זה פלא - כתבתי ומחקתי והעתקתי ושוב כיווצתי, הכל על דרך האומדנה, אך לבסוף כשסָפרתי את המילים - היו בדיוק 140!

סוזי אבן באה להתאכסן אצלנו לימי שהותה בירושלים.

תחת לחצו של גדעון הכין ארתור הודעה בשביל דובר משה"ח על התקשרות אנגליה עם עיראק. ההודעה ארוכה והחלטתי כי היא כשרה למאמר ב"ג'רוסלם פוסט". לא גרסתי בכלל הודעה מצדנו שבה אין לנו ברירה אלא לזעוק ולהתריע על עוול הנגרם לנו. קצתי בנפשי מסגנון זה.

ערכתי חוברת שנתן בידי דינור - מעין הגדה לליל התקדש חג העצמאות, מצורפת ומשולבת מפרקי תיאור של השתלשלות המאורעות בשנות 1948-1945, כתובים בידי אריה שלו וש' שלום, ומשירי התקופה של משוררי דורנו. מצאתי את הפרקים כתובים בכישרון - עברית מקורית ונוצצת, תנ"כית ביסודה - אך גיליתי בהם מייד סימנים מובהקים למוצאו האצ"לי או הלח"יי של שָלו: אין זכר להגנה ולפלמ"ח, יש רמזים לפעולות רצחניות נגד הצבא הבריטי ומדובר על החלטת האנגלים לפני הגשת העניין לאו"ם לנטוש את הארץ. ביערתי את כל החמץ הזה ו"הכשרתי" את ההגדה כדבעי.

בערב נסענו שלושתנו ל"בית שלום" - למסיבה לכבוד הופעת ספרו הגדול של הנשיא על א"י בשלטון העותמני, חיבור שהושקעה בו עבודת עשר שנים ומעלה. לאחר שנשאתי מדברותי וישבתי מקשיב ולא מקשיב לנאומו של משה גורדון מטעם מוסד ביאליק, הגיעני פתק מרוני סילבר, מזכירו של הנשיא, ובו בשורה רעה: שמאי מודיע על תקרית חמורה ברצועת עזה ומבקשני להתקשר עמו. לא יכולתי לקום ממקומי בטבור האולם ליד הנשיא בלי לעורר בהלה וביקשתי את רוני להיוודע פרטים ולהודיעני. כעבור שעה קלה קיבלתי תשובה: המצרים פתחו אש על רכב צבאי שלנו ליד נחל-עוז וכשענינו באש לחלץ את אנשי המכונית שהיו למאכולת אש במישור גלוי, ניתכה עלינו אש חזקה שפגעה גם בנקודה היישובית ובתוצאותיה נפצעו חיילים רבים, מהם קשה. ב"ג מבקשני להתקשר איתו מייד בת"א שכן בדעתו להציע ישיבת הממשלה מחר בבוקר. לא הייתה לי ברירה אלא להמתין עד שיְכַלה הנשיא את דבריו. כשגמר ירדתי מייד למטה וטילפנתי לת"א. הסכמתי לישיבת הממשלה שאליה יביא ב"ג גם את הרמטכ"ל. לא שאלתי אלו הצעות בפיו ולא יכולתי אלא לנחש כי הוא עלול לחדש ביתר שאת את הצעתו שנפלה הבוקר או שמא יציע פעולות ממין אחר.

עד שבאתי הביתה מצאתי כי ב"ג מבקשני שוב. התקשרתי והודיעני כי התוצאות בנחל עוז חמורות מגירסתם הראשונה: ישנם שני הרוגים, ארבעה פצועים קשה, אחד-עשר פצועים קל.

