7

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

7.6.1942

גיוס ומגבית למען הגיוס

שאלות מדיניות

מר שרתוק: בחודש אפריל התייצבו בסרפנד 336 גברים יהודים, נפסלו 120, נתגייסו 213, בירור ענייני האחרים לא נסתיים בחודש אפריל. המספר 120 כולל גם צעירים מהגיל הדרוש או למעלה מעל הגיל, או גם כאלה שדרשו מהם להתקין להם משקפיים וכדומה. ל-213 אלה יש להוסיף 44 מגויסים לצי, אז יחד 257 מגויסים. כן נתגייסו 211 נשים יהודיות, או יחד 468 יהודים בחודש אפריל. באותו חודש התייצבו 451 ערבים, נפסלו 230 ונתגייסו 214. כן יש להוסיף עליהם 6 נשים, ייתכן שבין האחרונות יש גם לא ערביות, בסך הכל 220. בחודש מאי התייצבו 705 יהודים, נדחו 229, ביניהם רק 100 מטעמים רפואיים, נתגייסו 338, ואליהם יש להוסיף 22 מגויסים לצי, ס״ה גברים - 360. רבים עוד נשארו לבירור. באותו חודש התגייסו 214 נשים יהודיות, אז יחד 574 יהודים. באותו החודש התייצבו 448 ערבים, נדחו מהם 251, נתגייסו - 196 ועוד חמש נשים ערביות, יחד 201. למספר 574 המתגייסים היהודים לצבא יש להוסיף עוד 200 איש לנוטרות, אז בערך 800 איש התגייסו במשך חודש מאי. מספר המתייצבים היה 1,200 איש.

בישיבה האחרונה של ועדת הביטחון נמשך הדיון בדבר המגבית למען הגיוס. היה לנו משא ומתן עם הוועד הלאומי והגענו לידי עמק השווה. אין הוועדה שואפת לאיחוד קרנות - ״כופר היישוב״ ו״מס החירום״ ימשיכו להתקיים. הוועדה מקימה עתה מגבית התגייסות.[2] הכוונה היא להוסיף על מגבית הקרנות, ולא לגרוע. לנשיאות מגבית זו תצורף גם מגבית ״מס החירום״, הכוונה היא לאיש אחד. אין חושבים למנות מנגנון חדש, אלא להסתייע במנגנון הקיים. ועדת הביטחון קבעה נשיאות למגבית ההתגייסות: ד"ר אהרון ברט[3] – נשיא. האדונים משה סבירסקי[4] ו[לוי] לוין-אפשטיין מצד הסוחרים, ברודני[5] וליפשיץ[6] מטעם ההסתדרות. אגב, נשיאות זאת היא גם נשיאות ״כופר היישוב״.

לפני זמן-מה התקבלה בתל אביב טלגרמה ממר בן-גוריון, כי בדעתו לשוב בקרוב ארצה [מארה״ב]. שאלתי את מר בן-גוריון לפשר הדבר, והוספתי כי היה לנו רושם כי התחיל בפעולה חשובה כלפי חוץ וכלפי פנים. הבוקר נתקבלה תשובה ממר בן-גוריון ובה הוא מודיע כי ישוב ארצה, כי הוא רואה שצריך להיות עתה בארץ. הטלגרמה אינה מבהירה הרבה. ייתכן שמר בן-גוריון רואה את עצמו מנותק מן הארץ יותר מדי זמן ורוצה לחזור.[7] - (הרב פישמן: ייתכן שסיבת שובו של מר בן-גוריון היו חילוקי הדעות בינו ובין ד"ר וייצמן הנמצא גם הוא באמריקה, ואולי גם בינו ובין הציונים או ״הדסה״)[8] - אין לי כל ידיעות בעניין. במכתבו של מר מרימינסקי[9] לחברים בתל אביב נאמר, שד"ר וייצמן בא לארצות הברית מדוכא מאוד ורק לאחר שיחה ממושכת עם מר בן-גוריון התעודד וניגש לפעולה.[10]

ממקורות שונים שמעתי שהייתה כאילו תכונה מצד הגרמנים לפעולות צבאיות בסוריה ובארץ-ישראל. הכוונה הייתה לפעולת קומנדו. כבסיס להם שימש האי כרתים. אווירוני סיור בריטים גילו את הדבר וכיוונו את הפצצותיהם לשם וסיכלו במידה רבה את המזימה. בזה יש להסביר את המתיחות בארץ לפני שבועות אחדים. יש אומרים, שלאחר שמזימה זו סוכלה הודיע הנשיא רוזוולט כי הסכנה לארץ חלפה.

