תקרית עזה - יום ג', 22/2/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  תקרית עזה - יום ג', 22/2/1955

 


תקרית עזה

 

יום ג',  22/2/1955

 

במשה"ח בא לביקור נציג הודו באינטרנציונל הנוער, נאט פאי שמו, בחור יפהפה ונעים הליכות. בתשובה לשאלות מפורטות סיפר הרבה על החיכוכים בצמרת המפלגה הסוציאליסטית בהודו. שנינו הסכמנו כי גַ'איְאַפְּרַקָש נַארַאיַאן הוא אישיות יחידת סגולה, נעלה על כל הסובבים אותה ורק חבל שמנהיג דגול זה שקוע ברוחניות יתרה ואינו נרתם לדאגות המדיניות המעשית.

עם אבנון על בעיות מינהליות לקראת נסיעתו לצורכי פיקוח לאירופה; עם המנכ"ל על כמה מינויים והעברות; עם המנכ"ל ותקוע על ענייני הר הצופים המסתבכים מחדש ועל עתיד משטר הטיפול בענייני שביתות נשק - בעיה המבטיחה נאמנה להסתבך מחדש עם כניסת ב"ג לתפקיד שר הביטחון.

משה יובל הביא חומר חשוב על שליחותו של ג'ונסטון. מתברר כי לכתחילה הוטלו עליו שתי משימות: חלוקת המים ובינאום ירושלים. במשך הזמן נשרה המשימה השנייה. כן נתגלה כי התדריכים הראשונים שניתנו לו היו מושתתים על הנחה כי יש להביא לידי שינויי גבולות ליד הכנרת לבל יישאר האגם ברשותה הייחודית של ישראל. גם הוראה זו התבטלה במשך הזמן. בדרך כלל עומד ג' [ג'ונסטון] במיבחן היושר לאור החומר הזה - הוא לא ניסה להשמיע באוזני הערבים פזמון אחר מזה שהשמיע באוזנינו.

הברקתי לוושינגטון בדבר עזרה לממשלת בון להשיג מלווה בסך 100 מיליון דולר על מנת ש-50- מיליון מכל תשלומי השילומים יופרשו על ידינו לקרן הפיצויים בעד הקרקעות הערבים הנטושים.

אחה"צ שוב התייעצות על המים. המו"מ מוכרח להסתיים הערב - ג'ונסטון ו[ארתור] גארדינר [איש מחמ"ד] טסים מחר לארה"ב. האמריקנים לוחצים לניסוח מסמך משותף - עדיין לא הסכם אבל קביעת מסגרת משותפת. מעין ראשי פרקים של הסכם בלתי מחייב. לנו לא נראה מהלך זה. אנו מעדיפים ניסוח שני מסמכים הקובעים עמדות הצדדים עם פער ביניהן.

ב-4.30 בכנסת לשמיעת תשובתו של אשכול למתווכחים על תקציב ההכנסה. חזרתי הביתה ועבדתי על ניירות. כתבתי מכתב נרחב לדוד הכהן על מועד שובו לארץ לקראת הבחירות לכנסת ועל בעיית מחליפו. כן כתבתי מכתב אישי קצר לב"ג וזה לשונו:

"קשה לי לבטא את צערי ואכזבתי על שראיתָ במכתבך הראשון אלי לאחר ביקורי בשדה-בוקר לדבר כבר על החזרת התיק. הן זה מוכרח לייאש מכל אפשרות של עבודה חברית משותפת. האומנם כה מעטה התקווה להידבר ולהגיע למסקנה מוסכמת? אני כותב לחוד לגופו של עניין."

 

צפורה התפלצה למקרא המכתב הזה. היא לא האמינה למראה עיניה כי ב"ג מדבר כבר על התפטרות. ובאמת, בשביל אדם מן הצד, שחושיו בריאים, זוהי תופעה אנושית שאין השכל הפשוט תופסה.

לארוחת ערב אצל לולה הרמן הנוסעת לאמריקה לשנה. שאר האורחים - טיכו ואשתו, חיים ושושנה קרונגולד, הינדס. לולה התמוגגה מהודעתי בכנסת - אמרה כי זו הייתה הודעה "אנושית". טיכו סיפר כי בת"א רבו התשבחות על הנאום - אמרו כי היה "קלאסי".

קרוב ל-10 הגעתי לבית טדי ומצאתי את הדירה הקטנה והחמודה מלאה מפה לפה: ג'ונסטון ופמלייתו אך זה סיימו את ארוחת הערב ואיתם כל אנ"ש, לרבות הפעם ארתור ושבתאי ויוסף תקוע והמזכירוֹת והבחור שהיה שמו [זאב] סויפט ועכשיו שמו סוּפוֹת. ראיתי את ההצעה האמריקנית האחרונה מנוסחת בכתב, והיא דווקא של המלאך הרע גארדינר. לפיה נופלת בחלקנו כמות מים המגיעה ל-%41 מסך הכל. לקבל הצעה כזו בכתב הרי זה הישג לא קטן. אבל אין אנו מסתפקים בזה ודורשים תוספת מים לנו באם ימצאו הערבים מי תהום בעמק הירדן על ידי קידוחים.

התבודדתי עם ג'ונסטון ואחר כך הצטרף טדי ואחר כך אשכול. אמרתי לו כי אין אני נעדר תקווה ואני בטוח כי קיימת בעניין המים שותפות ישראלית-אמריקנית לשם עניין גדול. על כל פנים אני בטוח בכנותו וברצונו הטוב. גם אם לא ננסח הערב מסקנה מוסכמת לא היה עמלנו לשווא. התקרבנו הרבה ולא נורא אם עוד נשאר פער. עליו לדעת כי אם לא נתחיל לעבוד ב"בנות יעקב" באביב זה, יהיה מצבנו לבלתי נשוא הן מפאת הפיתוח והן מבחינה ציבורית-פנימית. הוא מפסיק עכשיו את המו"מ בעיקר משום שאין ממשלה מגובשת בסוריה, אבל מה אם כעבור חודש עדיין לא יתגבש שם המשטר? ומה אם יתגבש, אך עדיין תסרב סוריה לשתף פעולה? עצתי לו לגמור עמנו ועם ירדן ולהודיע לסוריה כי בכל עת ובכל שעה היא יכולה להצטרף. בינתיים נתחיל לעבוד, גם אנו גם הירדנים.

תשובתו הייתה, כי עניין ההסתמכות על המשבר הממשלתי בסוריה היה רק תירוץ כלפי הערבים לא לגמור, וכן כלפי וושינגטון. למעשה היה לאל ידו לגמור הפעם עם הערבים - הירדנים והלבנונים היו מכריחים את סוריה לחתום גם ללא ממשלה יציבה. אך הוא נמנע ממהלך זה אך ורק מתוך שיקול אחד: לא להעמיד אותנו בפני עובדה מוגמרת.

מכאן החל ללחוץ כי ננקוט את הצעת גארדינר כבסיס ולפיה נסכים איתו על "המסגרת". טען כי הפער בינינו עכשיו רק 15 מיל' מע"ק. אשכול טפח על פניו פער של 65 מיל' מע"ק, יען 50 מיל' מע"ק תלויים בתגליות מי תהום. ג'ונסטון ענה כי סייג זה יחזיר את הכל לתוהו ובוהו - הערבים יעוררו שאלת ההתאיידות בחולה ואז אין לדבר סוף. אשכול נשאר בשלו. השיחה הידידותית החלה להתחדד. כדי לא לסיים באי-הסכם גמור אמרתי: "הלילה לא נזוז מהעמדה שנקטנו. גם בה כלולות כבר נסיגות מעמדותינו הקודמות. ינסח כל צד את הצעתו. אתה נוסע מחר בבוקר. אנו נדווח לממשלה ונוסיף לחשוב. אולי נראה אפשרות להסכים לשינויים, כי אז נודיעך. ואם נישאר על עמדנו הרי אתה חוזר באפריל". אמר "ניחא", אך באנחה. היה מאוכזב.

אחר כך דנו על הודעה לעיתונות. הוא התחנן כי ייאמר משהו מעודד. הצעתי לציין כי סולקו כמה נקודות מחלוקת אך עדיין נשארו שאלות שטרם נפתרו.

בינתיים הראה לי יעקב הרצוג את הנוסח שחיברנו בעניין הכנרת. כאן יש תזוזה ברורה: אנו מוכנים לדון בכנרת כמאגר לכמות מים מוגבלת מהירמוך בתנאי:

א) כי ההסדר לא יפגום בריבונותנו,

ב) לא ישמש יסוד לתביעות של שינויי גבול,

ג) התחייבות על כך תוכנס להסכם עם הערבים,

ד) יינתן לנו בעניין זה מכתב מהנשיא,

ה) כמות המים שתוזרם מהכנרת לממלכת ירדן תהיה קצובה ולא ניתנת לתנודות.

בשובי הביתה ערכתי באופן יסודי את הטיוטה שהכין גדעון בשביל אותם אמריקנים בוושינגטון הטורחים להפגישנו עם נאצר. הוצגו שני תנאים לחידוש תוכנית המגע:

א) שחרור "בת גלים" דרומה ואי-הפרעה לנסיעתה לאילת;

ב) מתן מעמד אסירים מדיניים לנדוני קהיר.

נראה מה יצא מהרפתקה זו. קרוב לאחת בא טדי לנטול את המכתב.

 

העתקת קישור