קראתי אלי את וולטר, גדעון ויעקב. מ-11 עד חצות נמשכה ההתייעצות. הצעתי כי נגיש מייד תלונה למועב"ט - לא מחאה סתם אלא דרישת דיון - על פטיש, המיקושים ונחל עוז. אומנם הבעתי פקפוק, שמא תפסוק ועדת ש"ן כי בנחל עוז אנו פתחנו באש. אף על פי כן החלטנו לפעול ואפילו מייד. כן הצעתי לקרוא ללאוסון ולנקוט כלפיו לשון מאיימת, שישתמע ממנה כי אם לא יושם קץ למעשי הנבלה נתחיל לכבוש כל מוצב שתיפתח ממנו אש ונעשה בו שפטים. לא גרסתי איום מפורש, כל שכן איום בכיבוש הרצועה, שכן לא נוכל לקיימו. גדעון הציע כי צה"ל יכבוש "לשון" בין הרצועה לבין חצי אי סיני - הן כדי לנגוש בחיל המצב של הרצועה והן כדי להימנע מלהסתבך במכשלת הפליטים. לא גרסתי הצעה זו - מה יהא גורלו של אותו כוח כשימצא עצמו נתון בין אש מזה לבין אש מזה? כרגיל, הסתבך גדעון בסתירה עם עצמו: מצד אחד טען כי הגברת משמרותינו לאורך הרצועה וסיוריהן ממש על הקו עוררה עצבנות קיצונית מהצד שכנגד, ומכאן היריות וההפגזות החטופות, ומצד אחר דגל בתועלתה של הפגנת תגבורת כוחנו הצבאי על גבול הרצועה. הצעה אחרת של גדעון נראתה לי - להסתייע בשיחה עם לאוסון בסעיף 51 של המגילה, בו נקבעת זכותה של כל מדינה לפעול למען הגנתה העצמית עד לפנייה למועב"ט. אגב סיפר גדעון כי לפי ידיעות שהגיעוהו ריכז נאצר כ-15,000 איש צבא באל-עריש ופניו בוודאי מועדות לכיבוש חלק מהנגב אם נעלה על רצועת עזה. יעקב הציע ללחוץ על אמריקה כי תדרוש מקהיר סידור פגישה איתנו בדרג גבוה להסדרת המצב בספָר - הן על זאת המליצה ארה"ב עצמה בשידרה אלינו ולקהיר.

בינתיים עברתי עם וולטר על שידרי ל-bbc - הברכה לצ'רצ'יל - ועד שישב לתקתק במכונה את הנוסח המתוקן הראיתי ליעקב ולגדעון את מאמרי ב"מולד" [חוברת 79 שנה י"ג, ע' 10-3] - "הסוציאליזם בישראל כיצד?" וקראתי באוזניהם את פתיחתו. יעקב הפטיר מחמאה נעלה ביותר: "זהו צירוף של ישעיהו עם קוהלת!"

חשבנו בראשונה להבריק עוד הלילה לניו-יורק הוראה על הגשת העניין למועב"ט עם דרישת כינוסה, אך התעוררו ספקות אם אומנם המצרים פתחו באש - שמא אנו ירינו הראשונים ואז האין סכנת בושת פנים לנו אם ועדת ש"ן לא תגנה את המצרים?

אחר כך טילפן לי גדעון מביתו כי באמת הייתה ההשתלשלות מסובכת במקצת. אנשינו עודם טוענים כי המצרים החלו לירות ראשונה, אם כי [אריה] שלו משתמט מלאשר זאת. לעומת זה ברור כי חצינו את הקו וקורבנותינו נפלו בעיקר מעברו השני. הכלל - העניין אינו פשוט כלל כפי שנראה בראשונה.

החלטתי להמתין בהגשת התלונה למועב"ט עד לישיבת הממשלה מחר בבוקר - שמא נשמע בה דוח יותר מוסמך על העובדות מפי הרמטכ"ל.

וכאשר גמרתי חוק יומי, כולל היומן הזה, הראה מחוג השעון על שתיים, ממש כמו אמש - יותר נכון הבוקר.