עד עתה עוד לא עלה בידי להיפגש עם חיילים יהודים מהצבא הפולני,[11] אולם כל הזמן מגיעות אלי ידיעות מחרידות על המצב. חיילים אלה מוסרים על אנטישמיות, עלבונות וכדומה, אשר החיילים היהודים סובלים שם. הבריחה מהצבא הפולני מצד היהודים גדלה והולכת. יש כאלה המנסים להתגייס ליחידות היהודיות [בצבא הבריטי], אבל כשהם מופיעים בלשכותינו ומוסרים שם שעזבו את הצבא הפולני, אנו דוחים אותם. ודאי יש גם כאלה היודעים את הסוד ואינם מספרים כלל שהיו בצבא הפולני. ייתכן מאוד, ולדעתי רצוי, לבוא בדברים עם השלטונות הפולניים והאנגליים על העברת החיילים האלה ליחידות היהודיות. אין כבר מה להפסיד בעניין זה, אחרת לא נוכל למנוע את בריחת יהודים מהצבא הפולני.[12]

להלן התנגד ד"ר סנטור[13] להקמת מגבית ההתגייסות כמגבית נוספת בניהול ועדת הביטחון. לאחר דיון התקבלה הצעת מ״ש לאשר את הודעת ועדת הביטחון על מגבית ההתגייסות.

עזרה לפליטים יהודים ברוסיה

היו״ר גרינבוים דיווח כי נועד עם חיילים יהודים בצבא פולין שהגיעו עם יחידותיהם לארץ-ישראל. הוא ביקש מהם למסור לחבריהם כי אל להם לערוק מהצבא הפולני, שכן דרך זו אינה לכבודם ואינה לכבוד היישוב, והיא גם הרת סכנות ליישוב היהודי בפולין ובייחוד תמנע מאבק על הגדלת מספר הפליטים היהודים מפולין הנמצאים ברוסיה להתקבל לצבא הפולני ולצאת משם. בשל אותה סיבה התנגד גם להצעת מ״ש לנסות להעביר חיילים יהודים מהצבא הפולני ליחידות היהודיות שבצבא הבריטי. ד"ר שמורק[14] הוסיף על כך וטען כי הצעת מ״ש עלולה להרוס את כל הבסיס למלחמה על זכויות היהודים בפולין, שכן הדבר יעורר ספק בנאמנותם של אזרחים יהודים ותתעורר שאלת "לויאליות כפולה".

מ. שרתוק: אני מפקפק באפשרויותיה של המחלקה המדינית להקטין את הבריחה. כן אני מפקפק אם החיילים היהודים בצבא הפולני להוטים כל כך לאזרחותם הפולנית. אינני מקבל את נימוקי דוקטור שמורק על לויאליות כפולה. הציונות היא המכריעה.

מר דובקין: איני מסכים לנימוקיו של ד"ר שמורק. אם איש מנתק קשריו עם פולין הרי הוא יודע בעצמו את התוצאות. אנו תמיד יעצנו ומייעצים ליהודים לעלות לארץ-ישראל, למרות שידענו שזה כרוך באיבוד נתינות פולנית. אבל יש נימוק חמור אחר: היחסים היהודים-פולנים. כמובן שעלינו לנהל תעמולה בין החיילים היהודים בצבא הפולני שהבריחה אינה לכבודנו, אבל אני חושש שהסברתנו לא תועיל. יש עשרות שיצאו כבר את הצבא הפולני וחלקם עברו ליחידות היהודיות [בצבא הבריטי]. אנחנו צריכים לזכור, שיש לפנינו עוד שאלת אווקואציה של צבא פולני מרוסיה, וביניהם גם יהודים, ומשום כך עלינו לייעץ לחיילים לא לצאת לפי שעה מהצבא הפולני עד שלא ייגמרו האווקואציה והמשא ומתן שלנו עם המפקדה הפולנית על העברתם ליחידות היהודיות או ליחידות יהודיות בצבא הפולני באופן מאורגן ובהסכם כל הצדדים הנוגעים בדבר. בלי הסדרת העניין נעמוד בפני המשך של בריחה אנרכית.

יו״ר גרינבוים: השאלה תהא נידונה עוד בישיבה הקרובה של ההנהלה.

הערות: