[1] לאחר התפטרות איסמאעיל צידקי, ראש ממשלת מצרים, הטיל פארוק מלך מצרים על דודו שריף צברי להרכיב ממשלה חדשה. משלא הצליח לעשות כן, נמסר ב-1/10/1946 שהמלך ביקש מצידקי להישאר בתפקידו כראש ממשלה (ר׳ פ״פ 2/10/1946). המאמר של ד. ק. (דייויד קורטני), הדן בעניין זה, התפרסם בפ״פ ב-3/10/1946 בטורו ,"First Column".

[2] שמעוני השיב ב-7/10/1946:

מאמרו של ד. ק. ב"טור הראשון". שמתי לב וקראתי בעניין (כמו כל הדברים החריפים והחצופים שהוא כותב שם). עם קבלת שדרך קראתי עוד פעם כדי למצוא מה הנקודה שעוררה תשומת לבך המיוחדת. נתאשר לי עוד פעם שהנקודה המיוחדת היחידה היא הסברה שהתפטרות צידקי הייתה בִּיוּם מסודר מראש - אקווה שלנקודה זו התכוונת. לעניין: סברה זו הובעה גם ע”י מקורות ועיתונאים אחרים, הן במצרים והן עיתונאי חוץ. ידיעות נוספות ברורות אין לנו בעניין זה, אולם אפשר ע”י שיקול להגיע לנכונות להאמין בסברה זו. צריך רק לומר - מה שד. ק. איננו אומר - שלא ייתכן שהייתה זו קנוניה בין המלך וצידקי לבדם; הכרחי שלפחות הייכל, ראש המפלגה הליברלית, ואולי גם נוקראשי, היו בסוד הקנוניה. שכן ברור ששריף צברי לא ידע עליה והתכוון ברצינות להרכיב ממשלה. בשעה שניסה זאת לא הייתה לצידקי כל השפעה טכנית מכרעת, אלא ההכרעה הייתה בידי ראשי המפלגות. הכרחי אפוא, אם מניחים קנוניה, להניח שאלה קיבלו הוראות להכשיל את שריף צברי. ה. ב. [הרי ביילין], המכיר את ד. ק., סבור שאין הוא מבסס את כתיבתו על אינפורמציה מיוחדת אלא על  האינטואיציה הפוליטית, שיקוליו וניחושיו בלבד; אולם הוא יברר את השאלה.